רש"י/עירובין/צו/ב
< עמוד קודם · עמוד הבא > צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות רשב"א ריטב"א מהרש"ל חי' הלכות מהרש"א קרן אורה רש"ש |
דר' יוסי. לקמן:
נשים סומכות רשות. ואע"ג דכתיב (ויקרא א) דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אדם כי יקריב מכם וסמיך ליה וסמך ידו בני ישראל סומכים ולא בנות ישראל סומכות:
אוסר בחדשות. לחלל עליהן שבת דילמא קמיע בעלמא נינהו:
נשים סומכות רשות. דאין כאן בל תוסיף ומשום איסורא נמי ליכא דקסבר תכשיט נינהו:
אין מעכבין. אין ב"ד מוזהרין למונען מלתקוע ביום טוב של ר"ה דבעו לחנוכינהו במצות:
הא נשים מעכבין. אע"ג דלא חלול י"ט הוא כדתנא דבי שמואל (ר"ה דף כט:) יצאה תקיעת שופר ורדיית הפת שהיא חכמה ואינה מלאכה מיהו נראות כמוסיפות:
סתם סיפרא. תורת כהנים:
לשונות. צמר סרוק וצבוע:
פסולות. שמא לא צבע לשם ציצית ואנן עשייה לשמן בעינן:
דגלימא טוואתיה. לארוג מהן טלית ולא לעשות מהן ציצית:
שזרנהו. טוואם:
בשזורים. שאין דרך לארגם:
דשיפתא דגלימא. שכן דרך להסך שזורים בשפתו שהוא גדיל ונקרא בלע"ז צימוש"י והחוטים נקראים אורי"ל:
במופסקין דכולי האי לא טרח. לחזור ולקשרם ולהסך אותן:
וכי אדם טורח לעשות קמיע כעין תפילין. ואפ"ה חיישינן לה במתני' דקתני חדשות פטור דילמא קמיע נינהו ולא מחללין שבתא עלייהו:
פוק תני להו. להנך רבנן דבי מדרשא דקשי להו בדר' אלעזר צא ושנה להם שיש בידי ברייתא דמסייע ליה ומפרשת טעמא בהדיא לפי שאין אדם טורח:
[1]כיפי. מרגליות ל"א נזמים וכן עיקר: