רש"י/שבת/סד/א

רש"י שבת סד א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

כלי כלי. בשרצים כתיב כל כלי אשר יעשה מלאכה וגו' ומגופיה דקרא דשרצים לא מצי יליף דאשר יעשה מלאכה לאו כלי תכשיט משמע:

שק. הוא עשוי מנוצה של עזים שאף על פי שאינו אריג אלא קלע קטן עשה מנוצה של עזים לתלות בו בתי נפש לצואר בתו טמא שדרכו בכך ותכשיט הוא וה"ק שהוא טמא משום אריג ואע"פ שאינו אריג:

קולע ג' נימין כו'. ג' חוטין של מטוה של נוצה של עזים צבועה:

ותולה בצואר בתו. וקליעתה זו היא אריגתו מאחר שהוא טווי כדאמרן גבי תיכי חלילתא בריש פירקין דקרי להו אריג והא דקאמר אע"פ שאינו אריג כלומר לאו אריג ממש:

אין לי אלא שק. העשוי ללבוש רועים:

קילקלי. מסרך של סוס שקורין פייטרא"ל:

חבק. צינגלא של סרגא ואוכף ועושין אותה מנוצה של עזים טווי ואריג:

יכול שאני מרבה החבלים והמשיחות. לציא"ל שעושין למדוד וקולעין מן הנוצה כמו שנתלשה ואינו טווי ולא דמי לקולע שלש נימין דלעיל דהתם טווי הוא וזו היא אריגתו:

יכול שאני מרבה כו'. הואיל וכתיב כל:

ודין הוא שלא נרבה. ולא צריך קרא למעוטי:

הן. תמיה הוא וכי דברים כוונים הם:

אם היקל בטומאת שרץ שהיא קלה. כלומר אם היקל מלטמא חבלים ומשיחות היקל לך בשרץ שטומאתו קלה טומאת ערב:

נקל. גם אנחנו בבנין אב זה במת שטומאתו חמורה טומאת ז':

השתא דאתיא גזירה שוה. וכי היכי דיליף מת משרץ למעוטי חבלים ומשיחות יליף נמי שרץ ממת לכל מעשה עזים לרבות קילקלי וחבק:

אין לי אלא בשרץ. דאו שק התם כתיב:

אם ריבה. לטמא דבר הבא מזנב הסוס בטומאת ערב הוא דריבה:

שהיא מרובה. שכל המגעות טומאת ערב הן בין דשרץ ונבילה ושכבת זרע מגע הזב ומגע טמא מת:

נרבה אנו בטומאת ז' שכן מועטת היא. שאינה בכל המגעות אלא במגע המת בלבד:

מופנה. צריך שתהא גזירה שוה זו מב' תיבות דבגד ועור מופנין למדרש זה שלא יהו צריכין לגופן ומאחר שמופנין ללמוד גזירה שוה ה"ל כמאן דכתיב דרשא בקרא בהדיא ואין משיבין עליה:

דאי לאו מופנה. אמרינן לגופן באו ולא ילפינן להא מילתא מינייהו:

דאיכא למיפרך כו'. וה"ה דמצי למימר הכי אגזירה שוה קמייתא ומיהו אסקי לכולה ברייתא ברישא ופריך אהא דסליק מינה ובשינויא דמשנינן בהא מתרצה נמי קמייתא:

לאי. באמת:

וכתיב ביה בשכבת זרע. דבגד ועור טמאים הם בו:

מצד אחד. הכתובין בשרץ מופנים כדאמרן אבל הכתובין במת אין מופנין:

הניחא למ"ד כו'. פלוגתא דרבי ישמעאל ורבנן היא במסכת נדה בהמפלת (נדה דף כב:):

אלא למאן דאמר למידין. אם אין תשובה:

ומשיבין. אם יש להשיב:

מאי איכא למימר. הרי יש להשיב שכן מטמא בכעדשה:

והנוגע בכל טמא נפש או איש אשר תצא ממנו שכבת זרע:

דפוס של דדין. שמונחות בו:

גיחוך. ליצנות:

לקלקולכם. של מעשה שטים לזנות את בנות מואב שמא כך עשיתם במדין לכך אתם צריכין קרבן:

לא נפקד. לא נחסר מדת יהודית:

שזנו

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף