רש"י/בבא מציעא/טו/א

רש"י בבא מציעא טו א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שנטלוה מסיקין. אנסים עכו"ם נטלוה מן הגזלן ומחמתו ותנן בבבא קמא (דף קטז:) הגוזל שדה מחבירו ונטלוה מסיקין אם מחמת הגזלן חייב להעמיד לו שדה אחר והרי היא יוצאה מתחת ידו דקתני בנטילת מסיקין הוא:

בדינא משמע. הלכך בהוצאת נגזל קאמר וגובה את הקרן דקאמר כשחפר בו בורות:

בעינא משמע. כמו שהיתה ולא שחפר בה בורות:

ומכר את השדה. והרי היא יוצאה מתחת ידו של לוקח בדינא ובעינא:

בין לרבה בין לרבא. דמוקמי גביית קרן מן הגזלן בנגזל הא מלוה על פה הוא ולא טרפא ממשעבדי:

כשעמד בדין. קודם שמכר נכסיו וכיון דחייבוהו ב"ד אית ליה קלא והוה ליה כמלוה בשטר:

מאי פסקא. בתמיה פסקא תנא למלתיה דהעומד בדין אינו עומד על הפירות:

רב חיננא בר שילת. סופר היה:

אמליך. כשאתה כותב שטר המלך במוכר אם יקבל עליו להגבות ללוקח משפר נכסיו קרנא ושבחא ופרי אם יטרפוה ממנו:

כגון שיש לו קרקע. לגזלן זה שמגבהו ללוקח קרקע ולא מעות דהשתא לא מחזי כרבית:

אסור ללות סאה בסאה. שמא יוקרו חטין:

בהלואה. שייך רבית טפי ממכר:

שקנו מידו. על השבח דהוה ליה מחויב משעת המכר קודם שיש שכר המתנת מעות:

תדע. דגובה ולא מצי לוקח למימר אנא אשבחי:

שכך כותב לו מוכר ללוקח. באחריות שטר המכר:

ואשפי. אשקיט ודומה לו על הר נשפה דמתרגם על טורא שליוא (ישעיהו יג):

ואדכי. אטהר מכל ערעור:

אינון ועמליהון ושבחיהון. וכיון דעל מוכר הדר גבי שבחא בעל חוב מלוקח וחוזר הלוקח על המוכר:

מתנה דלא כתיב ביה הכי. שאין אדם מקבל עליו אחריות מה שהוא נותן:

ה"נ. דאם נותן נכסיו במתנה לא גבי בעל חוב שבחא הואיל ולא הדר על הנותן:

וכי יפה כח מתנה כו'. בתמיה:

יפה ויפה. בדבר זה דכיון דלא הדר גבי ליה לא מפסיד ליה במידי דלא אפסדיה לבעל חוב דבשלמא גופה של קרקע א"ל אמאי (זבנתיה) מאין אגבה חובי אבל שבחא א"ל מאי אפסדתיך:

מסייע ליה למר שמואל. דבעל חוב גובה את השבח:

כשהוא גובה. כשלוקח חוזר וגובה מן המוכר:

במילי אחריני. בדבר אחר:

בלוקח מגזלן. דנגזל ודאי טריף שבחא דאמר ליה ארעאי אשבח אבל בעל חוב כל כמה דלא טרפה לה לאו דידיה הוא וברשותא דלוקח אשבח:

על הוצאה. שהוציא הלוקח בשבחה:

נוטל. הלוקח:

את השבח מבעל הקרקע. מה שעודף על היציאה דאמר ליה פרעתי את חובך:

אין לו. ללוקח אלא מן היציאה שהוציא בה פורע לו שיעור שבח והשאר מפסיד:

אי בלוקח מגזלן. האי בע"ח היינו נגזל:

קשיא רישא. דקתני נוטל את השבח מבעל הקרקע:

קשיא רישא וסיפא. דקתני בע"ח נותן את היציאה ולשמואל בעל חוב גובה השבח ואינו נותן כלום:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---