גליוני הש"ס/ראש השנה/ו/א
ועשית אזהרה לב"ד שיעשוך. נ"ב עניין הדרש עפ"י גמ' שבועות גמר בלבו מניין ת"ל כל נדיב לב וא"כ למה כ' כאן מוצא שפתיך תשמור ה"ל למיכתב נדבת לבך תשמור דבלא רצון הלב אם אמר בפיו לבד ולבו לדבר אחר הא לא מהני דבעי' פיו ולבו שוין ואם גמר בלבו הרי רצון הלב לבד מחייב ולמה תליי' קרא במוצא שפתים וע"כ דועשית דבתרי' הכוונה אזהרה לב"ד שיעשוך וזהו בהכרח רק בדיבור דא"א לידע מה שבלבו וע"כ הוכרח לומר ג"כ מוצא שפתיך, מס' בניין אריאל חלק בית תלמוד דל"א ע"א בתוספת נופך ואם כי דבר חכמה אמר עכ"ז גוף הערתו דמדוע כתי' מוצא שפתיך אחרי שחל גם בלב דוגמתו מצינו ג"כ בסנהדרין פ"ז א' דברי אלו החרמין הערכין וההקדישות ופירש"י דדברי היינו דיבור וע"כ נדרש אחרמין וערכין והקדישות דחלים ע"י דיבור הפה ע"ש וק' ג"כ דלמה תלינהו קרא בדיבור אחרי שגם במחשבה חלים ואילו בדיבור לבד בלא מחשבה הרי אינם חלים וצ"ל דדיבר קרא בהווה שדרך המקדיש לפרש הקדישו בדיבור פיו:
כגון דאמר הרי עלי עולה ע"מ שאיני חייב באחריותה. נ"ב עיין שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' רכ"ט:
וצדקה מחייב עלה לאלתר. נ"ב ה"מ אם מאחרה משום צרות עין אבל אם מאחרה כדי ליתנה לעני הגון אינו עובר בבל תאחר, ס' יראים סי' שי"ז וע"ע בסוגי' דכאן אריכות בשו"ת רדב"ז ח"ב סי' תרצ"ח:
כיון שעבר עליו רגל אחד עובר בעשה. נ"ב עיין שו"ת חכם צבי סי' י"ב:
תוד"ה על כ' לא דמי למתנה עמש"ב. נ"ב עיין שו"ת הלכות קטנות ח"ב סי' רמ"ג ועיין בריטב"א כאן ועיין ירושלמי ב"ק פ"ט ה"ה האומר ערכי עלי ע"מ שלא לסדר מחפץ פלוני כו' זאת אומרת כו' עש"ה ובמראה הפנים שם ד"ה זאת אומרת עש"ה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |