רש"י/סוכה/נב/א
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות מהרש"ל מהר"ם חי' הלכות מהרש"א חי' אגדות מהרש"א רש"ש גליוני הש"ס |
וספדה הארץ. בנבואת זכריה ומתנבא לעתיד שיספדו על משיח בן יוסף שנהרג במלחמת גוג ומגוג וכתיב משפחת בית דוד לבד ונשיהם לבד שאפי' בשעת הצער צריך להבדיל אנשים מנשים:
שעסוקין בהספד. באותה שעה והמצטער אינו מיקל ראשו מהר ועוד שאין יצר הרע שולט כדקאמר קרא והסירותי את לב האבן ולקמן אמר שהקב"ה שוחטו כו' אמרה תורה כו':
כאן שעסוקין בשמחה. וקרובה לקלות ראש ועוד שיצה"ר שולט עכשיו לא כל שכן:
והביטו אלי את אשר דקרו. יסתכלו בהרוג שלפניהם:
וספדו עליו כמספד על היחיד. כאדם המספיד על בן יחיד שהיה לו ומת:
צדיקים בוכים. שנזכרים בצערם שהיה להם לכבוש הרשע הזה בחייהם:
כי יפלא בעיני וגו'. סיפיה דקרא גם בעיני יפלא:
של בוכיא. עכביש שקורין איריני"א:
ולבסוף. משאדם נמשך אחריו מעט מתגבר והולך בו:
מושכי העון בחבלי השוא. בתחלה היו מביאין אותו עליהם ע"י חבלים שאינן של כלום:
וכעבות העגלה. חבל עבה שקושרין בו את הפרה למחרישה:
אספרה על חוק. אספר דבר זה להיות לחק ולזכרון:
היום ילדתיך. היום אגלה לבריות שבני אתה:
אם רעב שנאך. יצרך הרע רעב ותאב לעבירה:
האכילהו לחם. הטריחהו במלחמתה של תורה דכתיב לכו לחמו בלחמי (משלי ט):
השקהו מים. תורה דכתיב בה הוי כל צמא לכו למים (ישעיה נה):
ישלימנו לך. שיהא שלם יצרך עמך ואוהבך ואל ישיאך לחטוא וליאבד מן העולם:
הצפוני. כדמפרש צפון בלבו של אדם:
פניו אל הים הקדמוני. המקדש הראשון שהוא כים שהיו הכל נקבצים שם כים שכל הנחלים הולכים אליו:
ועלה באשו וצחנתו. ומפני שהעלה באשה וסרחון שהניח האומות ונתגרה בישראל:
נקדים וניזיל באורחא. נשכים בהשכמה קודם היום השכמה קרי קדמותא בש"ס:
כי הוו פרשי מהדדי. שהיו משתי עיירות והגיעו לפרשת דרכים פירש זה לכאן וזו לכאן:
אורחא רחיקא. דרך רחוקה היא בין שתי מקומותינו ואי אפשינו עוד לילך יחד:
וצוותין בסימא. אילו היינו יכולים לילך בדרך אחד היה נעים צוות שלנו:
אי מאן דסני לי. אם היה שונאי מתייחד עם האשה לא הוה מצי אוקומי אנפשיה מלחטוא ועל עצמו היה אומר:
תלא נפשיה. נשען על בריח הדלת כאדם שמחשב ומצטער: