רש"י/כריתות/יג/ב
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות ישנים חי' אגדות מהרש"א רש"ש |
רוקו בכל שהוא. דכתיב (ויקרא טו) וכי ירוק הזב בטהור וגו' וזובו ומי רגליו ילפינן מרוקו במסכת נדה בפרק דם הנדה (דף נה.):
ושהה כדי אכילת פרס. משמע במקדש שהה והיינו דקפריך בגמרא מה לי לישהויי דקתני ושהה:
עד מ' יום. מתוק הוא ולא משכר:
מוזהרין עליו בכל שהוא ומגתו. אבל אינו במיתה עד שישתה רביעית בן מ' יום:
במאי פליגי. תנא קמא ור' יהודה:
שכר שכר מנזיר:
דבילה קעילית. מקום:
נדרא עלה דביתהו. שלא ליהנות הימנה:
אתא לקמיה דרב אשי. לאחר אכילה ושתיה:
לא מוקים אמורא עליה. למידרש בפירקא:
מיומא טבא לחבריה. מאחר שעשה שמחת יום טוב שאכל ושתה עד למחר משום שכרות:
ביותר מרביעית. אף על גב דרמא ביה מיא משכר ואנא יותר מרביעית שתאי:
ולהבדיל. יין ושכר אל תשת בבואכם אל אהל מועד וגו' ולהבדיל וגו' ובבואכם להבדיל בין הקדש והחול נמי אל תשת יין ושכר:
הדמין והערכין והקדשות. שאסורים שתויי יין לשום אותן לבעלים לפדותן דדילמא לא שיימי להו שפיר:
ההוראה. של איסור והיתר שתויי יין אסורין בה:
מדרשות. שדורשין בפירקא אסור לשתויי יין שיש בהן הוראה:
הלכה. למשה מסיני:
תלמוד לומר ולהורות. לאפוקי משנה שאין מורין הלכה מתוך משנה הלכך מותר לשתויי יין לשנות:
ר' יוסי אומר יכול אפילו התלמוד. יהא אסור ללמוד תלמוד לומר ולהורות לא אסרתי אלא הוראת הלכה למעשה:
שתויי יין מורים. ששרץ טמא וצפרדע טהור ואין חוששין שהרי לכל גלוי:
נימא רבי יוסי בר יהודה היא. דאמר שתויי יין מותר בגמרא ואי אפשר שלא יבין ויורנו משם ולא רבנן דאסרו אפילו לשנות בגמרא וכל שכן שום הוראה:
והא רב לא מוקים כו'. ואמאי לא דריש בפירקא כיון דגמרא שרי כל שכן מדרשות:
לא סגי בלא הוראה. דכ"ע בעו מיניה:
מתני' ד' חטאות. חד משום דאכל קדש בטומאה וחד משום חלב וחד משום נותר וחד משום יוה"כ:
ואשם. מעילה:
אינו מן השם. דאין חיוב זה משום אכילה: