ערוך לנר/ראש השנה/לד/א
בגמרא שאין ת"ל בחדש השביעי. לא ידעתי למה כפל התנא בזה מה שאמר כבר ברישא לענין דבעי שופר ואולי רצה לרמז בזה שלא יקשה היאך נילף מהיקש זה פשוטה לפניה ולאחריה כיון דצריך ליה דתקיעה בשופר אכן ז"א דכלל בידינו אין היקש למחצה ולכן כפל בזה להשמיענו דנילף בזה כאלו נכתב ההיקש לדבר זה לבד. וברייתא זו נשנה בת"כ פ' אמור ונכפלה בפ' בהר ובירושלמי ר"ה פ"ג נשנה בשינוי לשון ע"ש:
שם הקישא לא צריך. הבעל המאור וכן הריטב"א פירשו דה"ק דאי מהקישא לא ידענו רק דשנים של ר"ה צריכים לתקוע גם ביוה"כ של יובל ואכתי לא שמעינן דצריך שלשה בזה ובזה לכן צריך גז"ש וסיים הבעה"מ ורבינו שלמה פירש כן ונראה דחסר תיבת לא וצ"ל לא פי' כן והנה הט"א פירש ג"כ הכי (ולא ראה הבעל המאור) והקשה על פי' רש"י שכיון שהכל יכול לילף בין בהיקש בין בגז"ש מ"ש דלענין שופר ולפני' ולאחריו נקט דרשה דהיקש ולענין שצריך שלשה נקט גז"ש ועוד הקשה כיון דהכל יכול לילף בהיקש גז"ש ל"ל וקושיא האחרונה הקשה גם הקרבן אהרן בת"כ פ' אמור והניח בקושיא אכן לענ"ד קשה ג"כ לפי' הבעל המאור איפכא כיון דצריך הגז"ש לדרשה דשלשה תרועות והקישא לא צריך לדרשות קמייתא למה נקטה הברייתא ההיקש כלל ועוד הוקשה לי לפירושם דמהיקש לא ידענו רק שמה שנאמר בר"ה שתי תרועות הוא ג"כ ביובל מנ"ל לילף בגז"ש דצריך ג' בשניהם דמי עדיף גז"ש מהיקש שוב ראיתי שגם הפ"י הקשה כן ועוד ק"ל לפי הכלל שכתב רש"י בכריתות (דף כ"ב ע"ב) שאין היקש ואין גז"ש למחצה לא שייך רק ללמוד בהיקש או בגז"ש כל הענינים של צד אחד על צד אחר ג"כ אבל לא שנלמוד זה מזה ע"ש שלכן מחק רש"י שם גרסת הגמרא שנראה ממנו דגם ללמוד זה מזה וזה מזה אמרינן היקש וגז"ש א"כ מנ"ל הכא דבין ביובל ובין בר"ה צריך שלשה ולמילף זה מזה וזה מזה ולכן נלענ"ד די"ל דבאמת גם הכא לא ילפינן רק בחד צד דהיינו דע"י גז"ש ילפינן כאלו שתי תרועות של ר"ה כתובים אצל יובל וידענו ביובל ג' תרועות ואח"כ ילפינן בהיקש דכל מה דכתיב ביובל דהיינו שופר ופשוטה לפניה ולאחריה ושלשה תרועות שהכל ג"כ בר"ה כן משום אין היקש למחצה ולכן תרווייהו צריכי היקש וגז"ש ומה דקאמר הקישא לא צריך אם לא בא ללמד רק על דצריך שופר ופשוטה לפניה ולאחריה דזה הוי אפשר לילף בגז"ש אבל אחר דנצרך גז"ש דצריך בכל א' ג' תרועות ילפינן השאר מהיקש ועיין בריטב"א:
שם והאי תנא מייתי ליה בגז"ש ממדבר. האי תנא ג"כ אית ליה גז"ש דשביעי שביעי דאל"כ מנ"ל דשני תרועות מדברי תורה אע"כ דיליף ר"ה מיובל ויובל מר"ה ליתן זה בזה וכן כתבו התוס' לעיל (דף כ"ו) אלא דפליג אתנא דלעיל דיליף פשוטה לפניה ולאחריה מוהעברת תעבירו ולי' לא משמע כן כדאמרינן לקמן אלא יליף ממדבר בגז"ש דתרועה ומכח זה פליג עוד בדבר שני אתנא דלעיל דלתנא דלעיל דמיותר ג' תרועות ס"ל דכולם מן התורה ולהך תנא כיון דצריך גז"ש דתרועה לילף לר"ה פשוטה לפניה ולאחריה צריך חד תרועה להך גז"ש כיון דרק בר"ה מיותר ובמדבר לא מיותר ולכן לית ליה רק ב' תרועות דאורייתא ואחד מדברי סופרים ולרשב"ן אמר ר' יונתן דצריך עוד חד תרועה לביום ולא בלילה ס"ל דרק אחד מן התורה וכיון דהך תנא לית ליה והעברת ותעבירו לפשוטה לפניה ולאחריה ע"כ ביובל יליף כן מר"ה בגז"ש דשביעי שביעי לאחר דילפינן בר"ה כן ממדבר בגז"ש דתרועה ועיין בפנ"י שתימה למה לא יליף פשוטה לפניה ולאחריה מוהעברת ותמהני דהא בפי' אמרינן בסוגין דהך תנא לא משמע ליה ואח"כ כתב דצ"ל דס"ל להתוס' דלעיל דמה דקאמר לקמן דלא משמע ליה קאי אתנא דמדבר אבל אי אפשר לומר כן דא"כ איך קאמר אי ביוה"כ יליף וכו' דהא ודאי יליף מיוה"כ ותמהני על תמיהתו הרי הך ואידך ביום ולא בלילה מנ"ל אי אפשר לפרש רק אתנא דיליף ממדבר וא"כ אליבי' הרי קאמר והעברת משמע ליה וכן נראה מפירוש רש"י ומה שהקשה הפ"י דא"כ איך קאמר אי ביוה"כ יליף עיין מה שכתבתי לקמן:
שם אי ביום הכפורים יליף. הקשה היום תרועה הלא בלא זאת הוצרך לומר דביוה"כ יליף דאל"כ ב' תרועות מנ"ל הא חד כתיב בר"ה וחד ביוה"כ וע"כ דיליף ר"ה מיוה"כ ויוה"כ מר"ה וא"כ נילף נמי פשוטה דלפניה ודלאחריה והניח בצ"ע וכן הקשה ג"כ הפני יהושע והניח בצ"ע. ולענ"ד י"ל דבאמת הוי מצי למימר ולטעמיך וכמו שתרצו התוס' בדוכתי טובא ועוד י"ל דאי לא הוי ילפינן לענין ביום ר"ה מיוה"כ היה אפשר לומר דהך תנא דמדבר לעולם אית ליה דרשה דוהעברת תעבירו לפשוטה לפניה ומכ"מ לא יליף ר"ה מיוה"כ לענין זה דצריך הגז"ש דשביעי שביעי למילף ב' תרועות לזה וב' תרועות לזה כיון דדרשה זו משונה משאר גז"ש כדכתבינן לעיל לא שייך בזה אין גז"ש למחצה ולא ילפינן ממנה רק דרשה זו אבל אחר שתירץ דביום ולא בלילה ג"כ יליף מגז"ש דר"ה מיוה"כ פריך א"כ פשוטה ולפניה נמי נילף. שוב ראיתי בילקוט שהעתיק גמרא זו ושם לא כתיב הך לשון אי ביוה"כ יליף אלא כתיב סתם דפשוטה לפניה ולאחריה גם כן נילף מיום הכפורים:
שם נפקא ליה מביום הכפורים. הא דלא פריך ואידך ל"ל יליף ג"כ מיוה"כ וביום למה לי די"ל דמלתא דאתי בגז"ש טרח וכתב ליה קרא כדמתרצינן בכמה מקומות. וראיתי בט"א שהקשה דכיון דר' יונתן ע"כ לית ליה גז"ש דשביעי למילף ר"ה מיובל א"כ פשוטה דלפניה ולאחריה ביובל מנ"ל וכתב דצ"ל ס"ל היפך מתנא דיליף ממדבר דהוא דרש גז"ש דשביעי ותעבירו והעברת לא דרש לפשוטה לפניה ולאחריה ולר' יונתן אמרינן איפכא דגז"ש לית ליה ולכך אצטריך ביום ולא בלילה אבל והעברת דרש ביוה"כ לפשוטה. ולענ"ד אי אפשר לומר כן דא"כ יקשה לר' יונתן מנ"ל תרועה בר"ה כיון דחד תרועה צריך לגז"ש וחד לביום ולא בלילה וע"כ דאצטריך לגופא וא"כ איך מיותר לגז"ש אע"כ דגם הוא ס"ל גז"ש דשביעי ויליף תרועה בר"ה מיובל ועוד קשה מה דאמר דר' יונתן דרש והעברת לפשוטה הרי הגמרא והעברת תעבירו לא משמע להו וכן פריך מה דרשי ביה הכל בלשון רבים משמע דקאי על שני תנאים דהך ברייתא על תנא קמא דיליף ממדבר ועל ר' יונתן. אמנם עפ"י מה שכתבתי ל"ק קושית הט"א דלעולם הך תנא דמצריך ביום ולא בלילה ג"כ ס"ל גז"ש דשביעי ומכ"מ קאמר דאתי קרא להכי דמלתא דאתיא בגז"ש טרח וכתב ליה קרא. אכן א"ע נלענ"ד דאי אפשר לומר כן עפ"י מה דאמרינן בשבת (דף קל"א) ולכתוב רחמנא בשופר וליתו הנך ולגמרו מיניה ע"ש ולפי דברינו לא מקשה מידי דלימא דמלתא דאתי במה מצינו טרח וכתב קרא אכן על פי מה שכתבו התוס' שם ד"ה נפקא וז"ל ורבנן סברי דלא שייך לאקשויי וכו' וזה בעשור לחודש עכ"ל בלא"ה מתורצת קושית הטור אבן דתנא דיליף ממדבר ס"ל ג"כ כרבנן דר"א ולכן לא יליף ביום ולא בלילה מיוה"כ ור' יונתן דהכא ס"ל כר"א:
שם אף כאן בחצוצרות. התוס' לעיל (דף כ"ו) בארו קושיא זו דאע"ג דהך תנא יליף ג"כ שביעי שביעי מיוה"כ מ"מ פריך מנ"ל דילפינן מיובל דתקיעה בשופר דלמא ילפינן ממדבר דבחצוצרות ע"ש. אכן קשה לפי מה דאמרינן בחגיגה (דף ו') דנין דבר הנוהג לדורות מדבר הנוהג לדורות וכו' וא"כ הכי נמי עדיף לילף מיובל דנוהג לדורות ולא ממדבר דלא נוהג לדורות ואע"ג דהתם ב"ש קאמרי הכי וב"ה פליגי מ"מ לא פליגי רק משום דניחא להו לילף קרבן יחיד מקרבן יחיד אבל בלא"ה גם ב"ה מודו דהכי אמרינן במנחות (דף י"ט) דלא ילפינן דורות משעה רק משום דתני קרא תריסר זימני כמו שכתבו התוס' שם וא"ל דפריך דלילף ממדבר משום דבלא"ה ילפינן ממדבר לענין לפניו ולאחריו הרי גם מיובל ילפינן לענין מנין התקיעות ולענין ביום ולא בלילה:
שם דהדר עביד תקיעה ותרועה ותקיעה. קשה דא"כ איך קאמר איתקין ר"א בקסרי תשר"ת ולמה לא קאמר דאתקין ג"כ תש"ת ותר"ת והיה נלענ"ד דבאמת ר"א לא אתקין רק תשר"ת אבל לתש"ת ותר"ת לא חייש וכמו שכתב הריטב"א בשם ר"ת דקושיות רב עוירא ורבינא אינם רק לר' יהודה דס"ל שאין להפסיק כלל ושניחוש גם להא דר' יהודה אבל ר' אבוה לא חייש לזה אמנם מן הראשונים לא משמע כן אלא הכל היה תקנת ר"א וכן משמע מלשון הגמרא דקאמר אלא ר"א מאי אתקין וכו' ולכן לא ידעתי למה הזכיר בהתקין ר' אבוה רק תשר"ת ולא ג"כ תש"ת ותר"ת:
שם ודלמא גנוחי הוי. הא דמקדים קושיא דלמא ילולי הוי להך קושיא י"ל כיון דלפי מה דמסקינן לעיל מתניתן ס"ל דתרועה ילולי הוי וברייתא ס"ל דגנוחי הוי לכן מקדים הקושיא דלמא מתניתן אמת להקושיא דלמא הברייתא אמת אבל מרש"י נראה שלפניו הגרסא שהוקדם קושיא דגנוחי גניח לקושיא דילולי ולזה יש ליתן טעם משום דברישא גנוחי והדר יליל ולזה גם אנו מקדימין סדר תש"ת לסדר תר"ת:
שם בתוס' ד"ה נעבריה. פי' שיאחזנו בידו ויתקע. לא הבנתי איך יפורש עפ"י פי' זה מה דאמרינן לא מצית אמרת וכו' אף כאן בקול דאיך ממועט בזה שלא יאחזנו בידו ויתקע והתוס' לא כתבו רק שפי' הקונטרס עיקר ולא שלא שייך פי' זה כלל:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |