רלב"ג/שיר השירים/ב

רלב"ג ‏ שיר השירים ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אני חבצלת השרון שושנת העמקים:

דבר ידוע כי החבצלת והשושנה יצטרכו אל לחות רב להזון ובשרון ובעמקים ירבה הלחות ולזה תפרח שם יותר השושנה והחבצלת ויעמדו ברעננותם. והנה תאמר זאת החושקת שכמו שחבצלת השרון ושושנת העמקים הוכן להם מזונם בקלות כן מוכן אליה בקלות השלמות בשאר הכחו׳ הנפשיו' והגיע הצורות הדמיוניות בה. ויחס השושנה אל העמקים כי היא לפי מה שאחשוב אל הלחות יותר והעמק ימצא בו הלחות יותר ממה שימצא בשרון. וכבר התבאר מדברינו בפתיחת זה הספר אופן החכמה בהמשילו זה הכח לשושנה והנה נרחיב המאמר בזה המקום. ונאמר שהוא מבואר כי השושנה היא אחת מהפרחים ומהיותר נבחרים מהם בעצמותם והפרחים בכלל הוא מה שיצא ראשונה מן הצמח קודם שיצא הפרי או הזרע אשר הכונה אליו תחלה. וכן הענין בצורות הדמיוניות עם השכל. וזה כי מה שישיג השכל הוא הפרי אשר הכוונה אליו תחלה והגעת הצורות הדמיוניות בנפש הוא השלמות שיגיע קודם הגעת השכל ולזה המשיל זה הענין לשושנה. וג״כ השושנה הנה היא בכח הפרי או הזרע שיוצא ממנה. וכן הצורות הדמיוניות הם בכח המושכלות אשר ישיגם השכל. אבל השכל יפשיט מהם המשיג' ההיולאנים אשר היו בהם פרטיות. כמו שהתבאר בס' הנפש ובמה שאחר הטבע:

ב

כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות:

ראוי שתדע שהכחות הנפשיות כאשר היו נשמעים אל השכל הם כלם פונים אליו ומוכנים לשלמותו. וכאשר אין כוונתם זאת הכוונה הם מרחקים השכל לשלמותו ונוטים אל התאוות הגשמיות כי יצר לב האדם רע מנעוריו. ולזה כמו שאמרנו תחלה יצטרך למי שירצה לדרוך אל השלמות שיכניע כחותיו הנפשיות כלם לעבודת השכל. וזה יהיה כשישליך תאוותיו החמריות ויעזבם ולא יקח מהם כי אם הצריך לעבודת גופו. ולפי שזהו הענין אשר צריך שישתדלו בו תחלה העיר אותה השכל על מציאות אלו המונעים וקראם חוחים וקוצים מכאיבי' ישחיתו עצמם וזולתם. ודמה החשק בין אלו הכחות החיוניות לשושנה. והנה כי זה המשל עוד מן החכמה. והוא כי החוחים ימנעו גדול השושנה ליבשם הארץ ומנעם מזונה. וכן אלו הכחות הנפשיות כשיטו אל תאוות החומר ימנעו זאת החושקת מעשות פעולתה:

ג

כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי:

השיבה אל השכל כי הוא בין שאר הכחות הנפשיות המנהיגות כמו התפוח שהוא עושה פרי ערב מאד במראהו וטעמו וריחו ומשושו בעצי היער שאינם עושה פרי. והאמת כי הפרי הוא מיוחס אל השכל לבדו מבין שאר כחות הנפשיות המנהיגות כי הוא לבדו ישוב נצחי באיש וזה כל פרי אלו הנמצאות השפלות והשלמות האחרון אשר בחומר כחיי עליו. ואולם שאר השלמיות אשר יקנם החמר הראשון קצתם באמצעות קצת הם בעבור זה השלמות. והנה בזה המשל עוד מהחכמה. וזה כי התפוח כשיהיו בעצי היער ימנעו האלנות ההם גדולו והוצאת פריו. ולחוזק החשק אמרה שהי' מחמדת מאד לשבת בצלו ושיהיה לחכה פריו אשר הוא מתוק אם היה אפשר זה לשערה בערבות הפירות ההוא וזה כלו להורות על חוזק החשק אשר לה להתחבר עמו. ואפשר שנאמר שהרצון בזה שהיא בוחנת בחכה שפריו ראוי שיהיה מתוק מאוד וזה סבת חשקה בו ר״ל מפני שערה ששלמותו הוא טוב מאד:

ד

הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה:

אמרה מה שהכריחני השכל להניח תאוותו ולהשתדל בעבודתו ויביאני אל בית היין אשר ישתה משם ונסו אשר ירים עלי להמשך אליו בכל עוז הוא אצלי אהבה נפלאה לא דבר מוכרח שיקובל בצער ובכאב לב. וזה כלו להעיר שהכנעה אל השכל הוא מאהבה ותכלית החשק להשגת השלמות. ואפשר שנאמר שהרצון בזה אם יביאני אל בית היין אשר ישתה משם והוא מה שתשפיע היא אליו הנה יהיה נסו אשר ירים עלי להמשך אליו אהבה נפלאה אצלי. ואולם יחסה זה הפועל לו כי הוא המגיע שאר כחות הנפש לדרוך אל זה השלמות ולעזור אליו בחזקת היד מצד החשק אשר לו בטבעו אל הגעת השלמות. או נאמר שאמרה הביאני הוא חסר הפועל ואינו שב אל חשוקה. והנה יהיה הרצון בזה אע״פ שהביאני טבעי אשר נוצרתי בו או רצוני אל בית היין והם התאוות הגופייות הנה דגלו אשר ירים עלי השכל ההיולאני להמשך אחריו ולהניח תאוותי הוא אצלי אהבה נפלאה:

ה

סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני:

להורות על חוזק החשק אמרה שחלש לבה כמנהג החושקים. ואמרה לשאר כחות הנפש שיתנו לה מסעדים מחזיקים הלב כמו האשישות והתפוחים וזה כלו לפי המשל:

ו

שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני:

זה הפסוק לפי המשל ולפי הנמשל. ואולם הסכימו למשל כי זה הוא ממנהג החושקים המתחברים יחד. ואולם הסכימו לנמשל כי שמאל השכל הם החוחים ועצי היער שקדם זכרם ולזה נקרא היצר הרע סמאל ושטן. ואמנם היה זה כן לפי שהוא מטה מנתיב השכל הישרה. וימינו הוא היצר הטוב. וזכרה שכבר נכנעו כל כחות הנפש לעבודת השכל ושהם תחת לראשה וימין השכל הוא דבק בה. ולזה סרו כל המונעים אשר לשכל מצד אלו הכחות רצוני מצד נטותם אל התאוות הגשמיות. וזהו מה שצריך שיהיה קודם בסדר למי שירצה לדרוך אל השלמות:

ז

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ:

השבועה הזאת היא כי לחוזק החשק להגיע אל התכלית אולי יהרסו ולא ידרכו אל זה השלמות בדרך הראוי. ולזה היתה הצוואה שלא יעירו ויעוררו האהבה עד שתחפץ. ואולם זכר צבאות ואילות השדה להיותם קלי המרוץ כאלו יאמר שהם עם חשקם קלות המרוצה אל התכלית ראוי שימנעו מזה אך ילכו בסדור הראוי מדרגה אחר מדרגה עד שיגיעו התכלית:

ח

קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות:

אחר שהגיע להם שלמות המדות במה שקדם מזה המשל. החל הנה לדרוך בזכירת הגעת הידיעות בבחינת האמת והשקר עד שישמור מהטעאות אשר יהיו מצד הדמיון והמחשבה. כי זה צריך שיהיה קודם בסדר לחקירה מענייני הנמצאות. וזה היה ממנו עד על משכבי בלילות לפי ביאור אחד מן הביאורים שנראו לנו בזה. או עד מי זאת עולה מן המדבר לפי ביאור אחר. והנה זכר בדריכתם אל אלו השלמיות אשר אינם מכוונים לעצמם חשקם כאלו הוא מתחלת הענין אל השלמות התכליתי במה שזכר מדבריהם זה עם זה לא אל אלו השלמיות לבד אבל מה שיביאם להשתדל בהם היא ההגעה אל השלמות התכליתי אשר אליו היה החשק מתחלת הענין. והוא מבואר כי מי שלא ידע איך יבחן האמת מהשקר יקרה לו מהגמגום והמבוכה שידלג ויקפץ מאחד מחלקי הסותר לאחר ולא תנוח דעתו באחד מהם לשערו בספקות קצת יקרו בתחלת המחשבה בכל אחד מהם והנה אין לו במה יבחן אי זה מאלו הספקות הם צודקות ואיזה מהם הם לקוחות כפי תחלת המחשבה או הדמיון עד שיבדיל מהם העניינים העצמיים מבלתי עצמיים והצודקים מבלתי צודקים. ולזה אמרה שדודה הוא מדלג על ההרים ומקפץ על הגבעות מצד המבוכה אשר תקרה לו בעניינים אשר יחקור בהם. ואפשר שנאמר שהרצון בזה שדודה בא אליה בתכלית המרוצה להעירה אל שתשתדל במה שיגיעהו אל השלמות ולזה הוא מדלג ומקפץ לחוזק המרוצה:

ט

דומה דודי לצבי או לעפר האילים הנה זה עומד אחר כתלנו משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים:

המשילתהו לצבי או לעופר האילים לקלות מרוצתו לחשקו להגיע אל התכלית. ואמרה שהוא אחר הכותל להורות שאין החבור עדיין ביניהם בדרך שתשלם זאת ההשגה אבל ביניהם מחיצה ומסך. ומפני שהמחיצה ביניהם אמרה שהוא מציץ אליה ומשגיח מן הפתחים הקטנים אשר לא יתכן שתצא היא אליו דרך אלו הפתחים ולא שיבא הוא אליה עד שישלם החבור ביניהם:

י

ענה דודי ואמר לי קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך:

אמרה כי דודה בשערו כי לא תשלם לו זאת ההשגה בזולת העזר הראוי לה ממנה קרא אליה ואמר לה שתקום ותלך בדרך אשר ממנה יאות לו להגיע אל זה השלמות הנכסף אליו. ואולם קראה עתה רעיתי יפתי ובפרשה הקודמת קראה רעיתי לבד מצד היופי והקשוט אשר קנתה בזה הזמן הקודם והוא שלמות המדות:

יא

כי הנה הסתו עבר הגשם חלף הלך לו:

הרצון בזה שכבר עבר הזמן שלא יתכן עמו שלמות והוא הזמן אשר היו בו הכחות הנפשיות נוטים אל התאוות הגשמיות. והמשיל אותו לסתו ולגשם מצד כי בעת ההוא ימנעו רוב הצמחים מנתינת פרים. והנה הסתו והגשם הם שמות נרדפים והיה זה כן לפי שהסתו הוא עת הגשם בטבע כמו שהתבאר בספר האותות:

יב

הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו: התאנה חנטה פגיה והגפנים סמדר נתנו ריח קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך:

אמר אליה שכבר בא העת אשר יתחיל הטבע להשתדל בעשיית הפירות וזה שהצמחים הנצו נץ ובא העת אשר יבאו בו קצת העופות אשר הלכו בצד הדרום מפני תגבורת קור הסתו והתאנה החלה להשתדל בעשיית פירותיה רצוני שכבר חנטה פגיה והגפנים הם סמדר ונתנו ריחם. וזה כולו למשל שכבר בא העת אשר ראוי בו שיתחילו להשתדל בעשיית פירותיה רצוני שכבר חנטה פגיה לדרוך אל השלמות המכוון. ולזה העירה שתקום ותלך בדרך אשר בה ישלם לה זה:

יד

יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה הראיני את מראיך השמיעיני את קולך כי קולך ערב ומראך נאוה:

קראה יונתי לפי שהיונה יש לה סגולה משאר הבעלי חיים שלא תזדווג כי אם אל הזכר אשר נולד עמה. וכן זאת החשוקה להיות עתה כל השתדלותה לעבודתו לא תטה ממנו כלל. ולהיות עתה ג״כ יותר מוכנת להזדווג עמו. והנה זה הפסוק הוא נאות מאד לפי המשל ולפי הנמשל. ואולם האותותו לפי המשל הוא כי ממנהג החושקים הוא להתחבר יחד במקומות הנסתרים כמו חגוי סלע וסתר המדרגה ושם יחשוק ראשונה לראות מראיה ולשמוע קולה ואחר כן יתעורר להתחבר עמה. ובזה יאמר עתה מפני שלא נשלם ביניהם עדיין מה שישלם לו בו החבור שהוא יחשוק לראות מראיה ולשמוע קולה שם. ואולם האותותו לפי הנמשל הוא שהוא יאמר אליה שבמקומות הנעלמים יצטרך שתראה אליו מה שהושג אליה באמצעות החושים עד שיעשה מזה גזרה כוללת עם ההשגות. וזכר מזה המראים והקולות לבד לפי ששני אלו החושים הם מוכנים יותר אל העיון משאר החושים. וזה מעניינם מבואר. ולזה מי שנפקד ממנו אחד מאלו החושים או שניהם הוא מעט ההכנה מאד. ושאר החושים הם יותר מוכנים בהשתמש בצרכי הגוף:

טו

אחזו לנו שועלים שועלים קטנים מחבלים כרמים וכרמינו סמדר:

מפני שבכאן מונעים אחרים מההשגה האמתית בדברים זולת ההמשך אל ההנאות הגופיות והם ההטעאות אשר יקרו מצד המחשבה והדמיון עד שנחשוב במה שהוא מקרי שהוא עצמי ונחשוב במה שהוא נמצא שהוא בלתי נמצא או הפך הנה ראוי שיוסרו תחלה אלו המונעים. וזה אמנם יהיה במלאכת ההגיון כי היא אמנם תיישיר השכל להשמר מאלו ההטעאות ולקחת הדרכים והסדרים אשר בהם יפול האמת בדבר דבר. ואמר השכל שראוי תחלה שיאחזו להם אלו המונעים פן ישחיתו מה שישתדל בהשגתו וכבר יקל להם השחתתו מפני שהם עדיין בתחלת ההשגה. ואמר ממשל שיאחזו להם אלו השועלים אשר הם ואם הם קטנים הם מחבלים כרמים וישחיתום מעשות פרי כל שכן שצריך להם האחז אלו השועלים מפני שהכרם אשר להם הוא סמדר רצוני שכבר התחיל להוציא פריו הוצאה חלושה ולזה ישחת בפחותה שבסבות:

טז

דודי לי ואני לו הרועה בשושנים:

אמרה שהוסרו אלו המונעים ג״כ. ולזה תהיה היא לדודה בלי מונע ודוחה לו. וקראה אותו רועה בשושנים לפי שאחר שהוסרו כל אלו המונעים הנה דרכו שיהיה נזון במה שהוא בכח הפרי והזרע אשר יכוין אליו והם הצורות הדמיוניות כמו שקדם זה לא היה אפשר לו:

יז

עד שיפוח היום ונסו הצללים סוב דמה לך דודי לצבי או לעופר האילים על הרי בתר:

להעיר על חוזק השמעה אליו והיות תשוקתה להשלימו כפי מה ששאל ממנה להשלימו. אמרה לו שבעוד שיפוח רוח היום ונסו הצללים אשר בלילה ישתדל בתכלית החריצות לעלות על הרי בתר כי כבר יסור חשך הסכלות ויחל אור החכמה להראות לפי שעמהם הכלים אשר בהם אפשר לה להשיג השלמות אחר שכבר הוסרו המונעים ולזה צריך להם שיתחילו בעיון בדברים הקודמים בסדר. והנה רצה באמרו הרי בתר הרי החלוקה וההפשטה והם החכמות הלמודיות. וזה כי בהם הפשט במאמר מה שאינו מופשט במציאות. ואולם הוציא זה בלשון רבים להיות החכמות הלמודיות רבות:

והנה הוציא החכמה הטבעית בלשון יחיד ואמר אלך לי אל הר המור ואל גבעת הלבונה להיות החכמה הטבעית אחת ואם היא בעלת חלקים רבים. ולהיות לה נושא מיוחד והוא הנמצא המשתנה יחס אותה לבשמים מיוחדים. ואולם התיחסה לבשמי' הוא כי רוב מופתיה הם מופתי ראיה רצוני שהם לקוחים ממה שנריח בדברים הטבעיים מהעניינים המאוחרים. וזה כי מהם נקח ראיה אל הדברים הקודמים:

ואולם חכמת האלהות הוציא אותה בלשון רבים ולא יחסה אל בשמים מיוחדים מפני רבוי הדרושים המתחלפים אשר בחכמת האלהות. וזה כי לה העיון בראשיות המופת ובהתחלות המאמרות העשרה ובהתחלות משיגיהם ובהתחלת העצם ובמהות נושאי החכמות הפרטיות ובכלל הנה דרושי זאת החכמה וחלקיה רבים. וזה מבואר למי שעיין בזאת החכמה וראה הדרושים אשר מנה ארסטוס בה. ואין הענין בחלק זאת החכמה כמו הענין בחלקי החכמה הטבעית. וזה שחלקי החכמה הטבעית הם בצד שקצתם מקיפים כאלו תאמר שהחלק הראשון הוא היותר כולל ויעתק בזה האופן מהכולל אל היותר מיוחד ואין הענין כן בחכמת האלהות. ולזה היתה חכמת האלהות רבות לרבוי דרושיה. והנה יחסה אותה לבשמים מיוחדים לפי שזאת המלאכה תחקור בנמצא המוחלט לא בנמצא מיוחד. זהו מה שנראה לנו בענייני אלו ההרים והוא נאות מאד לפי הלשון ולפי הענין. והנה המשיל החכמות בכלל בהרים לפי שהם גבוהות מאד לא יתכן העלייה עליהם כי אם בקושי גדול:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.