רש"י/עירובין/יב/א

רש"י עירובין יב א

לאובלין. מקום:

הכי קאמר אינו צריך לא לחי ולא קורה כו'. והאי כלום דקאמר אהנך תוספת דמוספי בית שמאי ורבי אליעזר אדבית הלל קאי:

וכמה. יהא פחות רוחבו מארבע אמות ויהא צריך תיקון:

עד ארבעה. טפחים אפילו אינו רחב אלא אמה או חמשה או ארבעה טפחים צריך לחי אבל בפחות מארבעה אינו צריך כלום:

בפסי חצר. אם נפרצה למקום האסור לה צריכה שיור משני צידיה:

מאן מודים. דקאמר ר' ירמיה רבי ומאי הלכתא דקאמר רב נחמן דמשמע מכלל דפליגי אף בפסי חצר:

מאן פליג עליה רבנן. בני מחלוקתו של רבי:

וגדולה באחת עשרה. דליכא אלא שלשה מכאן ושלשה מכאן וקתני גדולה מותרת:

מימי. עלה מן הים:

רבי היא וסבר לה כר' יוסי. דאמר לחי רחב שלשה טפחים בעי ורבי יוחנן אליבא דרבנן קאמר דפס דקאמרי רבנן ארבעה טפחים הוא ובשני רוחות סגי בשני משהויין:

לשון ים שנכנס לחצר הוה. ופרצו הדופן במלואו:

ולא אצרכוה אלא פס אחד. בראש הכותל ומותר למלאות מן המים לפנים ממקום המחיצה ולא אמרינן קא ממלא מכרמלית לרשות היחיד:

שהקילו חכמים במים. למלאות מהן על ידי תיקון כל שהוא:

כדבעא מיניה כו'. אלמא יש להקל במים [מה] שאין [כן] במקום אחר להכי נקט חורבה דדרכה להיות שם מחיצות תלויות:

אלא במים. כגון גזוזטרא שהיא למעלה מן הים בפרק כיצד משתתפין (לקמן ד' פז:):

מכל מקום. דשמואל אדשמואל קשיא:

פירשוה. לדשמואל האי דקאמר בפס אחד היינו ארבעה טפחים והאי דקאמר שני פסים בקטנים כל דהו:

בשלשה ומשהו סגי. דאימעיט מארבעה ותו לא בעי מידי:

דהא אמר רב אחלאי. לעיל דפחות מארבעה לא צריך כלום:

כאן בחצר. חצר מרובע או רחבו יותר מארכו אע"ג דאימעיט מארבעה לא סגי בהכי:

מבוי. ארכו יותר על רחבו:

דרב אחלאי תנאי היא. לקמן מפרש להו וליכא למיקם עלה דמילתא הילכך בעינן רוב הדופן עומד:

שנכנס לחצר. דרך פירצת הכותל וכשלא נפרץ במלואו עסקינן מדמפליג בעשרה ליותר מעשרה:

אלא אם כן. עשו מחיצה לגדור פירצת כותל החצר עד עשרה:

אבל עשרה אין צריך כלום. שהרי יש שיור מכאן ומכאן:

מימלא הוא דלא ממלאינן. משום דמטלטל מכרמלית לרשות היחיד:

הא טלטולי מטלטלינן. בהאי חצר:

במלואה. לאו דווקא אלא כל יותר מעשרה קרי ליה מלואה:

דאית

---

---

שולי הגליון

---

---

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף