רש"י/חולין/מב/א

רש"י חולין מב א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מהו דתימא. כלומר ואיצטריך רבי אלעזר לאשמועינן דכי יש לו אשה פסולה אף על גב דאמרה רבי אלעזר לעיל גבי תמורה:

מהו דתימא אם איתא דילדה קלא הוה ליה. ומידע ידעי דמשקר:

קמ"ל. ר' אלעזר דאימר אפולי אפיל:

לישנא אחרינא הא דר' אלעזר ור' אבהו לא גרסינן וה"ג לאתויי עולת יולדת מהו דתימא אימא ילודי יליד קמ"ל דאם איתא דאוליד קלא אית לה. ובשיש לו אשה מתוקמא מתניתין ואיצטריך לתנא למתנייה בזה הכלל דמהו דתימא ניחוש לה למאן דחזי סבר בצינעא אוליד קמ"ל. זה שמעתי ועיקר הוא חדא דהא לא אמרו והאי מהו דתימא בכל הנך שמעתתא דאמוראי דלא שאנו דלעיל אמתניתין דזה הכלל קמא אמרו מהו דתימא ואורחא דגמרא למימר מהו דתימא אכלל דמתניתין ועוד בשאין לו אשה למה ליה למתנייה זה הכלל לאתויי פשיטא למאי ניחוש לה:

מתני' אלו טריפות. כל נקב במשהו:

פסוקה. לרחבה ברובה:

לבית חללו. ואם לא הגיע לחלל קתני סיפא דכשרה:

נשברה השדרה ונפסק החוט. חדא היא וטרפות דידה משום חוט הוא ונשברה השדרה דקתני אורחא דמילתא נקט דפסיקת החוט ע"י שבירת שדרה היא:

או שחסרה. בגמרא פריך (דף מז:) היינו נקב:

סמפונות. קנוקנות קטנות המתפשטות בתוך הריאה שהדם נובע בה כשחותכים אותה:

הכרס הפנימית. בגמרא (נ:) מפרש:

שניקבה. במשהו:

רוב החיצונה. בגמרא (שם דף נ:) מפרש:

גדולה וקטנה. לא גסה ודקה קאמר אלא על [שור] קטן ושור גדול אם נקרע טפח בשור אע"ג דלא הוי רובא:

המסס. צינפויי"ל:

ובית הכוסות. סוף הכרס שקורין פנצ"א עשוי ככובע וקרוי בית הכוסות והמסס מחובר בו וסביב סביב לחיבורם כשאתה מבדילן יש דופן לזה ודופן לזה ובאמצע הן שופכין זה לתוך זה והמאכל נכנס מבית הכוסות להמסס ומהמסס לקבה ומהקבה לדקין:

שניקבו לחוץ. שהנקב נראה מבחוץ וכגון שניקבו או זה או זה שלא במקום חיבורן לאפוקי שניקבו במקום חיבורן בשתי דופנותיהן והנקב הולך מחללו של זה לחללו של זה:

נפלה מן הגג. ושחטה מיד טרפה אף על פי שאין שבר נראה בה חוששין שנתרסקו ונתפרקו אבריה ואין טעם בטרפות שהלכה למשה מסיני הן. ובגמרא (דף נא:) אמר שאם שהתה מעת לעת ושחטה כשרה ואע"פ שלא עמדה:

נשתברו רוב צלעותיה. בלא שום נפילה טרפה ובגמרא (שם דף נב.) מפרש מאי רוב:

דרוסת הזאב. שהכה בצפרניו ומטיל בה ארס ושורפה בדקה אבל בגסה לא אלים זיהריה למיקלייה:

ודרוסת ארי בגסה. וכל שכן בדקה ותנא קמא סבר אלים זיהריה דזאב למקלייה נמי לגסה:

הנץ. אשפרוי"ר:

בעוף הדק. צפרנים ויונים:

ודרוסת הגס. אוסטויי"ר:

בעוף הגס. אווזות ותרנגולים:

זה הכלל. בגמרא (נד.) מפרש לאתויי מאי:

כל שאין כמוה חיה. שלקתה מכה שאין בהמה לקויה דוגמתה ראויה לחיות:

גמ' ובשר בשדה טרפה. ואע"ג דילפינן מיניה בעלמא (מכות דף יח.) בשר קדשים שיצא חוץ ממחיצתו מ"מ טרפה משמע טרפה ממש:

אלא. מנין לטרפה שאין סופה לחיות. לפרושי מתניתין דקתני כל שאין כמוה חיה טרפה אלמא טרפה אינה חיה:

זאת החיה. קרי ביה זאת חיה:

ולמ"ד טרפה חיה. לקמן בפרקין (דף נז:) אמרו לו והלא הרבה מתקיימות שתים ושלש שנים:

זאת החיה. זאת מיעוטא הוא והכי משמע זאת סתם בהמות שהן חיות אכול:

חיה אחרת. כגון טרפה דאע"פ שהיא חיה לא תאכל:

ובין החיה אשר לא תאכל. אע"פ שחיה לא תאכל:

שמונה עשרה טרפות. לאו מקרא קמישתמעי אלא הלכה למשה מסיני הן:

ותו ליכא. אלא שמונה עשר:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף