רש"י/עירובין/יח/ב
< עמוד קודם · עמוד הבא > צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות רשב"א ריטב"א מהרש"ל חי' אגדות מהרש"א רש"ש |
אוצר רחב מלמטה וקצר מלמעלה. שאם היה רחב מלמעלה כשהוא ממלאו מכביד משאוי הפירות על הכתלים ומטה אותם:
רחבה מלמטה. חלל בית הרחם שלה:
שושבינות. שנשתדל בחיתונו לשמחו ולהתעסק בצרכי סעודת חופה:
סגי. מהלך:
ואפילו היא אשתו. שהוא גנאי לו:
נזדמנה לו על הגשר. והיא מהלכת לפניו:
יסלקנה לצדדין. ויעבור לפניה:
בנהר. דמדליא למנא ומסתכל בבשרה ובאשת איש קאמר:
המרצה. מונה:
יד ליד. המרצה מיד ליד אפי' הוא כמו משה שקבל תורה מיד הקב"ה לידו:
עם הארץ היה. דלא גמר דרך ארץ דמתני' דקתני לעיל לא יהלך אדם אפילו אחרי אשתו:
אלקנה. נביא היה כדתניא בסדר עולם ויבא איש האלהים אל עלי זה אלקנה י' נביאים נקראו איש האלהים והוא א' מהם וליכא למימר עם הארץ היה:
ולמאי דקאמר רב נחמן. דהאי אחרי אחרי ממש קאמר:
בי רב. מקרא [שקורין] תינוקות של בית רבן:
ולא אחרי אשה. אשת איש:
ולא אחרי עבודת גלולים. שמא ימשך אחריה וכתיב הרחק מעליה דרכך ואמרי' (ע"ז דף יז.) זו האפיקורסות:
ולא אחורי בית הכנסת בשע' שהציבור מתפללין. שנראה ככופר שעומד מאחריה ואינו נכנס:
בנדוי. שישב מאה ושלשים שנה נזוף מפני שגער בו הקב"ה דכתיב המן העץ וגו' וקללו:
זרזי תאנה. חגורות ומתרגמינן זרזין (בראשית ג):
שכבת זרע דחזיא לאונסיה. נעשה שידין ורוחין ולילין מיני מזיקין:
אומרים מקצת שבחו כו'. כלומר דרך ארץ הוא שאע"פ שאדם משבח את חברו שלא בפניו הרבה אין מרבה בשבחו לפניו מפני שנראה כמחניף:
בפניו. כתיב צדיק:
שלא בפניו. כתיב צדיק תמים:
טרף בפיה. מאמר פיה ביקשה שיהא זית טרף שלה והיינו מזון:
בשר ודם. נח:
ולא אמר איה אלוה עושי. לא הוצרך להתאונן ולומר איה עושי והריני חרב מי שנותן זמירות של תורה בלילה ולהכי נקט לילה שהקול נשמע מרחוק:
מיום שחרב בית המקדש. ופסקו הכהנים מלברך בשם המפורש כדאמר באין דורשין[1] שהיו מברכין בשם המפורש:
דיו לעולם שישתמש בשם ב' אותיות. בין לשבח לפניו בין לברך איש את חבירו דכתיב כל הנשמה תהלל יה כלומר זה השם שכל הנשמה כולה ראוי להשתמש בו מכלל דשם בן ארבע אותיות ושם המפורש לא לכל הנשמה ניתן אלא לכהנים בלבד דכתיב (דברים י) ולברך בשמו וכתי' (במדבר ו) ושמו את שמי המיוחד לי:
נתקללו שכיניה. מקללתה:
נתברכו שכיניה. מקללתה:
למורש קיפוד. ושם הולכות החיות רעות ומזיקות מקומות הסמוכות לה דאוי לרשע ואוי לשכינו [סוכה נו:]:
- ↑ [חגיגה דף טז.]. גליון ש"ס וילנא