מראי מקומות/שבת/קכד/ב

מראי מקומות שבת קכד ב

וטלטול גופיה לאו משום הוצאה הוא, עי' רמב"ם וראב"ד שבת כ"ד יג' מה שנחלקו בטעם איסור מוקצה, והביא הראב"ד ראיה לשיטתו מכאן, ובדעת הרמב"ם: עי' מגיד משנה וישועות יעקב ריש סימן שח', ועי' פנ"י לעיל לו. מה שהקשה.

אבל של תמרה לא, עי' רש"י שכתב הטעם משום אשוויי גומות, וקשה למה לא כתב משום שמזיז את העפר שהוא מוקצה? עי' ריטב"א ושיטה להר"ן, ועי' שעה"צ שלז' סק"ג

כל הכלים הניטלין בשבת שבריהן ניטלין עמהם, ויל"ע מה הדין כלי שמל"א וכשנשבר נשתנתה מלאכתו להיתר, איך יהיה דין טלטלו? עי' פרמ"ג שפ"א וחזו"א.

הני ליבני אסור לטלטלינהו, שרגינהו ודאי אקצינהו, וקשה הא עדיין חזי למיזגא עלייהו? עי' שו"ע הגר"ז קו"א, דכיון שאין עליהם שם כלי גמור סידורן זוהי הקצאתן, ועי' חי' הריטב"א (קוק)

חרס קטנה מותר לטלטל בחצר וכו', אפילו בכרמלית, עי' רש"י הטעם דחזי לכסות בו רוק וקשה א"כ כל אבנים וצרורות יהיו מותרין בטלטול? עי' ריטב"א דשאני הכא דבאו מכלי גמור, ורואים (כאן, ומהני ליבני), שאין השימוש לבד או ההקצאה לבד קובעין את דינו של החפץ לגבי מוקצה, אלא גם המקום ממנו הוא בא.

שקל חספא וקא מכפר ליה, והא דלא חשש שמא השליכו כאן מבעוד יום? עי' באה"ל שח' ז'.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף