רש"י/מגילה/ו/א
ואישתכח כוותי גרסי':
רקתא דנהרא. שפת הנהר גבוה מן הנהר אף ציפורי יושבת בראש ההר:
כי שכיב איניש הכא. כשמת אדם גדול בבבל:
ספדי ליה התם. בטבריא:
ששך. בבל בחילוף א"ת ב"ש:
ושם לו ברקת. יצא לו שם בטבריא:
וכי מסקי ארון. של מת מבבל לקוברו בטבריא:
אמרו הכי. הספדנין קורין בשווקים בלשון הזה שיצאו לקראת המת:
אוהבי שרידים. אוהבי ישראל:
יושבי רקת צאו וקבלו הרוגי עמק. מתי בבל העמוקה: ר' זירא עלה מבבל לארץ ישראל ומת שם בטבריא:
[ארץ צבי. ארץ] ישראל:
גידלה שעשועיה. של שנער:
בטיבורה. באמצעיתה:
לא הוריש את יושבי קטרון. שבאה לחלקו ועבר על מה שאמר הקב"ה לא תחיה כל נשמה (דברים כ) והניחן לגור שם ביניהם ולהעלות להם מס:
על מדותיו. על מזלו שנמדד לו מן השמים מדה שאינו חפץ בה:
כולן צריכין לך. כל אחיך יהו צריכין לך:
על ידי חלזון. חלזון עולה מן הים להרים וצובעין בדמו תכלת ונמכר בדמים יקרים:
עמים הר יקראו. מכל השבטים יתקבצו להריך לקנות שפוני טמוני חול:
שפוני זה חלזון. שהוא דבר חשוב ספון חשוב בלשון ברייתא:
טרית. דג שקורין טונינ"א:
זכוכית לבנה. היוצא מן החול כדאמר ביציאות השבת (שבת טו:) וחול של זבולון חשוב משאר חולות וראוי לזכוכית לבנה:
מי מודיעני. על זאת לתת לי דמים: כל המוצא חלזון ונוטלו בלא דמים אינו מצליח:
שם יזבחו זבחי צדק. כאשר אסור גזל בעולה כך לא יגזלו ממך כלום שאם יטול שוה פרוטה בלא דמים תתקלקל הצביעה והחול ולא יועיל כלום:
זבת חלב ודבש. העזים אוכלין תאנים והדבש נוטף מהן והחלב זב מן העזים ונעשים כמין נחל:
ששה עשר מיל. ד' פרסאות:
לדידי חזי לי זבת חלב ודבש דכל ארץ ישראל. בכל מקום שהוא שם ואם באת לצרפו יחד הוי כמבי כובי עד אקרא דתולבקני שם מקום:
אקרא. מקום מעבר הנהר ובלע"ז פורט"ו:
עדיפי ליה. חביבי ליה:
יתד תקועה. לרעה:
אחידת מגדל שיר. כבושת מגדל שיר:
והסירותי דמיו מפיו וגו'. גבי צור כתיב שהוא ראש לאדום:
גלייא במיא. ראשי ע"ז הם לאדום:
כיבוסי. היא ירושלים:
והיה אדום לאלופי יהודה. ועקרון תהיה בית תלמוד בירושלים:
לשם. עיר שכיבשו בני דן:
זו פמייס. שמשם ירדן יוצא כדאמר מר ירדן יוצא ממערת פמייס (בכורות דף נה.):
מטרופולין. לשון יון אימא של מלכות מטר"א אם פולין לשון שררה כדאמר מר עד שבאו דיופלי מהעיר שני שרים (תענית דף יח:):
דמרבי. שמגדלין שם בני מלכים:
אמלאה החרבה. רישא דקרא יען אמרה צור על ירושלים אמלאה החרבה עכשיו אתמלא מחורבתה:
רשע. זה עשו:
בארץ נכוחות יעול. את ירושלים יחריב:
אמר יצחק להקב"ה יוחן רשע זה עשו אמר לו הקדוש ברוך הוא רשע הוא:
אמר. יצחק בל למד צדק כלומר אין אדם יכול ללמד עליו צדק:
אמר לו. הקב"ה:
בארץ נכוחות יעול. כלומר עתיד להחריב את ארץ ישראל:
אמר יצחק. אם כן בל יראה גאות ה':
זממו אל תפק. אל תוציאנו מנחיריו זמם כמין טבעת ברזל שנותנין בחוטמה של אנקה[1] ונמשכת בו ומתוך חוזקה אינה משתמרת כי אם בו:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |