קרן אורה/חולין/מב/א

קרן אורה חולין מב א

הלכות טריפות
הנה אני עוסק כעת בהלכות טריפות על כן ארשום מעט הערות

מה שצריך לעיין בדין נקובת הוושט ופסיקת הגרגרת דמשמע לן מלשון הרמב"ם ז"ל דהוי נבילה מחיים כבר האריך בזה הש"ך ז"ל וגם בס' נה"כ שלו הביא ראיות ברורות דא"א לומר דהוי נבילה מחיים לענין טומאה וכן יש להוכיח מהא דבעינן למימר דר' ישמעאל דאמר בין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל אלו י"ח טריפות שנמסרו למשה מסיני קאי אי"ח דמתניתין אלמא דלר' ישמעאל נקיבת הוושט ופסיקת הגרגרת בכלל שאר טריפות הם דיכולין לחיות ובאמת אין שם שורש לחלק מחיים בין נקובת הושט לשאר טריפות ולא מצינו אלא פלוגתא דר' ישבב ור"ע בפרק השוחט אם לא שחט אלא סימן אחד לבד דר"ע הי' אומר דאינה מטמאה במשא ואפ"ל דר"ע לטעמי' דס"ל דבשר נחירה הותר לישראל במדבר ומיקרי שחיטה ונהי דאיתסר לבסוף היינו באכילה אבל לענין טומאה כל שמתה על ידי סימנים טיהרה מטומאת נבילו' ולבסוף חזר בו ר"ע לגבי ר' ישבב דכל שנפסלה בשחיטה נבילה היא ופריך הש"ס ממתניתין דאלו טריפות נקובת הושט ופסיקת הגרגרת אלמא דלא הוי אלא טריפה ומשני דאלו טריפות מיירי לאחר מיתה דהא כמה טריפות איכא התם דליכא למידע אלא לאחר מיתה ועיין בתוס' שם בהשוחט ופירש"י ז"ל דפריך מתרווייהו מנקובת הוושט ופסיקת הגרגרת אבל מדברי התוספתא משמע דלא פריך אלא מפסיקת הגרגרת כיון דכבר נפסק הרוב א"כ שוב אינו ראוי לשחיטה דכמאן דמנחי בדיקולא דמיא אבל ניקב הוושט במשהו עדיין הסימן ראוי לשחיטה לטהרו מידי נבילה והכי אי' להדיא בתוספתא אבל מה אעשה שהרמב"ם ז"ל וכל הפוסקים לא כתבו כן ומשני התם בהשוחט דמתניתין דאלו טריפות נשנית קודם חזרה. ויש לדקדק לכאורה מהא דתנן ואלו טריפות שבעוף נקובת הוושט ופסיקת הגרגר' הא פסיקת הגרגרת ברובא בעוף נבילה נמי הוי ולפי מה שתירצו התוס' ז"ל בהשוחט על הא דלא משני הש"ס דמשנה דאלו טריפות מיירי מחיים משום דתנן כל שאין כמוה חיה א"כ מתניתין דאלו טריפות בעוף אפשר לאוקמא מחיים אבל לפי מש"כ קשה ואיתא בנדה פרק המפלת אמר רבא ושטו נקוב אמו טמאה לידה ושטו אטום אין אמו טמאה לידה ופי' התוס' דרבא ס"ל דטריפה חיה הרי דאין חילוק בין נקובת הוושט לשאר טריפות. ואגב ארשום פה מה שיש לדבר בזה בדברי הרמב"ם ז"ל בהך דינא דטומאת לידה. הנה הרמב"ם ז"ל כתב וושטו אטום אין אמו טמאה לידה אבל וושטו נקוב משמע דאמו טמאה לידה ואמאי הא אנן תנן טריפה אינה חיה ס"ל ועיין בכ"מ בפ"י מה' איסורי ביאה שהקש' איפכא אמאי לא כ' הרמב"ם ז"ל מימרא דרבא לענין וושטו נקוב דאמו טמאה לידה ותירץ דרבא ס"ל טריפה חיה אבל לדידן ס"ל דטריפה אינה חיה והדבר תמוה אדרבא תיקשי יותר אמאי כתב וושטו אטום אין אמו טמאה לידה ליכתוב רבותא יותר דאפילו וושטו נקוב אין אמו טמאה לידה ועוד הא דעת הרמב"ם ז"ל דבשיעור טריפה לבד עדיין אמו טמאה לידה כמו שיתבאר. אלא נראה כמש"כ דממילא ש"מ דאמו טמאה לידה מדלא כתב אלא וושטו אטום דוקא והרמב"ם ז"ל לא ס"ל כדעת התוס' שם בנדה דלמ"ד טריפה אינה חיה אפילו וושטו נקוב אין אמו טמאה לידה דאין זו סברא דמשום איזה טריפה בנקובת אבר אחד לא יהי' נקרא וולד כיון דכל צורת אדם בשלימות היא ואטו למ"ד דמילה לשמונה תלוי בטומאת לידה א"כ וולד טריפה לא ימול לשמונה אלא וודאי טריפות דנקובה או פסיקה אינה מבטל טומאת לידה והא דקאמר הש"ס התם על הא דקאמר רבי איזהו גוף אטום כדי שינטל מן החי וימות ופליגי התם אמוראי אליבא דרבי בשיעור כדי שינטל ח"א מן הארכובה ולמעלה וח"א עד נקביו וח"א עד מקום טיבורו ואמרינן התם דבין למ"ד עד ארכובה ובין למ"ד עד נקביו איכא בינייהו טריפה חיה אלמא דהדבר תלוי בפלוגתא דטריפה חיה או לא. שוב מצאתי כן בתוס' ד' ה' שמחלקין ג"כ בין טריפו' דניקב הושט לעד הארכובה זה דוקא גבי חסרון עד הארכובה דהוי חסרון הניכר ולא הוי כל צורתו ואעפ"כ אי טריפה חיה אין סברא לטהר את אמו מטומאת לידה. ועוד נראה דבאמת לא הי' צ"ל דמ"ד עד נקביו ס"ל דטריפה חיה דאפילו אי טריפה אינה חיה היינו שאינה יכולה לחיות י"ב חדש אבל כ"ז שהוא קיים חי הוא ושפיר ראוי הוא לבריאת נשמה ובפרט למאן דגרס בריא' שמונה אלא אליבא דרבי דקא' דהשיעור הוי כדי שינטל מן החי וימות ע"כ צ"ל דטריפה חיה למ"ד דשיעורא דרבי עד נקביו דאל"ה לא שייך שיעורא דכדי שינטל דהא עד הארכובה ג"כ שיעור מיתה היא כדאמרינן גבי שדרה וגלגולת דכדי שינטל הוי חד שיעורא עם שיעור טריפה אלא דתיקשי ע"ז הא רבי ס"ל בחולין טריפה אינה חיה דקאמר סימן לטריפה ל' יום ולפי גירסת התוס' בזבחים דף ס"ט ר"מ אומר סימן לטריפה ל' יום א"ש וכן מוכח מהא דאתא ההוא גברא לקמיה דרבי דאיתיליד ליה ינוקא בתרי רישא ובעי כמה חייב ליתן לכהן ואי נימא דלר' טריפה לא יוכל לחיות שלשים יום א"כ אין צריך לפדותו עיין ברש"י ותוס' במנחות פרק התכלת. והשתא לפי מאי דכתיבנא א"ש הא דקאמר בין מ"ד עד רגליו ובין מ"ד עד מקום טיבורו איכא בינייהו דר"א ניטל ירך וחלל שלה ומ"ד עד טיבורו ל"ל דר"א ולשיטת התוס' ז"ל צ"ל דס"ל דיכול לחיות יותר מי"ב חדש ואין זו סברא לעשות פלוגתא רחוקה כ"כ דלר"א מטמאה מחיים משום דהוי כמתה ולר' יוחנן הוי בכלל טריפה ויכולה לחיות אבל לפמש"כ אפילו אינה יכולה לחיות אפילו הכי כיון דלא הוי אלא טריפה אין זה גוף אטום אלא דלפ"ז תיקשי לר' יוחנן שיעורא דכדי שינטל הא עד רגליו ג"כ שיעור כדי שינטל הוא ואפ"ה אין זה גוף אטום וי"ל דר"י מפרש כדי שינטל מן החי וימות היינו לאלתר יחשב כמת משום דבעינן שאין ראוי לבריית נשמה כלל וה"ה דהוי מצי למימר כן על ר' ינאי דאמר עד רגליו דטעמיה משום הכי הוא ועדיין צ"ע מ"ש הרמב"ם ז"ל עד טיבורו כיון דקי"ל כר"א בניטל ירך וחלל שלה ועיין בב"י סי' נ"ה מש"כ לענין נבראת חסירת רגל ובמע"מ פרק א"ט סעיף רצ"ד וצ"ע דברי הכר"ו סי' נ' נפלאו בעיני בזה עיין עליה' ובין תבין:

ומהא דמשמע מסוגיא דנדה דלמ"ד טריפה חיה לא יאמר ע"ז כדי שינטל מן החי וימות יש לי הרהורי דברים בהא דפריך הכא על תנא דר' ישמעאל והא איכא כמה חסרון בשדרה כו' ואמר שמואל וכן לטריפה ופי' זה התוס' דשיעורא דחסרון שדרה וגלגולת עם שיעור טריפות חד הוא מהא דתנן לבית הלל גבי גלגולת כדי שינטל מן החי וימות והשתא ר' ישמעאל איך יפרש הא דאמרי ב"ה כדי שינטל מן החי וימות הא איהו ס"ל טריפה חיה ולקמן בדף נ"ה תניא ובגלגולת אפילו מלא נקבים מצטרפים למקדח אמר ר"י בן המשולם והלא עשו לא' חדוק של קרוי' וחיה משמע דר"י בן המשולם פליג ואמר כיון דיכול לחיות אין בזה שיעור כדי שינטל כו' וא"כ ר' ישמעאל דס"ל טריפה חיה ע"כ כדי שינטל דב"ה היינו שיעור גדול. והי' נראה לומר דמ"ד טריפה חיה היינו דיש לה רפואה ע"י סם אבל בלא"ה ודאי מתה וא"כ שפיר קאמרי ב"ה כדי שינטל מן החי כו' אבל מהא דר"י בן המשולם לא משמע בן ועוד לפ"ז הדרא קושית התוס' לדוכתא אמאי חשיב הא דשמואל בהדי טריפות דמתניתין דמהא דאמרי שיעורא כדי שינטל מן החי וימות לא מוכח דהוי טריפה דהא איכא כמה דברים אשר ימותו בלא רפואה כמו מתו בכוליתא דלקמן ואפ"ה לא הוי בכלל טריפות ואנו אין לנו אלא מה שנמסרו למשה מסיני וא"כ ע"כ שמואל מסברא דנפשי' קאמר הכי והי' לו למחשב בהדי שמעתתא. ועוד מאי פריך כלל מהא דאמר שמואל וכן לטריפה אתנא דבי ר' ישמעאל דילמא שמואל ס"ל טריפה אינה חיה ואם כן מישתמע מדברי ב"ה דאמרי דחוליא א' הוי כדי שינטל כו' דה"ה לטריפה כיון דאינה חיה אבל לתנא דבי ר' ישמעאל לא שמעינן כלל מדברי ב"ה לענין טריפה וכמש"כ וצ"ל דמ"ד טריפה חיה לאו כללא היא לכל טריפות אלא דיש מהן חיין אבל מודה דאיכא טריפות שאינן חיין וא"כ א"ש הא דאמרי ב"ה כדי שינטל מן החי וימות ודו"ק:

והנה התוס' ז"ל הקשו אמאי לא פריך נמי מחסרון דגלגולת ותירצו דחסרון דגלגולת באדם הוא עם הקרום ומקשה עלה מהא דאמרינן בריש עירובין דשדרה וגלגולת אית בהו תרי חומרא דסתרי אהדדי והוצרכו לחלק בין אדם לבהמה אבל לדברינו א"ש בטוב טעם דבשלמא בחסרון בשדרה דב"ה מפרשי בה שיעורא חוליא א' אלמא דב"ה חשבי זאת שיעור כדי שינטל שפיר פריך על תנא דבי רבי ישמעאל ליחשבינהו בהדי טריפות אבל מחסרון גלגולת דס"ד ב"ה לא נאמר שיעורא ושמואל מסברא דנפשי' מפרש דהשיעור הוא כסלע ולדידן דקי"ל טריפה אינה חיה ע"כ היינו בלא קרום דעם הקרום בלא"ה ימות וא"כ שפיר נפ"מ גם לענין טריפות וזה הוא דאמרינן בעירובין כגון שדרה וגלגולת כו'. שוב מצאתי כן בכר"ו ומש"כ התם בדעת התוס' לפמש"כ א"ל כן ע"ש. אבל לתנא דבי רבי ישמעאל דס"ל טריפה חיה א"כ אפשר לומר דשיעורא דסלע דחסרון גלגולת היינו עם הקרום ובשניהם וחד הוי שיעור כדי שימות ואי תקשי דילמא חסרון חוליא היינו נמי עם החוט דכיון דלא אמרי ב"ה אלא חוליא א' משמע דלא בעינן אלא חוליא לבד וע' בתוס' ד" ל"ב:

ועוד הערה אחת ארשום פה לפי מאי שפירשו התוס' ביבמות דף ק"ך הא דתנן אין מעידין על מגויד היינו אפילו מגויד במקום שעושה טריפה היינו מן הארכובה ולמעלה ומסיק רבא התם בסכין מלובנת וד"ה דלכ"ע יכול לחיות אם המכה הי' ע"י סכין מלובן וא"כ היכא דנבראת חסירת רגל דלא הי' מכה כלל אמאי לא יחיה. ועוד אמאי הוי מן הארכובה ולמעלה דבר שהנשמה תלויה בו לענין קדשים ועירכין כיון דאפשר לחתכו ע"י סכין מלובן והרי"ף והרמב"ם ז"ל השמיטו הא דרבא ואפ"ל דרבא לשיטתי' דס"ל טריפה חיה אבל לדידן דס"ל טריפה אינה חיה א"כ אין לכל י"ח טריפות שום תרופה. והדברים ארוכים ואין כעת בידי ספרי הראשונים לעיין בהם:

שם ריאה שניקבה או שחסרה חשבינן לה בשני טריפות מזה משמע דלמ"ד חסרון בפנים שמיה חסרון לאו משום דסוף הקרום לפסוק דא"כ חדא היא עם ניקב' כמ"ש התוס' על חסרון כאיסר דגרגרת הן אמת דמחסרון כאיסר דגרגרת יש לישב בלא"ה דהא ר' ישמעאל לא חשיב אלא ח"י טריפות ופסיקה וחסרון הגרגרת ונקובת הושט נבילה היא ואין לה סימנים לשחיטה והא דפריך הש"ס פסוקי נמי תרי הוי חשבינהו בחד ה"ה דהוי מצי לאקשויי בלא"ה הא פסיקת הגרגרת אינה בכלל טריפות אבל לפי האמת אין אלו עולות בחשבון ח"י טריפות אבל התוס' לא ניחא להו לומר כן עכ"פ משמע דחסרון דריאה לאו משום דסוף הקרום ליפסק הוא. ובזה יש ליישב מה שהקשו הפוסקים על הנך יש אומרים דאם יש קמט בריאה דהוי טריפה אמאי לא מוקי הש"ס או שחסרה היינו בזה האופן ולפי הנ"ל ניחא דבקמט טעמא הוי משום דסוף הקרום ליפסק וא"כ לא יחשבו אלא בחד אבל מדברי הפוסקים משמע דגם בחסרון בפנים למאן דמטריף הוי משום דסוף הקרום ליפסק ועיין בדברי חמודות בסי' ק"א מש"כ בזה והרמב"ם ז"ל בפי' המשניות פי' חסרון בריאה היינו שחסרה אונה אחת ע"ש ולא הבנתי מש"כ הב"י בסי' ל"ו שהקשה על הרמב"ם ז"ל שאיסר חסר מגוף הריאה מהא דנימוקה הריאה והחלל מחזיק רביעית ותירץ דבנימוק הריאה אלו הי' עתיד הקרום ליפסק הי' נפסק כבר אבל חסר גוף הריאה ודאי סוף הקרום ליפסק ובאמת לדעת הרמב"ם ז"ל לאו מטעם נקיבת הקרום אלא מטע' חסרון גוף הריאה והוי כמו שחסרה אונה וכמש"כ הרמב"ם ז"ל להדיא ובנימוקה הריאה הוי חסרון בפני' ולא שמיה חסרון ומזה גופא הוציא הרמב"ם ז"ל הלכה זו מדאמרינן חסרון בפנים לא שמיה חסרון משמע דחסרון מבחוץ שמיה חסרון ועל הקושיא אמאי לא משני הש"ס הכא אמאי דתנן או שחסרה י"ל באופן אחר דבשלמא אם נפרש או שחסרה אחסרון בפנים א"כ ר"ש דאמר עד שתינקוב לבית הסמפונות פליג אכולהו מילתא גם אחסרון בפנים כיון דקיימי סמפונהא אבל אם נפרש או שחסרה היינו חסרון מבחוץ ע"ז לא יחלק ר"ש וא"כ הי' לו לשנות דברי ר"ש קודם או שחסרה ע"כ משני הש"ס דאו שחסרה אליבא דר"ש איצטריך ומש"כ הב"י ז"ל הוכחה לדעת הרמב"ם ז"ל ממנין ח"י טריפות אינו מובן דהא להרמב"ם ז"ל איכא חסרון דגלגולת דטריפה אפילו בלא נקיבת הקרום וצ"ע בפוסקים בזה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף