מראי מקומות/שיר השירים/ב

מראי מקומות שיר השירים ב

פסוק ג

בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי

הפרי הוא המעשה כמו שאמרו בשבת (פח.) למה נמשלו ישראל לתפוח בעצי היער, מה תפוח זה פריו קודם לעליו, אף ישראל הקדימו נעשה לנשמע, הרי להדיא דהמעשה נמשל לפרי. ומזה נשמע ממילא שהעלים נמשלו ללימוד. ואם כן העלים שהם הלימוד הם בחינת צל, שהעלים עושים הצל.

זהו שאמר "בצלו חמדתי וישבתי", אף שחומד אני את הלימוד בעצמותו לחשוק בו ולעסוק בו תמיד, אבל "ופריו מתוק לחכי" כי עיקר עבודתי היא בפרי במעשה, והלימוד אף הוא לומד על מנת לקיים [דהיינו שתכלית ה"בצלו חמדתי וישבתי" הוא להגיע ל"ופריו מתוק לחכי". (שו"ת בית ישראל בהקדמה).

· מעבר לתחילת הדף