רש"י/מועד קטן/ג/א
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
< עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות תוספות רי"ד ריטב"א חי' הלכות מהרש"א קרן אורה רש"ש |
תולדות. כגון משקה זרעים שלא היה במשכן לא אסר רחמנא:
זמירה בכלל זריעה. שדרכו של זומר לצמוחי פירי כזורע: בצירה בענבים כקצירה בתבואה וקצירה אב מלאכה היא בפ' כלל גדול (שבת דף עג.) בצירה בכלל קצירה דשניהן חותכין:
זימור. מחתך ענפים יבשין של גפן:
עידור. שחופר תחת הגפנים לרפויי ארעא:
כיסוח. בעשבים שחותך הרעים מן הטובים ולא היינו ניכוש דמעקר העיקרים מן הקרקע דלזה אין עוקרין אלא חותכין למעלה:
תלמוד לומר שדך לא כרמך לא. מדלא כתיב לא תזרע שדך לא תזמור כרמך אלא שדך לא תזרע כרמך לא תזמור משמע שדך לא כרמך לא:
מקרסמין. היינו זימור אלא שקירסום שייך באילנות:
מזרדין. מחתך ענפים יבשים ולחים לפי שיש לאילן ענפים יותר מדאי:
מפסגין. סומכים האילן שהוא רענן יותר מדאי:
מזבלין. מניחים זבל בעיקרי האילן:
מפרקין. אבנים שעל עיקרי האילן:
מאבקים. ששרשיו נראין ומכסין אותו באבק:
מעשנין. עושין עשן תחת האילן כדי שינשרו התולעים שעליו:
יקשקש. היינו עידור אלא שעידור בגפנים וקשקוש בזיתים:
עוגיות. חופר גומא תחת הגפן ליתן בו מים:
לא יקשקש תחת הזיתים ולא יעדר כו'. ואם תקשי הא אסר עידור לעיל קא תריץ לקמן בעוגיות הא בחדתי והא בעתיקי והוא הדין לעידור:
זריעה בכלל היתה. ובשנה השביעית שבת שבתון וגו':
אף כל עבודה שהיא בשדה ובכרם. כגון כל הני פרטי יצא קשקוש ועידור ומים בנקעים ועוגיות שאינן בשניהן כו':
כל הני מדרבנן. אבל מדאורייתא לא הוי אלא זמירה ובצירה כדאמרינן לעיל הני אין מידי אחרינא לא:
מלסקל. להוציא אבנים מן הכרם:
סתומי פילי. שמסתם בקעים של אילן:
שרי. דאית ביה משום פסידא:
אברויי אילני אסור. דהוי משום רווחא והאי דשרי קשקוש היינו סתומי פילי והאי דאסיר היינו אברויי אילני:
כל מקום שנאמר כלל בעשה ופרט בלא תעשה. כגון הכא דכתיב (ויקרא כה) ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ כלל היינו עשה[1] שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור פרט היינו לא תעשה:
אין דנין אותו בכלל ופרט וכלל. ואף על גב דכתיב כלל בתריה כגון הכא דכתיב בתריה (שבת) שבתון כלומר אין לו דין דשאר כלל ופרט וכלל שכתובין כולו בעשה או בלאו דאמר כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט דמרבי כל מידי דדמי לפרט אלא דיינינן ליה בכלל ופרט הואיל דנשתנה משאר כלל ופרט וכלל אמרינן אין בכלל אלא מה שבפרט הני אין מידי אחרינא לא:
דכולי עלמא לית להו דרבין כו' מאן דאמר לוקה שפיר. כדאמר דדרשינן בכלל ופרט וכלל:
אחרינא לא. להכי חורש אינו לוקה:
- ↑ וכ"כ התוספות שהעשה הוא "שבת שבתון", אמנם הר"ש (שביעית פ"א מ"ד) הביא מהירושלמי (כלאים פ"ח ה"א) שהעשה הוא "ושבתה הארץ", וכ"כ הרמב"ם (שמו"י פ"א ה"א) שהעשה דשביעית הוא "ושבתה הארץ" וכתב בדרך אמונה (ביאוה"ל שם ד"ה שנא') שמקורו מדברי הירושלמי הנ"ל.
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |