ריטב"א/תענית/יג/ב
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רבינו חננאל רש"י תוספות ריטב"א חי' הלכות מהרש"א גבורת ארי קרן אורה רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
איכא דאמר' אמר רבא אבל אסור בין בחמין בין בצונן ומאי שנא מבשרא וחמרא התם לפדוחי פחדא הכא לתענוג ובודאי דלא משמט דרבה לא באבל כדין תשעה באב ואפילו פניו ידיו ורגליו כדין תשעה באב מדנקיט אבל לחודי' אלא כל גופו הוא דאסור ואפילו בצונן אבל פניו ידיו ורגליו שרי ואפילו בחמין דלהאי לישנא חמין וצונן באבל שוין הם ומסתברא דהשתא נמי לא פליג עליה דרפרם בתענית צבור ולא משוי אבל ותענית צבור כדין זה מדלא נקט אלא אבל ותענית צבור מותר בצונן כל גופו ומתניתא בחמי' וכי קתני וכן באבל שפיר קאי אכולהו ובין חמין וצונן שאסרו באבל לא אסרי אלא כל גופו כעין חמין דתענית צבור ואמרי' לימא מסייע ליה אין הבוגרת רשאה וכו' אלא לאו בצונן וש"מ דנערה ואבל דעלמא אסור לרחוץ אפי' בצונן כל גופה בדברי רבא ואוקי אכיחול ופיקוס אבל ברחיצה לא הקלו כלום בה שאף באבל דעלמא מותר בצונן ואפילו כל גופו לא ולהני תרי לישני לפום האי פירושא לא נחלקו רפרם ורבא לעניין ט' באב ולא לענין תענית צבור אלא באבל בלבד ומפני זה לא טרח התלמוד לפסוק הלכה אלא באבל דאמרינן דהלכתא אסור בין בחמין בין בצונן פי' כל גופו ופניו ידיו ורגליו בחמין אסור בצונן מותר ושלא כדברי רפרם שאוסר אבל בט' באב ואפי' להושיט אצבעו בצונן ושלא כדברי רבא שרי אבל בחמין מקצת גופו לפום מאי דפירש ואלו בתענית צבור לא פסקי' מידי דברי הכל הוא דבצונן מותר כל הגוף ובחמין מקצת הגוף ומתניתא בחמין וכי קתני וכן באבל אשאר' נמצינו למדין שג' מקומות הן ודיניהם ג' דט' באב החמור שהוא משום אבל דכל ישראל אסור להושיט אפילו אצבעו בצונן ואין צריך לומר בחמין מי' כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בט' באב בין בי"ה ובלבד בטבילה בזמנה שהיא מצוה ואבל שהוא אבילות דיחיד קיל מיניה דשרי בצונן מקצת הגוף ותענית צבור דקיל טפי דלא הויא אלא משום תענוג שרי כל הגוף בצונן ושרי בחמין מקצת גופו והשתא מתני' דבוגר' שפיר מתוקמא ברחיצה ובצונן ולענין רחיצת כל הגוף דבנערה ובאבל דעלמא אסור ובדידה שרי משום נוול לרחוץ כל גופה ואם להעביר את הזוהמא מותר פירש וכ"ש לרפואה אם יש לו חטטין בראשו דהא אפילו בט' באב וי"ה שרי ובזה שמועתינו שנתקשתה לרבים מתפרשת תושבחתא למארי שמיא כל אלו דברי ש"ס.
אדבריה רב יהודה לרב יצחק בריה ודרש כו'. עד אמר רב יצחק אומרה בשומע תפלה והיושב בתענית חלום בשבת כתבו הגאונים ז"ל שאומר' אחר תפלותיו קודם שיאמר יהיו לרצון אמרי פי אבל בירושלמי אמרו שאומר בעבודה דכל שהוא להבא אומר בעבודה וכן בר"ח בתפלת מוסף והכי גרסי' לקמן בפרק בג' פרקים בשנה וכן בברכות פ' תפל' השחר ר"ח שחל להיות בתענית פי' כגון צבור שגזרו תעניות ופגע בהם ר"ח דקיימא לן דאם התחילו אין מפסיקין והיינו טעמא דנקט לישנא דר"ח שחל להיות התענית ולא קאמר תענית שחל בר"ח היאך הוא מזכיר של תענית ה"ג ואיכא נוסחי דגרסי' היאך הוא מזכיר של ר"ח וא"כ יהיה פירושו האיך הוא מזכיר תפלת מוסף של ר"ח בענין שיזכיר בה תפלת תענית דאלו של שחרית אומרה כמנהגו בין גואל לרופא אבל ליכא לפרושי כפשטא דמבעי' ליה משום יעלה ויבא של ר"ח היכי אומרה דמאי תיבעי ליה ולמה לא יאמר אותה כמנהגו אלא ודאי כדאמרן והיינו דמהדרי' רבי זעירא אומר בהודייה רבי אבא בר ממל בעבודה רבי אבינא אומר בברכה רביעי' א"ר אבא מפני מה מצי' בכל מקום אומרה ברכה רביעית פי' כדקיימא לן דש"צ אומרה בין גואל לרופא ורביעי' לאו דוקא אלא חמישית אף כאן אומרה ברכה רביעי' פירש בתפלת יוצר כמנהגו ובתפלת מוסף ג"כ אומרה ברכה רביעית בפני עצמה וכן נפק עובדא בהדה דרבי אבא ע"כ ולמדנו שיחיד אומרה בעבודה שאין היחיד אומרה ברכה בפני עצמה וכל שצועק להבא אומר בעבודה.
כתב רבי' ז"ל ירושלמי רבי יונה בשם רב ואפילו שגזר על עצמו תעני' צריך להזכיר מעין המאורע והיכן הוא אומר ר' זעירא בשם רב הונא אומר' בלילי שבת ויומו פי' בערבי' ושחרית ומנח' פי' ולא בתענית שפוסק מבעוד יום כדברי בעל המאור ז"ל דהא כתיבנא דסתם תעני' יחיד אין בו הפסק' מבעוד יום וגרסי' בפ' במה מדליקין ימים שאין קרבן מוסף כו' עד ערבית שחרית ומנחה מתפלל י"ח ואומר מעין המאורע בשומע תפלה וזו ראיה גמור' לדברי רבי' אלפסי ז"ל שאף בתענית שאוכלין ושותין משחשכה אומר עננו בתפלת ערבית בכניסתו דהכא ודאי בתענית שאוכלים בהם משחשכה איירי' דהא אמרי' עלה התם ואין בהם הזכר' בברכת המזון ואלו בתעניות שפוסק בהם מבעוד יום היאך יש בהם הזכרה בברכת המזון שאם בסעודה של התענית' מה ענין הזכר' תעני' בברכ' מזון אלא ודאי כדאמרץ וכן מסורת ביד הגאונים ז"ל ופעמים שאדם מתענה ואומר עננו ופעמים שאינו מתענה ואומר עננו כאן בכניסה כאן ביציאה וכן הלשון הזה בתוספת'. וא"ת כיון שדעתו עוד לאכול ולהשתכר אם ירצה היאך אומר יעננו ביום התענית הזה בתפלתו האי לא רישיה דודאי תעני' יום גמור אינו אלא מכ"ד שעות כענין י"ה שאמרה תורה מערב עד ערב אלא שבמקצת תעניות צבור מפני טורח צבור הקלו בענין היום שלא לאסור אכילה ושתיה כל הכ"ד שעות וכן נמי דעתו של יחיד מן הסתם שזהו מה שיוכל לסבול אבל מ"מ עיקר התענית כל כ"ד שעות הוא שאלו לא היה אלא ביום למה הצריכו לקבלה מבעוד יום ולמה נתנו זמן לאכילה בלילה עד שישן או יגמור אלא ודאי מפני שכבר חל עליו וכיון שכן ראוי הוא שיזכיר עננו בכל תפלותיו ובודאי שאין אמירת עננו חיוב ענוי והתחלת עד שתאסרנו לאכול אחריו תדע שאמרו ליה אדם תעניתו ופורע ואפי' בשהתחיל בו כדמוכח מההוא עובדא דרבי יהושע דלעיל ומסתברא אומר עננו בתפלת שחרית לדברי הכל ואפי' הכי אמרו ליה דלוזפיה וליפרע וכן צבור שבאו להם גשמים קודם חצות מפסיקי' תעניתם ואע"פ שאמרו עננו שאין תפלת תענית ערבון שלא יאכל אח"כ לשום צד שלא יתענה וזה נכון וברור כתב רבי' ז"ל ושמעי' מי' שאם טעה ולא אמר עננו בתפלת תענית אין מחזירין אותו אלא מקמי דעקר רגליה אומר עננו ואפי' אמר מכבר יהיו לרצון אמרי פי כיון שלא עקר רגליו אומר עננו דודאי רשאי אדם לומר תחנונים בין קודם יהיו לרצון אמרי פי בין לאחר כן כדמוכח במס' ברכות ולפי' הירושלמי שכתבנו לעיל כל שנזכר לאחר שומע תפלה קודם שיסיים ברכת עבודה אומר עננו בעבודה במקום יעלה ויבא ותו לא מידי.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |