רמב"ן/ראש השנה/לד/א
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
הא דאמרינן או אינו אלא תקיעה ותרועה אחת. הכי קאמר שמא מצוה אחת הוא וצריך לתקוע ולהריע בנשימה אחת שלא יהא בין תקיעה לתרועה ולא כלום כשהוא אומר ובהקהיל תתקעו ולא תריעו הוי אומר כל אחת מצוה בפני עצמה ואם רצה מפסיק דאי ס"ד חד הוא אמר רחמנא פלגא דמצוה עביד ופלגא לא תעביד והכי איתא בפרק החליל. ורש"י ז"ל פירש תקיעה בפני עצמה כו' ולא תימא חדא הוא וה"ק היו תוקעין תרועה כו' ותמהני עליו ז"ל.
לגירסתו של ר"ח ז"ל כך היא: שלש תרועות דראש השנה שתים מדברי תורה ואחת מד"ס. זכרון תרועה יום תרועה מה"ת. פי' דבראש השנה עצמו כתיבי והעברת שופר תרועה מד"ס פי' דגמרי ליה רבנן מיובל באסמכתא בעלמא דתרועה תרועה אבל לא נאמרה למשה אלא חדא ג"ש דתרועה תרועה ומדבר אלא דרבנן אסמכוה עלה אף הך ג"ש משום דתרועה נמי היא כי ההיא דמדבר שנאמרה למשה מסיני אבל תעבירו שופר לא גמרי כלל כיון דלא כתיב בה תרועה.
ור' שמואל בר נחמני אמר אחת מד"ת ואחת מד"ס פי' מג"ש דרבנן, שבתון זכרון תרועה מד"ת, שופר תרועה מד"ס, יום תרועה יהיה לכם לתלמודו הוא בא ביום ולא בלילה ואעפי"כ כיון דברה"ש גופיה כתיב אסמכוה ביה רבנן ולא קרי מד"ס אלא אותה של ג"ש שהיא אסמכתא דסופרים אבל הא פשטיה דקרא הוא וסופרים הוא דדרשי ליה למלה אוחרי ביום ולא בלילה ואית דגרסי ושתים מד"ס והכל אחד.
והא דאמרי הני תנאי דלא גמרינן מיום הכפורים אלא אסמכתא נינהו אע"ג דגמרי' מיום הכפורים לביום ולא בלילה משום דאינהו לא ס"ל ליתן בג"ש האמורה של זה בזה ואת האמור של זה בזה אלא ללמד שיהיו שוין בדינן:
הא דאקשינן עליה דרבי אבהו ודילמא ילולי הוא וקא מפסיק. קשיא לן והא לית הלכתא כרבי יהודה דאמר אין בין תקיעה לתרועה ולא כלום ואי נמי איתא מנא להו לרב עוירא ורבינא דרבי אבהו כרבי יהודה ס"ל כי היכי דליקשו עליה ועוד דהוה לן למימר בגמרא לדר' יהודא קאמרי ולא לאקשויי סתם.
לפיכך נ"ל דאפי' לרבנן מקשו דנהי דאם הפסיק ביניהן יצא, אבל בהפסק כי האי גוונא לא יצא שאין כאן תקיעות על הסדר שאין כאן פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה בלא הפסק שבנתים לפיכך לא יצא דהואיל ותקע לשם מצות תקיעות אחרות באמצע הרי הפסיק בנתים ולא יצא וכבר כתבתי לך מה שאמור בתוס' בענין זה. ויש לנו סיוע בדבר.
ומסתברא שאין להפסיק כלל בתשר"ת בין שברים לתרועות דכיון דמשום דילמא גנח וייליל הוא א"כ הכל תרועה אחת ואין להפסיק בין התרועה עצמה ואם הפסיק נפסקה וליתיה לשיעוריה ואינה עולה וק"ו הדבר דהא לרבי יהודה דאמר תקיעה ותרועה אחת היא כלומר מצוה אחת אמרינן אין בין תקיעה לתרועה ולא כלום כ"ש דשברים ותרועה בסימן תשר"ת שהכל תרועה אחת ממש שאין בין שברים לתרועה ולא כלום.
וכתב הרב רבי יצחק בן גיאת ז"ל ותוקע תשר"ת ותר"ת ותש"ת שלשה פעמים נמצא כל בבא שלש של שלש שלש שהם עשרים ושבעה דתרועות דתשר"ת ושברים אחת הן. והוי יודע שאין פירוש השברים שישבור הקול ויפסיק אלא שבר כאדם הגונח משברו מכאב לב והן יבבות ארוכות וטועין התוקעין המפסיקים אותם לגמרי.
ושוב מצאתי בתשובת ר"ח ז"ל שלשה שברים בנשימה אחת עבדינן להו דבמקום תרועה קיימי אבל ג' שברים ותרועה דתשר"ת לא מסתברא דגנוחי ויילולי בחדא נשימה לא עבדי אינשי ע"כ. ואין דבריו נכונים דהא תרועה היא ואי אפשר להיות בה הפסק בשום פנים ולא מיחלקי גנוחי ויילולי מפשוטא וילולי או גנוחי דר"י ואעפ"כ צריך לעשותן בנשימה אחת:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |