מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מה דינו של דבר הנאכל בשור הגדול רק על ידי שליקה?
לרבה - מחלוקת תנאים, לרבא - לכו"ע נאכל בגדי הרך.
אלו סברות נאמרו בגמרא להגדיר גיד העשוי להקשות כבשר, ומה דינו?
בתר השתא אזלינן, ונאכל בשור הגדול על ידי שלקא. בהו"א - רבי יוחנן סובר שכבשר וריש לקיש סובר שאינו כבשר. למסקנא - חזר בו רבי יוחנן [ומ"מ יש תנא יחידאה שסובר שהוא כבשר].
מדוע המותיר בשר פסח אינו לוקה?
א. לאו הניתק לעשה [1. אם תעבור על הלאו עשה כך והינצל. 2. לא דומה ללאו דחסימה]. ב. לאו שאין בו מעשה.
מהי מחלוקת רבי וחכמים למיעוט קרבן פסול מאיסור שבירת עצם ומהם 8 האפשרויות לנפק"מ?
נחלקו אם ממעטים בו ולא בפסול או בבית אחד יאכל ועצם לא תשברו בו שצריך ראוי לאכילה. והנפק"מ:
1. פסח הבא בטומאה (פסול אך ראוי).
2. היתה לו שעת הכושר (כשר אך לא ראוי).
3. בערב פסח (כשר אך לא ראוי).
4. אבר שיצא מקצתו (כשר אך לא ראוי).
5. שבירת עצם בנא (כשר אך לא ראוי). 6. שבירת עצם באליה (כשר אך לא ראוי). 7. אבר בלי כזית בשר (לכו"ע צריך ראוי אך לרבי צריך גם שיעור אכילה). 8. אין כזית בשר במקום שבירה (לרבי צריך במקום שבירה).
מה דין קרבן שהיתה לו שעת הכושר ונפסל לגבי איסור שבירת עצם?
לעיל בגמרא (פג.) נחלקו תנאים, לרבי יעקב יש בו משום שבירת עצם ולרבי שמעון אין בו. בסוגייתנו יש שרצה להעמיד שבזה נחלקו חכמים (כשר) ורבי (אינו ראוי לאכילה) ויש שדחו - או שאף לרבנן הרי זה קרבן פסול, או שאף לרבנן צריך ראוי לאכילה.
מדוע אין נמנים על מוח שבקולית, הרי יכול לשרוף את העצם ולאכול את המוח?
א. שמא ישרוף גם מהמוח ומאבד פסח בידים. ב. שמא יפקע במקום אחר.
מעבר לתחילת הדף