רמב"ן/מגילה/כז/ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רמב"ן מגילה כז ב

ועוד שנינו אין מוכרין של רבים ליחיד ואין מוכריך בה"כ אלא על תנאי כו'. ונמצא בירושלמי כל זה א"ר ר' יוחנן לית כן מא אנן קיימין אין כר"מ אין מוכריך בה"כ אלא על תנאי אין כרבנן מיכרין אותה ממכר עונם תוך מד' דברים א"ר רזייא תפתר בספר תורה. הוקשה להם ביון שאין מוכרים אותו אלא של רבים לרכים שנא להורידו ייקדושתו תנא זה למה והעמידו רישא בס"ת שאינו יוצא י.קדושתו אבל בה"כ אפי' לר"נו נפקעת קדושתו מיונה ונפיכך בעי תנאי כשמוכריך אותו להדיוט נשם דירה ומ"ש אין כרבנן גאו דוקא דהא דרבנך אדרבנן ל"ק כלל אלא משום דנא איפליגו בהדיא ברישא (אלא) בשו רבים ליחיד קאמרי' הכי.
זהו הענין גמרא זו אבל לפי שאמרובגמרא שלנו מעיר גדולה לעיר קטנה מעיקרא קדושה והשתאז קדושה מרבים ליחיד ליכא קדושה משמע דמתני' לאו בס"רז משמע יהו ולית נהו דר' חייא בר בא דירושלמי אלא מתניתין בבה"כ הוא ויחיד שייחד לעצמי בית לתפלתו אין בו קדושה כדיך של רבים לפי שאין דבר שבקדושה בפחות ניי' ובה"כ כשמה לפיכך חזרו המפרשים אחר סברות אחרות בתירוץ המשניות האלו והנכון בכולהו מה שרש"י ז"ג מפרש שאין מוכרים אלא על תנאי משום דמכירה חנוטה דרך בזיון היא כלומר אינו בעינינו לכלום.
אבל הענין צריך תיקון וחיוור והוא שנפרש דלפום גמרא דילן לר"מ בה"כ כס"ת ואין נפקע מקדושתה לעולם כתשמישי קדושה חשיב לה כתיק של ס"ת לפיכך בל המדות האלו נוהגות בו שאין מוכרין של רבים ליחיד (וא"כ) [וא"צ] לומר לדבר של חול מוכרין אותו על תנאי משום כבוד.
ואף כשמוכרין אותו לרבים ועל תנאי הדמים קדושים ולוקחים בהם תיבה דומיא דמטפחות ספרים דלד"ה אין נפקעין מקדושתן ואעפי"ב דמיהן נתפסיץ בקדושה ומעלים בהם ואין מורידין כדקתני רישא והטעם בזה משום אכחושי מצוה דידהו כמ"ש למעל' דאעפ"י שקדושת הספרים עליהם בכל מקום שהן כשמוכרי, אותו גורעין מצוה זו מהם וכך בית הכנסת לר"מ ולפיכך צריכין ליקח בדמיהן מצוה אחרת קדושה הימנה. ואפשר דר"מ גופיה מודה בדמים שאם מכרו ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר הדמים תולין בידם מפני שאין הדמי' נתפסין אלא משום אכחושי מצו' וכשכולן מסכימין במכירתן הדמים מצוה לאחר זמנה היא כמ"ש למעלה, תדע דהא דמי ספרים לרבנן מותרין הם במכירת ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר דשמעת' דרבא אכולה , מתניתין קיימא וכן במותריהן והתנו כולן מותרין. והנה אמת נכון הוא.
ולענין מה שאמר ר"מ מרבים ליחיד ליכא קדושה מסתברא ליכא קדישה כקדושה ראשונה מפני שאין דבר שבקדושה נאמר בו כמ"ש אבל מ"מ יש בה קדושה קצת ואסור להשתמש בה חול כל זמן קדושתה מדלא פרכי' הכי במותר להשתין מים בתוך ד"א של תפלה משום דה"ל דיחיד ולא קדיש כלל. ושמא י"ל משום דאתי למסרח אפי' התפללו שם י' כגון הרחוב. ובירוש' אמתני' ועוד א"ר יהודה הדא דתימא בה"כ דיחיד אבל בה"כ של רבים אפי' בנוי אסור, משמע דבה"כ של יחיד יש בו משום קדושה.

< עמוד קודם · עמוד הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.