רמב"ן/גיטין/כג/א
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות רמב"ן רשב"א מהרש"ל מהר"ם חי' הלכות מהרש"א מהר"ם שיף פני יהושע חתם סופר רש"ש תפארת יעקב |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
והוא שהיה גדול עומד על גביו. פי' ואפילו תורף הוא כותב, דקסבר ר' הונא כשאחרי' עומדים על גביהם יש להם כוונה ועוד שמעשיהם מוכיחים עליהם שהם כותבים שם האיש ושם האשה ואע"ג דלא משמע הכי בגמרא יבמות רב הונא ס"ל הכי. ואפשר שהיה מחלק בין כתיבה זו לחליצה וכבר כתבתי זה בשחיטת חולין (ל"א ע"א).
ומיהו קשיא, היאך הם יכולין לכתוב הא לאו בני שליחות נינהו. וכן גבי נכרי דאמרינן אדעתא דנפשיה קא עביד תיפוק לי' משום דלאו בר שליחות הוא ומנ"ל דבעינן שליחות דאמרינן בריש פ' כל הגט ואי כתב רחמנא וכתב ה"א למעוטי האי דלאו איהו קא כתב ליה אלמא איהו צריך למכתביה או שלוחו שהוא כמותו ואמרינן נמי לקמן בפרק האומר (דף ס"ג ע"ב) ההיא דהוה קרו לה נפאתה וכו' אמר ר' יצחק עשו עדים שליחתן וצריך לחזור ולומר כתבו ואמרינן נמי מילי נינהו ומילי לא ממסרן לשליח גבי כתיבת הגט. ואיכא למימר לאו דוקא משום שליחות אלא משום שאינו לשמה עד שיאמר להם כתובו שאני רוצה לגרשם אבל אם כתבו סופר ולא משקר אבל הכא דילמא גט חוב תקון מתחילה
{מהשמטות - ואיכא למימר כולהו לאו דוקא משום שליחות, אלא משום שאינו לשמה עד שיאמר הוא להם כתובו שאני רוצה לגרשה, אבל אם כתבו בעצמן אין זו כתיבה לשם גירושין כלל שהרי אינן יודעין אם יגרש לה. וה"נ משמע בשמעתא קמייתא דשחיטת קדשים דקאמר שצריך להניח בטופסי גיטין שם מקום התורף משום דאתתא לאו לגירושין קיימא ולא פסול משום דבעינן וכתב הוא או שלוחו – ע"כ} מכלל דלענין כתיבה כשר. ואי קשיא אדרבה דון מינה מדלא קתני לה ש"מ פסול, א"ל הכל לאתויי נכרי א"נ ואפי' חרש שוטה וקטן וכ"ש נכרי קתני. דבי ריש גלותא [בגמרא איתא רב יהודה] אמרי והוא ששייר מקום התורף. פי' ובשאין אחר עומד ע"ג ואפ"ה כשר. וא"ת נגזר טופס אטו תורף כדגזרינן לקמן, לא קשיא דהתם גבי כותב טופסי גיטין הסופרים עשויין לכתוב הכל משום רווח ביתא, אבל חש"ו מילתא דלא שכיחא היא ולא גזרינן שמא יכתוב תורף שאפי' טופם אינן יודעין ולאו מצויין לכתוב וה"ה לנכרי מדקא פסיל ליה לענין הבאה ש"מ ברישא כשר, והא דתניא פסול לרב יהודה מיתוקמא בלא שייר מקום התורף ובהדי חש"ו תנו ליה לנכרי, א"נ נכרי וכ"ש הני דאין להם דעת קתני.
ואי קשיא ומעיקרא לימא רב הונא הכי ולוקמה בשאין גדול עומד ע"ג, נכרי פסול לעולם משמע שאין לו הכשר, א"נ שאין גדול עע"ג פשיטא כיון דבעינן לשמה ודאי פסול.
וי"מ ז"ש רב הונא והוא שהיה גדול עע"ג להכשיר טופס הוא ובעינן שישייר מקום התורף דבתורף לא סגי בהכי, וא"ת טופס ל"ל לשמה כלל, משום דגזרינן טופס אטו תורף אבל מני איכא גדול עע"ג כיון דאיכא מקצת לשמה לא גזרינן ורב יהודה ורב הונא ל"פ.
וזו דרך פשרה משובשת, אבל תלו אותה בדברי רבינו הגדול ז"ל שכתב א"ר הונא והוא שהיה גדול עע"ג, רב יהודה אמר שמואל והוא ששיירמקום התורף, ונכרי אע"פ שישראל עע"ג פסול דבעינן לשמה ונכרי אדעתא דנפשיה עביד, משמע להו דלא פליגי רב הונא ושמואל, ולא היא שהוא ז"ל לדחותה כתבה, כענין ששנינו לא הוזכרו דברי היחיד בין המרובין אלא לדחותן וכו' וכן רבינו ז"ל לדחותה כתבה דרב הונא לומר שאפילו אחר ע"ע גביהן פסול כרב יהודה שפוסל לעולם אלא א"כ שייר מקום התורף שאינן בני דעת, אבל בנכרי שהוא בן דעת היה קרוב להכשיר בלא שיור אם ישראל ע"ע גביו, לפיכך הוצרך לפרש דלדעתא דנפשיה קא עביד, אבל האיך אפשר לו לומר שרב הונא שתירץ על המשנה והוא שגדול ע"ע גביו סמך על דברי רב יהודה שאמר והוא ששייר מקום התורף שעתידין ליאמר בסוף השמועה ומר אמר במקצת ומר אמר מקצת, ועוד שאין הטעם נכון שפי' אותו.
והרב ר' משה הספרדי ז"ל אסר כתיבת טופס לכתחילה והתיר בשגדול עומד ע"ג ואסר בעבד ונכרי כתיבת טופס לכתחילה והכשיר בדיעבד הטופס ופסל התורף, ואינן דברים מחוורים, אבל בעבד נראה לדעתי שהוא כשר בין בטופס בין בתורף ואע"פ שאינו בתורת גיטין וקדושין אינו פסול לענין כתיבה שהרי אפי' נכרי הכשירו אלמלי היה עושה לשמה ועבד לאו לדעתא דנפשיה עביד דהא שייך במצות והוה ליה כאשה. בשלמא חרש שוטה וקטן לאו בני דיעה נינהו. פי' ולאו בני שליחות נינהו, והק' ר"ת ז"ל בספר הישר וקטן מי אינו נעשה שליח והתנן קטנה שאמרה התקבל לי גיטי אינו גט עד שיגיע גט לידה הא הגיע גט לידה מגורשת ומוקמי' לה בגמרא במס' קידושין בשיש לה אב, ותו אמרינן במס' קידושין קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה צריכה גט שמא נתרצה האב אלמא נעשית שליח לאביה.
וזו שהקשה מגיטין אינה כלום שהקטנה מתגרשת היא בעצמה אפי' עומד האב וצווח שהרי יש לה יד לזכות לעצמה וכי זכי ליה רחמנא לאב יד יתירה זכי ליה אבל לא להפסיד כחה, וזו שאמרו חוששין שמא נתרצה האב, תירץ הרב ז"ל משום דהוה ליה כתן מנה לפלוני ואקדש אני לך, הכא נמי תן מנה לפלוני ותתקדש לך הוא.
הא דאמרינן לפי שאינו יודע ממי נוטלו ולמי נותנו. ה"פ: משום דה"ל שליח שלא נתן לגירושין שאי אפשר לו ליתן אלא ע"י אחרים ש,אמרו לו זה פלוני וזה פלוני, אבל שאר בני אדם כיון שאפשר לו אעפ"י שאינן מכירין נמי אחרים מלמדים אותם ונותנין לה והכי נמי משמע לקמן בפ' כל הגט בעובדא דאבא בר מניומי, ואין צריך לפנים. הכא בח"ל עסקינן דבעי למימר בפני נכתב ובפני נחתם. איכא דק"ל והא מצי שמע קול קולמסא וקל מגילתא דומיא דהוא בבית וסופר בעליה, ולאו קושיא דשאני התם כיון ששמע קול סופרים כותבים ומתקנים ואח"כ מסרו הגט לידה ודחי האי הוא, אבל הכא מי ידע מאי מסרו ליה אי גט אשה אי גט חוב ומפני אחרים אינו רשאי לומר זה נכתב בפני, א"נ התם מסתפי מיניה סופר ולא משקר אבל הכא דילמא גט חוב תיקן מתחילה. אלא מעתה פתוח ונסתמא דמצי אמר הכי נמי דכשר. קשה לן התם נמי פסול דהא בעינן תחלתו וסופו בכשרות ככל עדיות כדאמרינן ביש נוחלין והרב אב"ד ז"ל כתב דמשום עגונא אקילו רבנן הכי, ואינו מחוור היכי פשיטא ליה לאביי האי טעמא. ואפשר דבשאר עדיות פסול משום דלא מצי מכוון לא בארעא מדת מצרנהא ולא בגלימא מדת ארכה ורחבה ולא בנסכה מדת משקלותיו. וא"נ תימא מצי מכוון גזור רבנן אבל גט אשה דאכתוב קמיה ואימסיר לידיה כשהוא פתוח אע"פ שנסתמא יכול לומר גט זה שבידי בפני נכתב ובפני נחתם ובלבד שלא יצא מתחת ידו וא"נ בעלמא גזרינן הכא לא גזרינן דלא אתי לאחלופי וקא פשיט ליה לאביי. עבד מהו שיעשה שליח לקבל גט אשה מיד בעלה. פרש"י ז"ל וה"ה להולכה. וכן פירש הר"י הלוי בן מיגש ז"ל בשם רבו' ז"ל ממאי מדקאמרי פסיל ליה לנכרי מכלל דעבד כשר והיינו להולכה דלהביא תנן. וי"ל דה"ק מדקא פסיל לנכרי ולא פסיל עבד כלל ש"מ אפילו לקבלה כשר שאם היה פסול לקבלה הוה תני נמי הכל כשרין לקבלה חוץ מאלו ועבד דהא קתני כשרים לכתוב וכשרים להביא ואמאי שייר קבלה אלא הבאה וקבלה שוין ש"מ.
ל"א נ"ל, דבעי מיניה קבלה סתם ופשיטא להו דנעשה שליח וכיון דנעשה שליח יקבל דלא ס"ד דר' אמי פסולא אחרינא בהך ואתא ר' יוחנן וחדית אע"פ שהוא נעשה שליח לקבלה דגיטין מיהת הוי פסול לפי שאינו בתורת גיטין ולשון הגון הוא ואתקפתיה דר"א אתרוייהו בין לפשטיה דר' אמי בין לר' יוחנן דהא אמרי דבר שליחות הוא. תדע דכי קיימא לן שאין העבד נעשה שליח לא קשה לן מתני' לפי שלא חששו לדקדוקו של ר' אמי הואיל וכשפסלה משנתנו נכרי לא פסלתו אלא להבאה שאלו לדברי רז"ל מקשה נמי קשיא לן מתני' עד שהוצרך ר"ה ז"ל לומר שאין למידין מן הכללות.
וכן דעת הר"י בן מיגש ז"ל שלא פסלוהו אלא לקבלה אבל להבאה אפי' עבד כשר כסתם מתני' אלא שלא פי' ושאל לעצמו מאי שנא שליח הולכ' שליח בעל שליח קבלה שליח אשה מה בין זה לזה. ואנו יש לנו להשיב שליח הולכה אינו אלא כשליח דעלמא ובשליחות דעלמא איתנהו אבל שליח קבלה מכיון שהגיע גט לידו מגורשת והוא אין לו יד לגירושין הואיל ואינו בתורת גירושין וכן נראין הדברים שהעבד נעשה שליח להוליך גט מיד רבו שלו ליד עבדו ולקבל דוקא לא הכא נמי דוקא לקבל.
אבל מאחר שראינו לאבות העולם שפירשוה שה"ה להולכה אף אנו סומכין עליו ונאמר שהטעם לפי שאין העבד בתורת גיטין כלל ואין להם יד לגט. ועוד שמצאו להם ראיה בירושלמי דגרסינן התם אתא עובדא קמי ר' אמי בעבד שהביא את הגט פסול א"ר אמי אילולי ר' בא כבר היינו להתיר אשת איש ואפילו תימא לא שמע ר' אמי הדא דתני ר' חייא לא שמע מיליהון דחכמים ושמעינה מן הדא דאמר ר' זעירא ר' חייא בשם ר' יוחנן נראין דברים שיקבל העבד גט שחרור ואל יקבל גט אשה ור"י לא אמר אלא יקבל הא עבד והכל כשר ר' יעקב בר אחא בשם ר' אושעיא מעשה היה וכהנת היתה ולא חשו משום ריח פסול.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |