רש"י/עירובין/צג/א

רש"י עירובין צג א

סיכך על גבי אכסדרה שיש לה פצימין. שתי דפנות שיש לה כהלכתה לאורכה ועשויה כמבוי ובדופן שלישית ורביעית קבועין עמודים לקרני הזויות ויש להם טפח:

כשירה. דתנן (סוכה ו.) שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח:

ואילו השוה את פצימיה. שבנה ב' מחיצות בתוכה אצל מחיצות הראשונות ונמצאו פצימיה עומדין בין שתי' המחיצות מכאן ובין שתי מחיצות מכאן ובתוך האכסדרה אינן נראין:

פסולה. דאין לה אלא ב' מחיצות:

לדידי כשירה. דפליגי עלך בהא מילתא לקמן בפירקין דאפילו אין לה שום מחיצה אמרינן פי תקרה יורד וסותם דסתם אכסדרה תחובין קורות למעלה מעמוד לעמוד שעליהן נותנים את התקרה והנך קורות יש להם פה דהיינו חודה שאינה עגולה אלא מרובעת:

לדידך. נמי דאמרת פסולה אין כאן מחיצה לאיסור דהכא היינו טעמא שסילק מכאן את הפצימין ואת מחיצות הראשונות ע"י מחיצות הללו והעמידה על אלו לבדן:

חציו מקורה. מכוסה בגג חלק כעין תקרת עלייה:

גפנים כאן. תחת הקירוי:

מותר לזרוע כאן. חוץ לקירוי מיד ואין צריך להרחיק דפי תקרה יורד וסותם והוי מחיצה מבדלת ביניהם:

השוה את קרויו. שקירה כל הבית אסור אא"כ הרחיק:

סילוק מחיצות. שהשלמה זו סילק פי תקרה ואין כאן מבדיל:

ביד רב שמעיה. ציוהו להשיב לאביי תשובה זו:

להקל ולהחמיר. פעמים שהמחיצה מתרת לענין כלאים ופעמים שהיא אוסרת:

עד עיקר המחיצה. כלומר עד יסוד מחיצה סמוך ודבוק למחיצה:

היה משוך. כרם רחוק מן הגדר אחת עשרה אמה וכ"ש פחות:

לא יביא זרע. בין כרם לגדר וטעמא מפרש לקמן:

אותבן ממתני'. דאלימא לאקשויי טפי מברייתא:

קרחת הכרם. לקמן מפרשא:

עשרים וארבע אמות. צריך שיהא בה להתירה להרחיק ארבע אמות ולזרוע ואם פחות אסור לזרוע בה אפילו טפח:

מחול. סביב כעין מחולות:

אין שם שש עשרה אמה כו'. לפי שיש כרם מכאן ומכאן וצריך להרחיק וליתן ארבע אמות לכרם לכל צד לעבודתו כמלא בקר וכליו שהיו חורשין בשוורין ואם נשארו ח' אמות באמצע שאם באת לחלקו לכאן ולכאן יש ד' אמות לכל חלק חשיבי ולא בטילי ולא אתי כרם דהאי גיסא ומבטל פלגא וכרם מהאי גיסא ומבטל פלגא:

כדי עבודתו. ארבע אמות לכל צד:

י"ב אמות. לקמן מפרש טעמא:

לאו היינו טעמא. דתיהוי מחיצה משויא ליה להאי מחול כי כרם:

הכי גרסינן ארבע אמות דלהדי כרם עבודת הכרם. וכיון דצריך לו הוי כרם עצמו:

כיון דלא מזדרען. משום דמקלקל ליה לכותל אבנים שהמחרישה מעלה עפר תיחוח והכותל נופל כשאין תחתיו קרקע חזקה והכי תנן בבבא בתרא (דף יט.) מרחיקין את הזרע כו':

אפקורי מפקר להו. לגבי גדר ולא מצטרפי להדי האי דפייש לאחשובי דלא ליבטיל לגבי כרם:

ג' קרפיפות זה בצד זה. כגון שהיו מהלכין בדרך והקיפו ג' קרפיפות לדירה במחיצה של שתי כגון של קנים או של ערב כגון חבלים שלא התירו בו ליחיד אלא בית סאתים כדמפרש בפ"ק (דף טז:) דשיירא מותרת להקיף כל צרכן בקנים ובחבלים לדירה אבל יחיד יותר מבית סאתים לא אא"כ עשה שתי וערב מחיצה קיימת:

ושנים החיצונים מגופפין וכו'. שהחיצונים רחבים מן האמצעי והוא פרוץ לשניהם במלואו וגיפופיהן עודפין עליו:

ויחיד בזה ויחיד בזה [ויחידי בזה] נעשו שיירא ונותנין להן כל צורכן. דאמרינן דיורי גדולים בקטן ונמצאו שלשתן באמצעי האמצעי מצרפן ומותר אמצעי זה כל שהוא גדול היקף במחיצה של שתי או של ערב וכגון שעירבו:

אמצעי מגופף וחיצונים אין מגופפין. שהוא רחב מהן והן פתוחין לו במלואו ולדידיה לא הוי מילואו:

אין נותנין להם. אלא בית סאתים לכל קרפף שהרי אין שלשה דיורין באחד דדיורי אמצעי בחיצונים וזיל להכי תרי הוא דאיכא ובאמצעי ליכא אלא חד ואם אחד מהן יותר מבית סאתים הוא אסור ואם אמצעי יותר מבית סאתים כולן אסורין שהרי הן פרוצין לרשות האסורה:

שנים הוו כיחיד. עד דהוי שיירא דהיינו שלשה:

איבעיא להו. אמצעי מגופף ולא חיצונים ושני אנשים באמצעי ויחיד בזה ויחיד בזה מאי:

אי להכא נפקי כו'. והנך דאמצעי הואיל ושניהם שולטין לכאן ולכאן שדי תרוייהו להכא ותרוייהו להכא ולישתרו שני קרפיפות החיצונים היקף בכל צרכן:

או דילמא. כולי האי לא מקילינן דנישדינהו להכא ולהכא וה"נ לא אמרינן דנירמינהו תרוייהו לחד ולמישרי מיהא חד מן החיצונים בכל צורכו דמסתמא הכי ניחא ליה טפי דליהוי חד להכא וחד להכא דלא ניהוי אלא תרי בכל חד דרווח להו לתשמישתייהו מלמהוי תלתא בחד ובאינך לא ניהוי אלא חד:

וא' באמצעי. והוא שליט על החיצונים:

וכל היכא דנפיק תלתא הוו. ושדיא להכא ולהכא או שדיא מיהא לחד מינייהו ונישתרי חד מן החיצונים בכל צרכי היקף:

או דילמא אימר להכא או להכא. ולא ידעינן להי מנייהו הלכך אפילו חד נמי לא יהבינן ליה כל צרכו:

והלכתא בעיין לקולא. שאלותינו אלו להקל:

גידוד

---

---

שולי הגליון

---

---

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף