רש"י/שבת/כג/א

רש"י שבת כג א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

עששית. כלי גדול של זכוכית בלעז לנטרנ"א:

דולקת. שהדליקה למצות חנוכה בע"ש:

ומדליקה. למצות הלילה:

היו באותו הנס. שגזרו יוונים על כל בתולות הנשואות להיבעל לטפסר תחלה ועל יד אשה נעשה הנס:

אכסנאי. אורח:

בתר דנסיבי. ופעמים שהייתי אכסנאי ללמוד תורה:

עלי. בשבילי:

בגו ביתאי. בביתי:

משוך נהוריה. אינו ממהר לכלות כשמן זית:

צליל נהוריה. צלול ומאיר:

לגבל. מצאתי בתשוב' הגאוני' שמעשנין כלי זכוכית בעשן שמן זית עד שמשחיר וגורר השחרורי' ונותן בו שמן קימעא ומגבל בו ומייבשו בחמה וממחה אותו לתוך הדיו:

לעשן. נמי כדפרישית:

שרף. גומ"א:

קטף. פרוניי"ל של יער כמו שאנו עושים משל שרף:

הרואה. העובר בשוק ורואה באחד החצרות דולק ומצאתי בשם רבינו יצחק בן יהודה שאמר משם רבינו יעקב דלא הוזקקה ברכה זו אלא למי שלא הדליק בביתו עדיין או ליושב בספינ':

הרואה מברך שתים. שעשה נסים ושהחיינו שאין עליו לברך להדליק דהא לא אדליק איהו:

מאי ממעט. המדליק בשאר ימים איזו מן השלש ממעט:

כל יומי איתיה. שהרי כל שמנה הדליקו מן הפך אבל זמן משהגיענו להתחלת זמן הגיענו:

היכן צונו. הא לאו דאורייתא היא אלא מדבריהם:

מלא תסור. מן הדבר אשר יגידו לך וגו':

מערבין בו. עירובי חצרות ותחומין:

משתתפין בו. במבוי דאי בעי מפקר לנכסיה והוה עני וחזי ליה כדתנן מאכילין את העניים דמאי הלכך חשוב דידיה:

ומברכין עליו. המוציא:

ומזמנין עליו. ברכת הזימון:

ומפריש אותו. אדם שהוא ערום כלומר דלא צריך לברוכי עליה בהפרשתו:

והיה מחניך קדוש. ולא יראה בך ערות דבר אפילו דבור דהזכרת השם לא יראה בך ערות דבר:

ודאי דדבריהם. כגון נר חנוכה:

ספק דדבריהם. כגון דמאי שהפרשתו אינה אלא מספק:

ובעי ברכה. קדוש היום:

רבא אמר. ספק דדבריהם בעי ברכה ודמאי אפילו ספק לא הוי אלא חומרא בעלמא דרוב עמי הארץ מעשרין:

חצר שיש לה ב' פתחים. שיש לבית ב' פתחים פתוחים לחצר צריכ' שתי נרות נר לכל פתח כדמפ' טעמא משום חשדא שהרואה יהא סבור שהבית חלוק והרי הוא של שני בני אדם ויאמרו האחד אינו מקיים מצות נר:

מב' רוחות. אחד בצפון ואחד במזרח:

חשדא דעלמא. בני עיר אחרת העוברין משם בשוק:

אפי' מרוח אחת נמי. סבורין הן שהבית חלוק מתוכו:

ואי חשדא דבני מתא. שיודעים שאין חלוק:

לסוף שדהו. בגמר קצירו כדכתי' לא תכלה משמע בשעת כילוי ולא שיקצה אותה קודם לכן:

מפני בטול עניים. וכולהו מפרש להו:

שעה פנויה. שאין עניים אצלו ויאמר לקרובו עני מהר וטול כאן עד שלא יבאו אחרים אבל עכשיו שמניחה בגמר קציר השד' העניים רואין ובאין:

ומפני

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף