רש"י/ירמיה/ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף תנ"ך רש"י מנחת שי מצודת דוד מצודת ציון משאת המלך דפים מקושרים הפטרת שמות למנהג ספרד פסוקים א-ג (מתחיל בפ"א) הפטרת מטות פסוקים א-ג (מתחיל בפ"א) הפטרת מסעי למנהג אשכנז וספרד פסוקים ד-כח (ממשיך לא' בפ"ג פ"ד, ולס' בפ"ד)

רש"י ‏ ירמיה ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

זכרתי לך. אם הייתם שבים אלי תאוותי לרחם עליכם כי זכרת חסד נעוריך ואהבת כלילת חופתך שהכללתיך לחופה ול' הכנסה הוא, כלולותיך נוצי"ש בלעז, ומה הוא חסד נעוריך לכתך אחר שלוחי משה ואהרן מארץ נושבת יצאתם למדבר ואין צדה לדרך כי האמנתם בי:

ג

קדש ישראל. כתרומה:

ראשית תבואתה. כראשית קציר לפני העומר שאסור באכילה והאוכלו מתחייב כן כל אוכליו יאשמו כן ת"י:

ו

ולא אמרו איה ה'. כי נלך אחרי אלהים אחרי':

ערבה. פלנור"א בלעז:

ושוחה. נטויה אינפוושיא"ה בלעז:

ציה. דישגאט"ה בלעז:

וצלמות. לשון חשך:

ז

אל ארץ הכרמל. לארעא דישראל דהות מנצבא ככרמלא, פירש נטועה כיער:

ח

תופשי התורה. סנהדרין:

והרועים. המלכים:

נבאו בבעל. בשם הבעל:

ט

עוד אריב. טרם אביא עליכם רעה אתווכח עמכם עוד ע"י נביאי אע"פי שרבתי עמכם כבר ימים רבים:

י

איי כתיים. לאיי כתיים:

איי. אישל"ש בלעז:

וקדר שלחו. ולקדר שלחו לראות מנהגם:

והתבוננו מאד. ושימו לב להסתכל בדבר יפה:

הן. כמו אם, אם המיר גוי מהם את אלהיו ואע"פ שהמה לא אלהים ועמי המיר את כבודו אשר בו היה נכבד וכתיים וקדריים יושבי אוהלים ורועי מקנה ונוסעים והולכים ומטלטלין ממרעה למרעה וממדבר למדבר ונושאים את אלהיהם עמהם למקום שחונים שם ואני נשאתי אתכם עד אשר קבעתי אתכם והנחתם אותי כך ת"י ורבותינו אמרו כתיים עובדים למים וקדריים עובדים לאש ואע"פ שיודעים שהמים מכבין את האש לא הניחו את אלהיהם:

יא

בלא יועיל. בעכו"ם שאין בה תועלת:

יב

שמו שמים. ל' תמהון כמו השתוממו והוא לשון צווי כמו אם כה יאמרו אלינו דומו (שמואל א, יד ט):

ושערו. לשון סער:

חרבו מאד. כאילו אתם נחרבים על בית המקדש שעתיד ליחרב:

יג

שתים רעות. אם המירו יראתם בכיוצא בה יש כאן רעה אחת ועכשיו שאותי עזבו שאני מקור מים חיים ללכת אחרי העכו"ם שהם כבורות של מים מכונסין ונשברין ונסדקין ומימיהם נבלעים בסדקיהם הרי שתים רעות:

לחצוב. לחפור:

אשר לא יכילו. טינדרונ"ט בלעז את מימיהם שהמים מטשטשין את שפתם וכותליהם והם נופלין:

יד

יליד בית. בן האמה:

טו

ישאגו. שואגים ל' הווה:

כפירים. מלכים:

נצתו. נצתו באש:

טז

גם בני נוף. ותחפנחס הם מצרים שאתם בוטחים עליהם לעזרה:

ירעוך קדקוד. ל' רציצה כדמתרגמינן ורצוץ ורעעו:

יז

הלא זאת תעשה לך. הלא את הרעה ואת הפורענות הזאת תגרום לך האשמה והעון אשר עזבת את ה' אלהיך:

בעת מוליכך בדרך. שהיה מלמד אותך דרך הטובה והישרה:

יח

מה לך לדרך מצרים. למה תעזבי אותי ותבטחי על מצרים:

לשתות מי שיחור. שטבעו זכוריכם בנילוס שיחור הוא נילוס כמה שנאמר מן השיחור אשר על פני מצרים בספר (יהושע יג ג):

ומה לך. למרוד בי למען תגלי לדרך אשור למעבר נהר פרת:

יט

תיסרך רעתך. סוף שרעתך תביא עליך יסורין:

ומשובותיך. ל' בנים שובבים (לקמן ג):

תוכיחוך. ל' מוסר:

ולא פחדתי. פחד שלי לא היה בלבך לירא אותי:

כ

שברתי עלך. העול של עץ נופל בו ל' שבירה והמוסרות שהן של עור נופל בהן לשון נתיקה:

מוסרותיך. הם רצועות שקושרין בהם העול:

ותאמרי לא אעבור. על דבריך:

כי על כל גבעה. אך אתה לא שמרת הבטחתך ועל כל גבעה את צועה ל' משכב ומצע כי משמש ל' אלא:

כא

נטעתיך שורק. שורק הוא זמורות גפן טוב כלומר בני אבות כשרים וצדיקים ומדרשו נטעתיך שורק הוספתי לך על שבע מצות של בני נח שש מאות ושש כמנין שורק:

סורי. דישטורלטור"ש בלע"ז:

גפן נכריה. הצומחת ביערים:

כב

בנתר. מין אדמה שחפין ושפין בה את הבגדים:

בורית. נקיון כמו ובר לבב (תהילים כד ד) ויש לועזים בורית שאבו"ן בלעז:

נכתם עונך. הא כרושם כתמא דלא דכי כן סגיאו חוביך קדמי:

כתם. טאק"א בלעז:

עונך. על עון העגל נאמר שהוא קיים לעולם כמו שנאמר וביום פקדי ופקדתי עליהם (שמות לב לד) כל פקידות הבאות על ישראל יהיה מקצת עון העגל בהם:

כג

ראי דרכך בגיא. מה עש . ת מול בית פעור ועוד עתה את מחזקת באותו הדרך כבכרה קלה המשרכת דרכיה:

בכרה. גמלה נקבה בחורה שהיא אוהבת לנוע בכרי מדין (ישעיה ס ו) מתורגם הוגני מדין והם גמלים בחורים כמו שמצינו בסנהדרין נפישי גמלי סבי דטעיני משכי דהוגני:

משרכת. מחזקת בדרכי נעוריה ל' מסריך סריך ויש לחברו עם שרוך הנעל (בראשית יד כג) קושרת דרכי נערותה בלבה:

כד

פרה. שלוואטיק"ו בלעז ויש לועזין קוליי"ן בלעז:

למוד מדבר. הלמוד להיות במדברות כן אוהבת לנוע:

שאפה רוח. פותחת את פיה ושואפת רוח ולעולם הוא חוזר למקומו:

תאנתה מי ישיבנה. אותה מדת תנינים שיש בה כי גם התנין שואף רוח כמה שנאמר שאפה רוח כתנים (ירמיה יד) מי ישיבנה מאותה מדה כן אתם מי יוכל להשיבכם מדרככם הרעה:

כל מבקשיה לא ייעפו. כי על חנם ייעפו שלא יוכלו להשיגה ומה סופה בחדשה ימצאונה חדש אחד יש בשנה שהיא ישנה כל החדש ואז היא נלכדת אף אתם חדש אחד (הוא אב) הוכן לכם כבר מימות המרגלים שקבעו אבותיכם בכיית חנם בו תלכדו תאנתה. שו"ן דגרונמינ"ט בלעז וכן ת"י כירודא, ד"א ל' יללה כמו תאניה ואניה (איכה ב) ל"א שאקונטריא"ה בלעז כמו תאנת שילה (יהושע טז):

כה

מנעי רגלך מיחף. זו היא מדתך כפרא האוהבת לנוע נביאי אומרי' ליך מנעי עצמך מעכו"ם שלא תלכי יחף בגולה ומנעי גרונך מלמות בצמא ותאמרי על דברי הנביאים נואש אין מיחוש נואשתי בדבריכם, נואש נוקליי"ר בלע"ז:

כו

כי ימצא. בתחלה כשהוא נמצא גנב והוא היה מוחזק נאמן כך ת"י:

כז

ובעת רעתם יאמרו. אלי קומה והושיענו וכן ת"י ובעידן דבישתא אתיא עליהון כפרין בטעותהון ומודן קדמי ואמרין רחם עלנא ופרוקנא:

כח

מספר עריך היו אלהיך. בכל עיר ועיר אלוה אחר:

כט

למה תריבו. איך תבואו להתווכח בריב ולומר לא חטאנו:

כולכם פשעתם בי. אף הצדיקים במשמע היינו דאמרי אינשי בהדי הוצא לקיא כרבא:

ל

לשוא הכיתי. על חנם כי לא הועיל שיקחו מוסר:

אכלה חרבכם. את נביאכם, הרגתם את זכריה וישעיה:

לא

ראו דבר ה'. הוציא להם צנצנת המן אמר להם ראו כאן מה דבר ה' מועיל המדבר הייתי לישראל. ל' תימה הוא לכך נקודה מ"ם רפי וה"א בחטף פתח כלום נדמה לאבותיכם שהוא מדבר כשהלכו בו שהורדתי להם לחם זה דבר יום ביומו:

מאפליה. ל' חשך:

מדוע אמרו עמי רדנו. נבדלנו ממך כמו הרודה פת מן התנור כך מדרש רבי תנחומא ומנחם פירש רדנו ל' ירידה ועוד פנים אחרים:

לג

תיטיבי. תקשטי עצמך לקראת נואפיך כמו (מלכים ב, ט) ותיטב ראשה דאיזבל בפר' יהוא:

גם את הרעות למדת. חזרת על כל רוע דרך ללמוד את המקולקלת שבכולם:

גם. ל' אפילו לכן. ל' שבועת אמת אך את הדרך הרעה שבכל הדרכים למדת לעצמך:

למדת. הנהגת:

לד

במחתרת מצאתים. לא מצאת אותם במחתרת כשהרגת אותם:

מצאתים. כה יאמר לנקבה ל' פעלת, והרבה יש בספר (יחזקאל יז) את נשאתים:

כי על כל אלה. שהיו מוכיחים אותך בדברים האלה:

לה

ותאמרי. בלבך:

כי נקיתי. אשר זכאה אני נפשי:

נשפט אותך. בא עמך במשפט:

לו

תזלי. לשון זלזול:

לשנות את דרכך. לעזוב אותי ולסמוך על מצרים לעזרה בימי יהויקים וצדקיהו (לקמן ל"ו):

לשנות. ל' שינוי:

כאשר בושת מאשור. שסמך אחז עליו ויצר לו ולא חזקו כמה שנאמר (בד"ה כח):

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף