רמב"ן/גיטין/עב/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רש"י
תוספות
רמב"ן
רשב"א
חי' הלכות מהרש"א
פני יהושע
רש"ש
תפארת יעקב
אילת השחר

שינון הדף בר"ת
חדש על ה(מ)דף


רמב"ן TriangleArrow-Left.png גיטין TriangleArrow-Left.png עב TriangleArrow-Left.png ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


ולא ר' יוסי ס"ל כר' דקתני כזה גט. א"ק, ודילמא כזה לאפוקי מרישא דקתני אם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש כתבו ותנו דמודה ר' יוסי דלא תימא טעמא משום דקסבר כתב גט על תנאי כשר ופליג בסיפא וה"ה ברישא קמ"ל כדאיתא בשילהי פרקין (ע"ז ע"א).

וי"א אה"נ דרב הונא סבר טעמא דר' יוסי משום דכותב גט על תנאי כשר וה"ה דפליג ברישא ומאי כזה למעוטי דר' ולאו מילתא היא אלא למעוטי רישא לא צריכא ליה מדקאפליג בסיפא ולא ברישא דאי ס"ד בתרוייהו פליג לפלוג ברישא וכל שכן בסיפא מדקא שתיק לרישא ש"מ מודה בה ר' יוסי ומאי כזה למעוטי דר'. גיטו כמתנתו מה מתנתו אם עמד חוזר אף גיטו אם עמד חוזר. פירש"י ז"ל ולא מיבעיא היכא דאמר אם מתי דהא לא מאית אנא אפי' יהב סתמא אם עמד חוזר. ונראה מלשון הזה דבלאו אומדנא דר"ה נמי ה"ז גיטיך אם מתי ועמ' חוזר מדין תנאי. וקשה א"כ היכי מקשינן עליה דר"ה מה"ז גיטיך אם מתי מחולי זה וא"א אם עמד חוזר אומדן למה ליה הרי עמד ולטעמיך מי לא מודינא באם מתי עמד בטל תנאי וכיון שכן אם מתי מחולי זה נמי ודאי אם עמד חוזר הוא דמחולי זה לגרועי אתא וכל שאלו עמד חוזר באם מתי גריד' חוזר הוא ודאי באם מתי מחולי זה דהא נא מת.

אלא כך היא הצעה של שיט' זו: דר"ה אזיל בתר אומדנ' דגט כדאזלינן אנן במתנ' ולגבי מתנה כל שעמד והלך בשוק בלא משענת חזרה מתנתו אע"פ שמת מאותו חולי מ"ט דהא כיון שנתחז' סבור הוא בעצמו שניצל מאותו מית' של אותו חולי וכן הגט לר"ה בין בסתם בין במפרש אם מתי בין במפרש מחולי זה בכולן כיון שעמד בלא משענת בטל גיטו שאלו לדידן אף באומר אם מתי אינו מתבטל עד שיתרפא מאותו חולי לפיכך האומר ה"ז גיטך אם מתי ועמד והלך בשוק וחלה ומת אע"פ שלא מת מחולי הראשון הויא גט עד שיבריא מאותו חולי ראשון לגמרי כגון שהי' קודם שחלה ונפל ממנו למשכב הי' כשאמר מחולי זה אע"פ שעמ' אומדין אותו אם מת מחולי הראשון מפני תנאו הא לעמיד' לאו כלום היא עד שיתרפא ממנה לגמרי כמתחלה וכן מה שכתב רש"י ז"ל בסוף השמוע' רבה ורבא לא ס"ל דר"ה דהיכא דלא אמר לה אם מתי מחולי זה ס"ל אם עמד אינו חוזר לישנא דרווחא נקט לפרושי פלוגתייהו בחוזר ובאינו חוזר כלל אבל בודאי אפי' באומר אם מתי מחולי זה פליגי לענין עמידה כגון שהלך בשוק בלא משענת דלר"ה בטל הגט ולרבה ורבא אומדין אותו מפני תנאי שלו. ויש מכלכלין שיטה זו בלשונו' אחרות ואין בהם ממש.

וש"מ מכולהו מילי דש"מ שאמר ה"ז גיטיך אם מתי והברי' בטל גיטו דאם מתי מחולי זה קאמר ולא אמרי' תנאה דלעול' הוא ואפילו הבריא ואם מת נאחר ע' שנה נתגרשה למפרע תדע דהא אתקין שמו' בגיטין כפול אם מתי ואם לא מתי וא"א לזרעו של אדם וחוה שלא ימות וא"ת דילמא אם ימות בחיי' קאמר שיהא גט שלא תהא זקיקה ליבם ואם מתה בחייו אינו גט א"כ אפי' באומר אם מתי מחולי זה נימא אם מתי בחייך קאמר ובריית' קתני יורשה ומטמא לה וחכ"א מגורש' לכל דבר ובלב' שימות ועוד דברים שבלב אינן דברים א"כ נימא מהיום אם מתי היום קאמר.

אלא לא מתני אלא בחולי אם מתי באותן ימי החולי ה"ז גט ואם נתרפ' אינו גט שאלו בבריא שאמר אם מתי תנאה דלעול' הוא וכשימו' לעולם ה"ז גט לגמרי לכל דבר דומה לע"מ שתצא תמה מנרתיקה שסוף תנאו מתקיי' שאין לך יום שאין החמה יוצאה מנרתיק' והוא מתנה בכך.

הא דאמר רב הונא גיטו כמתנתו וכו'. ק"ל למה לי למימר אף מתנתו אע"ג דלא קנו מיניה מכדי במצוה מחמת מיתה או במחלק כל נכסיו עסקינן מדקאמר אם עמד חוזר. וההיא פשיטא דלא צריך קנין כדמפורש בדוכתא וי"ל דה"ק גיטו דש"מ כמתנתו ומתנתו כגיטו כל מקום שמתנתו חוזרת גיטו חוזר והיינו מצוה מחמת מיתה ומחלק כל נכסיו וכל מקום שבגיטו אין צריך לפ' אף מתנתו אינה צריכה קנין קא משמע לן דהיינו דתנן יוצא בקולר והמפרש ויוצא בשיירא והמסוכן דהיינו אומר מסוכן אני הני כולהו אע"ג דלא אמרי כלום כמצוה מחמת מיתה נינהו ומסוכן לגבי גט חדית ביה. אבל לענין מתנה פשיטא היינו מצוה מחמת מיתה וכנ"ל לפי גמרתנו שלא פי' מאי מסוכן והגאונים סמכו בזה על הירושלמי דמסוכן כל מי שקפץ עליו החולי ואלו בש"מ אחר עד דאמר וי דמיית ליה ההוא גברא כדאיתא בדוכתא והכי פי' ר"ה ז"ל בפירקין דהתקבל.

ומיהו אפילו בשכ"מ דלא קפצה עליו החולי מצוה הוא מחמת מיתה כגון שמחלק כל נכסיו או שאמר ווי דקא מאית אין צ"ל כתבו ותנו והבי מוכח בדוכתא בפ"ק דמכילתא מדלא מתוקמי לן ההיא מתני' בש"מ דלא מסוכן.


< עמוד קודם · עמוד הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון