גליוני הש"ס/מגילה/ו/א
ולמה נקרא שמה כינרת דמתיקי פירי כקלא דכינרי. נ"ב יש כאן התחלפות חוש הטעם מתיקות בחוש השמע קלא דכינרי וכזה להיפוך ערכין י' ב' אמאי קרי ליה חליל דחלי קליה ופירש"י מתוק קולו ע"ש והוא כהך דמנחות פ"ז א' חוליא דפירי ע"ש וה"ז חילוף חוש השמע בחוש הטעם ועיין ראב"ע קהלת י"א פסוק ז' ומתוק האור ע"ש וכדבריו שם כן הוא בפירושו עה"ת בכמה דוכתי דהחושים מתחלפים מפאת היות שורשם בחוש אחד חוש המשותף וזה נ' ג"כ כוונת התוספתא ר"ה פרק ב' ועוד זאת הית' ירושלים יתירה על יבנה שכל עיר שהיא רואה ושומעת וקרובה ויכולה לבא שלשה דברים אלו בתוכה תוקעין בה וביבנה לא היו תוקעין אלא בב"ד בלבד עכ"ל התוספתא הנה דחשיב רואה שומעת קרובה יכולה לבא וחשיב להו רק שלשה דברים וצ"ל ג"כ דחשיב רואה ושומעת בחדא מפאת השתתפות הראי' והשמיעה בחוש המשותף דמה"ט נמי קרינן לשמיעה ראי' וכמ"ש וכל העם רואים את הקולות וכמ"ש הראב"ע הרי דנחשבים כאילו היו שניהם ראי' לבד ולכן חשיב להו רק חדא וע"ע שו"ת תשב"ץ ח"א סי' ל' וז"ל וכן אין הקב"ה מבטיח לישראל שיבואו האומות בארצם לראות תפילין שעל ראשם אלא שישמעו וראו כל עמי הארץ הוא ושמעו כמו וכל העם רואים את הקולות עכ"ל וע"ע גיטין כ"ג א' בטביעות עינא דקלא והוא ג"כ חילוף השמע בראות דקרינן לקול טביעות עין ועיין סנהדרין פ"ט א' אמר לו ר' יהודה וכי נאמר יראו וייראו והלא לא נאמר אלא ישמעו וייראו כו' ומשמע דאילו הי' נאמר יראו לא הי' מתקיים זה בשמיעה וזה לכאורה דלא כתשב"ץ הנ"ל ואולם וודאי דכל היכא דכתי' ראי' ואפשר לקיימו בראי' ממש לא חשיב קיום בשמיעה והתשב"ץ כ' רק דלזמנין דקרי קרא גם לשמיעה ראי' והיינו רק היכא דליכא לפרושי ראי' ממש וגם בהך דסנהדרין הוא דבר של התפעליות עש"ה ובוודאי דמתפעלים יותר ע"י ראיית מיתתו בעיניהם מע"י שמיעה וע"כ אי הוי כתי' ראי' וודאי יש להצריך ראי' ממש שהרי הצריך הכתוב התפעליות יתיר' לשייראו ולא יזידון עוד לעשות ככה וז"פ וע"ע סנהדרין צ"ה ב' אגב אורחא לבעל דבבך אישתמע וברש"י שם דהכוונה התראה לפניו להפחידו והוא ג"כ חילוף התראה באישתמע ואולם בגוף הפסוק הנ"ל ומתוק האור י"ל דיש למתיקה התייחסות בעצם לאור ע' יומא פ"ג ב' שהדבש וכל מיני מתיקה מאירין מאור עיניו של אדם ואעפ"י שאין ראי' לדבר זכר לדבר ראו נא כי אורו עיני כי טעמתי מעט דבש הזה כו' וע"ע שם פ"ג א' דחוש הטעם הוא עדות על חוש הראות ע"ש דאמר מניין היו יודעין שהאירו עיניו משיבחין בין טוב לרע אמר אביי ובטעמא פי' משיודע להבחין בין טעם תבשיל יפה לטעם תבשיל רע הרי דחוש הטעם והראות אחד הם ולכן משיש לו חוש הטעם ידעי' דיש לו גם הראות:
שטובה ראייתה. נ"ב מל' הכתוב שמואל א' ט"ז וטוב רואי:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |