גבורת ארי/יומא/פג/א

גבורת ארי יומא פג א

דף פ"ג ע"א

טבל ושביעית שביעית. נ"ל דה"ה נבילה ושביעית שביעית דשביעית אינו אלא עשה ונבילה בלאו דחמיר מעשה וכדאמ' בפ"ק דיבמות אטו עשה דוחה ל"ת לאו ל"ת חמיר מיניה והא דעשה דוחה ל"ת אינו אלא גזירת הכתוב וכ"ש לאו הבא מכלל עשה דדמי לל"ת דקילא מל"ת גמור והא דנקט טבל ושביעית ולא נקט נבילה ושביעית שביעית וכ"ש טבל דחמיר מנבילה דשביעית איידי דאיירי ברישא וסיפא בטבל נקט לה נמי במציעתא ולאו דווקא:

טבל ונבילה נבילה וטעמא משום דטבל חמיר דבמיתה ונבילה בלאו דקיל וכ"ש שביעית דאינו אלא בעשה וק"ל הא מ"מ טבל קיל מהן דיש היתר לאיסורו ע"י הפרשה ונבילה ושביעית אין היתר לאיסורן והכי נמי אמרינן בפ"ז דחולין (דף ק"א) גבי נטמא בשר קדשים ואח"כ נטמא הגוף ואכלו דפוטר ר"י הגלילי ופריך יבא איסור טומאת הגוף דחמיר שבכרת ויחול על איסור טומאת בשר דקיל שאינו אלא בלאו ושני רב אשי מאן לימא לן דטומאת הגוף חמיר דילמא טומאת בשר חמיר דלית ליה טהרה במקוה והשתא איסור לאו דאין לו היתר חמיר מאיסור טומאת הגוף דבכרת הואיל ויש לו היתר ע"י טהרה במקוה כ"ש דאיסור נבילה חמיר נגד איסור טבל דאינו אלא במיתה דקיל מכרת כדאמ' בפ"ב דפסחים (דף ל"ב) גבי וחטאה בשגגה דגבי מעילה דבמיתה הואיל ונבילה אין לה היתר וטבל יש לו היתר ואפ"ת דשביעית דאינו אלא בעשה דקיל טפי מלאו חומרא דידיה דאין לו היתר לאיסורו לא חשיב חומר לגבי איסור טבל דבמיתה מ"מ נבילה דבלאו דדמי לטומאת בשר ודאי קשה דהשתא איסור לאו דאין היתר לאיסורו חמיר מאיסור כרת דיש היתר לאיסורו כ"ש דחמיר מאיסור מיתה דיש היתר לאיסורו ואפ"ת דהא דאמר ר"א דילמא טומאת בשר חמיר לאו דחמיר יותר מטומאת הגוף קאמר מה"ט דל"ל טהרה במקוה אלא ה"ק דילמא טומאת בשר חמורה ושקולה כטומאת הגוף דהא חומרא דל"ל טהרה במקוה חמורה ושקולה ככרת דאידך ואין כאן איסור חמור על קל מ"מ כ"ש דאיסור לאו דנבילה חמיר ושקיל נגד איסור מיתה דטבל דקיל מכרת ואמאי טבל ונבילה נבילה כיון דשקולין הן אין כאן משום הקל הקל והי מינייהו דבעי ליכול וליכא למימר דנבילה נמי יש היתר לאיסורו לכי מסרחא ואינה ראויה לגר דנותן טעם לפגם שרי כדאמ' בפ"ז דע"ז (דף ס"ח) ואע"ג דטומאת בשר נמי שרי לכי מסרחא דנותן טעם לפגם ודאי שרי אפי' בקדשים מ"מ חשיב אין היתר לאיסורו נגד טומאת הגוף דיש לו היתר ע"י טבילה חוץ מהיתר זה דנותן טעם לפגם דהא בשר קדשים דמסרחא ואכלן בטומאת הגוף לית לן בה משא"כ טומאת [בשר] דהיתר ע"י טבילה אין לו דא"כ הא היתירא דנותן טעם לפגם בטבל נמי איכא והו"ל תרתי נותן טעם לפגם ויש לו היתר ע"י הפרשה ודמי לטומאת הגוף אבל נבילה נהי דיש לה היתר דנותן טעם לפגם היתר אחר אין לה ודמי לטומאת בשר והדרא קושיא לדוכתא אמאי מאכילין אותו נבילה דווקא ולא טבל:

בדאפשר בחולין פי' רש"י שיש די בחולין של טבל זה להאכילו לאחר שתנטל תרומתו כ"ע לא פליגי דמתקנינן ליה ומספינן ליה כי פליגי דלא אפשר בחולין אא"כ אוכלו את כולו וקאמר מאכילין אותו הטבל כמות שהוא ולא יפרשו ממנו תרומתו להאכיל תרומה לעצמן וחולין לעצמן ובן תימא אומר מוטב שיפרישו תרומתו ויאכילוהו כ"א לעצמו ולא יאכילוהו טבל כמות שהוא וק"ל דא"כ מ"ט דת"ק דאמר מאכילין אותו טבל כמות שהוא הא כיון דקיי"ל חטה אחת פוטרת את הכרי יפריש חטה אחת דהו"ל פחות מכשיעור ואפי' לר"י דאמר לעיל (דף ע"ד) חצי שיעור אסור מה"ת אפ"ה כיון דאין בו מלקות קיל מטבל דבמיתה אע"ג דיש היתר לאיסורו דהא טבל ונבילה לכ"ע נבילה אע"ג דנבילה איסור מלקות אפ"ה קילא מטבל אע"ג דאין היתר לאיסור נבילה ולא חזיא לשום אדם כ"ש חצי שיעור דתרומה אע"ג דאין היתר לאיסורו מ"מ קילא מטבל הואיל ואינו בר מלקות וגם חזיא לכהן ול"ל דת"ק כר"ש ס"ל דאמר בפ"ג דמכות (דף י"ג) דחטה א' חשיבא בריה וחייב עליה בכ"ש אי נמי כר"ש דברייתא דהתם דאמר כל שהוא למכות ולא אמרו כזית אלא לענין קרבן דא"כ ל"ל לרבה לעשות פלוגתא חדשה בין ת"ק לב"ת אי תרומה חמורא או טבל לימא כ"ע תרומה חמורה ות"ק כר"ש וב"ת כרבנן דר"ש דאינו חייב בפחות מכזית לפיכך תרומה [לעצמה] ובחטה א' דהו"ל חצי שיעור ולית לן בה והא נמי ליכא למימר דהאי טבל בטביל לתרומת מעשר מיירי דיש לה שיעור מה"ת ואין חטה א' פוטרתה ליתא דקאמר תרומה ולא טבל טבל ולא תרומה וסתם תרומה היינו תרומה גדולה ואע"ג דאי טביל לתרומה גדולה ממילא טביל נמי למעשרות ולת"מ דהא תרומה גדולה קודמת לכל ולתרומת מעשר יש שיעור מה"ת די"ל כיון דסתם תרומה היינו תרומה גדולה ופליגי אי מאכילין אותו הטבל כמות שהוא או התרומה לאחר הפרשתה מיירי דסגי ליה בחולין ובתרומה גדולה שבה לאחר הפרשתה וא"צ להאכילו הת"מ אי נמי בהקדים מעשר ראשון בכרי לת"ג ותו אינו טביל אלא לתרומה גדולה בלבד ועוד אי טבל ותרומה דפליגי בטביל לתרומת מעשר מיירי א"כ לקמן דמוקי לה להא דאמר רבה בדאפשר בחולין בשבת ובטבל דרבנן כגון בעציץ שאינו נקוב הו"ל לאוקמי בטבל של דמאי דרבנן דשכיח טפי מעציץ שאינו נקוב אבל אי מיירי בתרומה גדולה ניחא דתרומה גדולה בדמאי ליכא דלא נחשדו ע"ה על תרומה גדולה כדאמרינן בפ"ק (דף ט') ועוד ק"ל על פירש"י אי האי בדלא אפשר בחולין בדאפשר לטבל זה בהפרשה אלא דלאחר הפרשה לא סגי ליה בחולין שבו לחוד אא"כ אוכל גם התרומה מש"ה ס"ל לת"ק דמוטב להאכילו הטבל כמות שהוא מלהפריש תרומתו ויצטרך לאכול גם התרומה משום דתרומה חמורה דאכתי קשה יפריש התרומה ויערבנו ויבטלנו בתוך החולין ואפ"ת דמיירי מטבל גמור דבעי הפרשה ת"ג ומעשר ראשון ותרומת מעשר אפ"ה חולין הוי רובא נגד כולן ומה"ת ברובא בטיל והא דבעי ק"א אינו אלא מדרבנן כדמוכח בפ"ה דנדה (דף מ"ז) וכדפירשו התוס' התם והשתא אפ"ת דלא סגי ליה עד דאכיל הכל עם התרומה גדולה ותרומת מעשר שבו מ"מ יש לו תקנה להפקיע איסור תרומות שבו ע"י עירוב וביטול ברוב ואפי' למאי דפי' הר"ן בפ"ג דחולין בשם הראב"ד דהא דאין מבטלין איסור לכתחלה הוא מה"ת אפ"ה הא ניחא טפי דאינו אלא איסור בעלמא מלהאכילו בטבלו דהוי במיתה דהא טבל ונבילה נבילה כ"ש הא דקיל טפי מנבילה וכדפירשתי גבי חצי שיעור ועוד ק"ל אי האי אפשר בחולין ולא אפשר דקאמר רבה היינו בשיש לו די בחולין שבו לבד בלי התרומה שיפריש ממנו א"כ מאי כ"ע לא פליגי דקאמר דמה ענין זה לפלוגתא דת"ק וב"ת דפליגי בדליכא אלא איסורא הי מינייהו חמיר אבל באפשר בהיתירא אפי' למסקנא דמוקי לה להאי דאפשר בחולין דקאמר היינו בשבת דא"א לבא להיתר אלא ע"י איסורא אין זה מעין פלוגתייהו דפליגי באי אפשר אלא ע"י אכילת איסור הי מינייהו חמיר והו"ל לרבה למימר הא מילתא באפי' נפשיה בדאפשר בחולין מתקנינן ליה ומספינן ליה ואפי' בשבת ובעציץ שאינו נקוב וכדמסיק ולא לתלותו בפלוגתא דת"ק וב"ת דאין זה מעין פלוגתייהו כלל. לכן נ"ל לפרש דהא דקאמר בדאפשר בחולין כ"ע ל"פ פי' בדאפשר לתקן את הטבל ואפשר להאכילו החולין בין שדי לו בחולין שבו לחוד לאחר שיתקננו בין שלא די לו אא"כ אוכל גם התרומה מ"מ הוי בכלל אפשר בחולין אי מטעמא דחטה אחת פוטרת ואי משום דאפשר לבטלו ברוב החולין ואפי' ת"ק מודה בהא דתרומה ולא טבל והשתא ניחא דקאמר כ"ע לא פליגי פי' אע"ג דבכה"ג מאכילין אותו ג"כ את התרומה ש"ד ואין מאכילין אותו בטבלו דאילו תרומה יש לה תקנה על ידי ביטול מה שאין כן טבל דאין לו תקנה והשתא הא דקאמר בדאפשר בחולין כ"ע לא פליגי הוי כעין פלוגתייהו אע"ג דפליגי אי טבל חמור אי תרומה אפ"ה אם אפשר לתקן הטבל אע"ג דלא סגי ליה בחולין שבו לחוד אא"כ אוכל גם התרומה אפ"ה לכ"ע מתקנינן ליה ומספינן ליה אפי' התרומה שבו אע"ג דלת"ק תרומה חמורה מטבל מ"מ תרומה זו יש לה תקנה ע"י ביטול משא"כ בטבל כי פליגי בדלא אפשר בחולין פי' שא"א להביא הטבל לחולין ע"י הפרשה כגון שהטבל הוא של אחר ואין בעל הכרי כאן דקיי"ל התורם שאין שלו אין תרומתו תרומה כדתנן בפ"ק דתרומות אי נמי כגון שקצרו אדם טמא מן המחובר דלא היה לו שעת הכושר להפריש תרומה בטהרה והתורה אמרה תתן לו ולא לאורו וכדאמרינן בפ"ב דפסחים (דף ל"ג) בהחמיץ הדגן במחובר אליבא דרנב"י דאין לו תקנה בהפרשת תרומה ואפי' אם רוצה להפריש עליו ממקום אחר הואיל וא"א להפריש עליו מיניה וביה כדמוכח שם באותה סוגיא וכמ"ש שם בחידושי ובתשובה וכיון דא"א להביא הטבל לידי הפרשה ואיכא טבל כזה ותרומה לפניו בהא פליגי מר סבר טבל חמור וכו' וכ"ת למאי דפירשתי דהא בדאפשר בחולין כו' היינו בדאפשר להביא הטבל לחולין ע"י הפרשה אע"ג דלא סגי לי' אא"כ אוכל נמי את התרומה מ"מ מודה ת"ק דמתקנינן ליה ומספינן ליה החולין והתרומה ע"י ביטול א"כ מאי האי דקאמר בסמוך אפשר בחולין פשיטא לא צריכא בשבת בשבת נמי פשיטא הכא במאי עסקינן בעציץ שאינו נקוב דרבנן ומשמע אף על גב דמוקי בעציץ שינוייא קמא דשבת במקומו כי היכא דלא תקשה אפשר בחולין פשיטא והשתא כיון דהאי אפשר בחולין היינו ע"י ביטול אפי' אי איירי בחול טובא קמ"ל דאע"ג דעציץ שאינו נקוב דרבנן ומדרבנן אסור לבטל איסור וקמ"ל שידחה איסור דרבנן דביטול איסורא מפני איסור טבל דרבנן דהא השתא נמי דמוקי לה בשבת קמ"ל כה"ג דידחה שבות דהפרשת תרומה דרבנן מפני איסור טבל דרבנן ל"ל לאוקמי בשבת לק"מ דודאי כמו בשל תורה טבל חמיר מנבילה דזה בלאו וזה במיתה ה"נ בדרבנן טבל דרבנן חמיר מנבילה דרבנן כגון של עוף למ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת וטבל דרבנן ונבילה דרבנן מאכילין אותו נבילה דהא ודאי כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון וה"ה כל כיוצא בזה ואי מיירי בחול וקמ"ל דנדחה איסור ביטול איסורא דרבנן מפני איסור טבל דרבנן אכתי תקשה פשיטא דאיסור טבל דרבנן יש בו דררא דמיתה בטבל של תורה משא"כ בביטול איסור אפ"ת שהוא מן התורה באיסור של תורה אינו אלא איסורא בעלמא וא"כ מאי קמ"ל רבה דאיסור קל נדחה מפני איסור חמור הא בהדיא קתני מאכילין אותו הקל הקל אבל השתא דמוקי לה בשבת טובא קמ"ל אע"ג דגזרו על הפרשת תרומה בשבת משום מתקן ודמי למלאכה וחמיר טובא דיש בו דררא דמיתת ב"ד בשל תורה דחמיר ממיתה בידי שמים של טבל אפ"ה נדחה איסור הפרשה החמור מפני איסור טבל הקל מטעמא דמסיק דאי שרית ליה בעציץ שאינו נקוב וכו' ועוד י"ל דהא אמר רב אשי רפ"ק דביצה (דף ד') דבדרבנן מבטלין איסור לכתחלה ואפי' למאן דמפ' דהא דמבטלין בדרבנן היינו דווקא דומיא דהתם דמיקלי קלי איסורא אבל בעלמא לא מ"מ כיון דחזינן דאקילו רבנן בהא לבטל בדקלי איסורא אלמא קל היה לרבנן בהא מילתא מסתברא דראוי לדחות אפי' מפני איסור טבל דרבנן ואי הוה מוקי לה להא דרבה בחול אכתי תקשה פשיטא דביטול איסור דרבנן נדחה מפני איסור טבל דרבנן:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף