רמב"ן/יומא/פג/א
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות תוספות ישנים רמב"ן חי' הלכות מהרש"א תוספת יום הכיפורים גבורת ארי רש"ש |
[מתורת האדם] חולה מאכילין אותו עפ"י בקיאים. אם אין שם בקיאים מאכילין אותו עפ"י עצמו. מ"ט לב יודע מרת נפשו. רופא אומר צריך וחולה אומר אינו צריך מאכילין אותו עפ"י רופא. מ"ט תונבא הוא דנקיט לי' ומסקנא רב אשי אמר כל היכא דאמר צריך אני אפי' איכא מאה דאמרי לא צריך לדידיה שמעינן. מ"ט לב יודע מרת נפשו. וסוגיא דשמעתא רופא אומר צריך וחולה אומר אינו צריך ורופא אחר אומר אין צריך אין מאכילין אותו שאין דבריו של אחד במקום שנים. חולה ורופאים שנים ושלשה ואפי' מאה כלם אומרים אינו צריך ויש שנים שאומרים צריך מאכילים אותו על פיהם. דספק נפשות להקל ואין הולכין בו אחר רוב דעות. חולה אומר צריך אפי' מאה בקיאין אומרים אינו צריך מאכילין אותו עפ"י עצמו. והדין הוא מסקנא דשמעתא וסוגיא.
וחזינן מאן דפסק דבתר רוב דעות אזלינן. וכן נמי כתוב בשאלתות. ואע"ג דגמרא בהדי' היא דכי אזלינן בתר רוב דעות באומדנא. ה"מ לממונא אבל הכא ספק נפשות להקל. משמע דס"ל להני רבואתא דההוא אוקימתא ליתא. דמשום הא דמקשינן עפ"י בקיאים תרי פשיטא. תרי ותרי נינהו וספק נפשות להקל. איתוקים הכי. ומכיון דאתא רב אשי ואמר דכל היכא דאמר חולה צריך אני אפי' אמרי מאה לא צריך לדידיה שמעינן. קמה לי' מתני' כדמעיקרא. דאיכא אחרינא בהדי' חולה ואמרי לא צריך מאכילין אותו עפ"י בקיאים תרי ס"ד אמינא כשם שהחול' אומר צריך אני שומעין לו אפי' כנגד מאה בקיאים. כך כשהוא אומר איני צריך שומעין לו. דהכא והכא לב יודע מרת נפשו קמ"ל להקל אמרינן להחמיר כחד בקי בעלמא הוא ולא כתרי. הילכך היכא דאיכא אחרינא בהדיה ולתרי דאמרי צריך לדידהו שמעינן הא לחד לא שמעינן. ולא אמרינן חולה תונבא נקיט ליה אלא חד מנינן ליה תרי לא מנינן לי'.
ובודאי אשכחן דלענין דיני נפשות דאית בהו אומדני כדי שיש בו להמית. על צופר נפשו הכהו או על שוקיו הכהו ואפ"ה כתר רובא אזלינן בהו. דבתר רוב' אזלי' בכל מילי דסנהדרי' והא מילתא מסייע להך סברא דאמרן. אלא מכל מקום כיון דבגמרא איתמר דגבי אומדנא דחולה לא אזלינן בתר רובא. לא דחינן סוגיא מפורשת ותפשינן סברא בעלמא. וסנהדרין איכא למימר שאני התם דכולהו דייני נינהו אבל הכא כיון דאיכא תרי דאמרי צריך ואינך לא צריכי לן לאומדנא כלל כמאן דליתנהו דמי. וסנהדרין נמי בהטיה לחיוב לאו בתר כל רובא אזלינן אלא עפ"י שנים. אלמא דינא אחרינא הוא בסנהדרין אבל בספק נפשות לאו בתר רובא אזלינן באומדנות והכי פסקי רבואתא ובעלי הלכות.
ואיכא מאן דאמר מדקתני עפ"י בקיאין ש"מ יחיד מומחה ומוחזק בבקיאות ורופאים אינן חכמים ומומחין כל כך שהולכי' אחר בקיאות. ואינו נראה שלא שמענו בסנהדרין הולכין אחר רוב חכמה אלא אחר רוב מנין. ודאי אשכחן לענין הנשאל לחכמים דאמרין היו שנים אחד מטמא ואחד מטהר אחד מתיר ואחד אוסר אם היה אחד מהן גדול בחכמה הלך אחריו. הילכך במנין שוה ברופאים הולכין אחר חכמה ובקיאות ואע"ג דליתי' הכי בדין סנהדרין התם דיינים הם וכולם צריכים לאותו הדין. ומדינא לא הי' ראוי להיות דין עד שיסכימו כל הצריכין לדעת אחת אלא דרחמנא אמר אחרי רבים להטות. אבל הכא שומעין לחכם. והשני אינו ראוי להיות נשאל בפני מי שגדול ממנו בחכמה ובטל הוא. מיהו אחד במקום שנים כיון שכלן רופאים ויודעים במלאכה זו אין דבריו של יחיד במקום שנים. מ"מ במופלג מהם בחכמה חוששין לדבריו להחמיר אפי' במקום שנים רבים אבל להקל כדין יחיד דאשכחן לענין מחלוקת בית שמאי ובית הלל. דאתמר כי אזלינן בתר רובא היכי דהדדי נינהו אבל הכא בית שמאי מחדדי טפי הילכך חוששין לרוב חכמה ובקיאות להחמיר. ומאי חומרא דהכא לנהוג בספק נפשות להקל ולהתעסק בחולה כל צרכו.
ירושלמי (ח,ד): חולה אומר יכולני לצום ורופא אומר איני יודע ר' אבהו בשם ר' יוחנן נעשה ספק נפשות וספק נפשות להקל ודוחה את השבת. ומסתברא הני מילי בחולה אומר יכולני משום דשכיח ביה תונבא בחוצה אבל רופא אומר יכול וחולה אומר איני יודע שומעין לרופא. דאינו יודע דחולה לאו כלום הוא דאיהו מנא ידע רובן של חולים אינן יודעין ובקיאין בחולי שלהן הילכך לזה שומעין שאומר יודע אני:
[מתורת האדם] מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו אפי' דברים טמאים עד שיאורו עיניו. תנו רבנן מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו הקל הקל. טבל ונבלה מאכילין אותו נבלה. נבלה ושביעית מאכילין אותו שביעית. תרומה וטבל מאכילין אותו טבל ואין מאכילין אותו תרומה. בן תימא אומר תרומה ולא טבל. אמר רבה בדאיפשר בחולין דכולי עלמא לא פליגי. כי פליגי בדלא איפשר ליה בחולין. מר סבר טבל חמור אבל תרומה חזיא לכהן. ומר סבר תרומה חמורה אבל טבל איפשר דמתקן ליה.
ונשאל הרב רבי אברהם בר דוד ז"ל נבלה ומעשה שבת. [ע' בר"ן בהל' בפ' יוה"כ בסוגיא זו מש"כ הר"ן על דברי הראב"ד.]
בפרק רבי ישמעאל במנחות (ס"ד א') אמר רבא חולה שאמדוהו בגרוגרת אחת. ורצו עשרה בני אדם והביאו לו עשרה גרוגרת בבת אחת כלן פטורין. ואפי' בזה אחר זה ואפי' הברי' בראשון. בעי רבא חולה שאמדוהו בשתי גרוגרות ויש שתי גרוגרות שנים בשני עוקצין ושלש בעוקץ אחד מהו מהי מייתינן מתרתי מייתינן דחזיין ליה או דלמא משלש מייתינן דממעט בבצירה. ופשיטא דמשלש מייתינן דממעט בבצירה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |