ריטב"א/תענית/יב/א
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רבינו חננאל רש"י תוספות ריטב"א חי' הלכות מהרש"א גבורת ארי קרן אורה רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ואמר רב חסדא הא דאמרת מתענין לשעות והוא שלא טעם כלום כל אותו היו' ודעת רוב המפרשי' זכרונם לברכה שכך פירושו שלא טעם כלום בתחל' היום שאם טעם כלום שחרית וקבל להתענות שאר היום אינו כלום ואינו חייב להתענות וזה שאמרו האי תעניתא מעליתא הוא דקס"ד דבעי' למימ' שלא טעם כלום כל היום לשם תעני' אלא שלא קבלה מבעוד יום ולהכי קרי ליה תעני' ולהכי פרכי' דהא ודאי תענית מעלייתא הוא כלומ' להיו' חשוב קבל' מצוה לענו' י"ב שעו' לשפוך חלבו ודמו ומאי רבות' ופרקינן דאמלך אמלוכי כלומר כי בתחלת היום שלא טעם לא היה לשם תעני' אלא שאירע לו כן לאי זו ענין ואח"כ נמלך להשלים שאר היום בתענית מהו דתי' כיון שאין ענויו לשם מצו' יום גמו' של י"ב שעו' בלבד לא חשיב האי קא חשיב האי קבל' מצוה יום גמור אלא שעו' ולא ליחול עליה תעני' קמ"ל דחייל מכיון שלא טעם כלום מקודם והוא מענה שאר היום נפשו ובכל טעימ' אפי' מים בלבד ובזה הש"ס שלנו עם הירו' שאמרנו מילתי' דר' יוסי אמרה מתענין לשעו' דר' יוסי אקלע לצור ששמע דדמך ר' ואע"ג דאכל גרבנין ושתה מיי אסקיה ההוא יומ' בתענית' הדא אמר' מתענין לשעו' ואח"כ אמרו א"ר חסד' כל תענית שלא שקעה עליו חמה לא שמיה תענית לומר שכשם שאם מתענה בסופו. וטעם כלום שחרית אינו תענית דבעי' שתשקע עליו החמה ונוסחי דגרסי רב חסדא לטעמיה שפיר' מתפלל דבכלל מה שאמ' שלא טעם כל אותו היו' הוא זה ג"כ ולפי זה חולק הש"ס שלנו עם הירושלמי שאמר מילתיה דרבי יוסה אמרה מתענין לשעות דרבי יוסה איקלע לצור שמע דדמך רבי ואע"ג דאכל גרבנין ושתה מיי אסקיה ההוא יומא בתעניתא הדא אמרה מתענין לשעות ואל תתמה שהרי חולק עליו בפי' בדבר א' בענין זה שאמרנו שם כי המקבל להתענו' עד חצי היום אע"פ שאכל אח"כ הרי הוא תעני' שעות שאמרו מילתיה דרבי יוחנן אמרה מתענין לשעות דרבי יוחנן אמר הריני בתעני' עד שאשלי' פרקי או מסכתי ואלו בש"ס דידן אמרו בפי' שאינו תעני' דלשמוטי נפשי' הוא דאמר וכמו שאמר' כאן כל תעני' שלא שקעה עליו חמה לאו שמי' תענית וכדרהטא כולה שמעתא בש"ס ואנן אש"ס דילן סמכי' ובודאי כשם שחולק ש"ס שלנו בפי' עם האוכל בסוף היום כך חולק אוכל בתחלת היום כי אין טעם להבדיל ביניהם ואדרבה המתענה הרבה בתחלתו מעונה יותר ותמה למאי דקיימא לן מתענין לשעות למימר' דשמיה תענית ואלו בסמוך אמר שמואל כל תענית שלא קבלה עליו מבעוד יום לאו שמיה תענית ומשמע דלאו שמיה תענית כלל ואמרו במפוח' מלי זיק' דמי וליכ' לדחוייה בתעני' שפוסק בה מבעוד יום דוקא כמו שפוסקי' רבי' דהא מלת' פסיקא קאמר שמואל כל תענית ועוד דסוגיין השתא בתעני' יחיד מיירי דאפילו תימא דאע"ג דאסקי' דמתענין לשעות דמ"מ אין מתפללין בו תפל' תעני' מ"מ משום דלא הוה למימ' דדמיא למפוח' מלי זיקא שאין לך לומר שכל תעני' שאין בו תפלת תענית אין מועיל כלום שא"כ אין בו נדר של מצו' ולמה הוא חייב להתענו' אלא ודאי תעני' הוא אלא שאינו שלם כראוי אלא כך י"ל כי אפי' תעני' קבלה יש לו קודם התחלתו ולפי' שמיה תענית לאותן שעות מיהת אבל כל שלא קבלו כלל כראוי אלא ששם על לבו להתענות אינו כלום דברים שבלב אינם דברים ודמי ודאי למפוחא דמלי זיקא וכשאמר שמואל כל תענית שלא קבלה עליו מבעוד יום לא למימרא שלא קבלה מבעוד יום אבל קבלה משחשכה בתפלת ערבי' או שחרי' שוה תעני' שעו' הוא שהוא יפה אלא הכא שמואל לאו בתעני' שעות איירי אלא בדין תעני' יום גמו' ובמי שנתכון לכך אלא שלא קבל' כלל ונקט מבעוד יום לפי שיה שגמר בלבו להתענו' כל היום היה לו לקבל מבעוד יום וכיון שלא קבלו מבע"י אף לא קבלו משחשכה אלא שלן בתעניתו שסמך על מה שגמר בלבו ולפי' לא עלה בידו כלום. ומי' שמעינן דתענית שעות שלא קבלה בפה או בתפלה קודם לאותה תענית דלא שמיה תענית ואם תמצא לפ' כדברי שמואל שלא קבלה מבעוד יום אבל משחשכה בתפלה א"כ יש לך לומר כי מה שאמרו דלא שמיה תענית ודמי למפוחא אינו לשעות שלאחר קבלה אלא לשעות שלקודם לכן דהשתא לא נחתינן לדין תענית שעות ויש מן החכמים שמפרשי' שאף תענית שעות אינו חשוב כלום אלא כשקבלה עליו להתענות עד חצי היום או יותר וכשהגיע חצי היום נמלך שישלים היום כלו בתעני' ולא טעם כלו' כל שאר היום אבל כל שלא קבלה כן אינו אפי' תענית שעות ודמי למפוחא דמלי זיקא וכן פירשו בתוספות בשם רבי יצתק הזקן זכרונו לברכה:
אבל הפי' הנכון מקובל בידנו מרבי' הגדול ז"ל מפי רבינו נ"ר והוא הנכון והנראה משיטת הירוש' לפי מה שכתבנו מעובד' דרבי יוסי אלא שהם חולקי' בשטע' שהרי' בדבר של עראי כגון גבינה ומים שאינו מעכב בתענית שעו' ולענין תענית שעות שלא פרשו במסקנת' מתפלל תפל' תעני' י"ל דכיון דאסקנ' סתם ולא פירשו שאין מתפלל תפל' תענית שכונת' לומר שמתעני' לשעו' תעני' גמור והכי רהטא סוגיין מדאמרי' בש"ס א"ל אביי לעול' מתענין לשעות והמתענ' לשעות מתפלל תפלת תענית מי' למאי דקיימא לן כשמואל דתענית יום גמור צריך קבלה מבעוד יום בתפלת המנחה שתהא קבלה בתפל' קודמת לתענית ה"ה לתענית שעו' שצריך קבלה בתפלה קודם שיאמ' עננו לפי' אם נמלך להתענות משחשכה מקבלה בתפל' ערבי' ואומ' עננו בתפלת שחרית ואם קבלה אחר ערבי' מקבלה בשחרית ואו' עננו בתפל' המנחה ואם קבלה אחר שחרית מתפלל מנחת נדבה ומקבלה באותה תפלה ובמנחה שניה אומר עננו וזה ג"כ בכלל דברי שמואל שכל תענית שלא קבלה עליו מבעוד יום לאו שמי' תענית ונקט מבעוד יום לתענית שלם והוא הדין לתענית (שלה) שעות שלא קבלה מבעוד יום אותן שעות בתפלה כראוי שאינו כלום דדמי למפוחא דמלי זיקא וכדכתב לעיל ולא נתיישב לו יפה למה הביא רבינו ז"ל בהלכותיו הא דקיימא לן מתענין לשעות דהא אסיקנא הכא בהלכתא וכן בפ"ק דעובדי כוכבים ומזלות ולא פליגא הא דשמואל כדכתב ולא אדכרו בש"ס דליפלגו אהדדי כלל. והרמב"ם ז"ל פסק שמתענין לשעות ואומר עננו והוא שלא טעם כלום שאר היום כגון שנתעס' בצרכיו בשחר עד חצות או עד ט' שעות ונמלך להתענות שאר היו' הרי זה מתענה אותן שעו' ואומר עננו שהרי קבל עליו קוד' שעות התענית והרי זה במקצת על הדרך שפירש במתענה לשעות שהמתפלל תפלת תענית כיון שיש לו קבלה קוד' השעות אלא שלא בירר בכאן שתהא קבלה בתפלת נשמה הוא סובר ז"ל דלתענית יום גמור בעי' קבלה בתפלת המנחה כשמואל אבל בתענית שעות אפי' בשוק הוא מקבלה כרב ובלבד שיקבלה בפה שדברים שבלב אינם דברים א"נ דקבלה בתפלה בעי נמי בהא אלא שיקצר דבריו וסמך על מה שפי' כבר דקבלה בתפל' המנחה וממנ' למדין בכאן ומ"מ אין דעתו בפי' תענית שעות כשיט' התוספות אלא כמו שאמרנו אבל הוא ז"ל כת' וכן אם אכל ושתה ואחר כך התחיל להתענו' שאר היום הרי זה תעני' שעו' ונראה שהוא מפ' מה שאמר בש"ס והוא שלא טעם כלום כל אותו היום על שאר היו' ומה שהקשו מתחל' דהאי תעניתא מעליתא היא זה שהיו סבורי' שרוצה לומר שלא טעם כלום כל אותו היו' ואפי' בשחרית וכשהשיבו לא צריכ' דאמליך אמלוכי פירשו לנו שאינו ר"ל אלא שלא טעם בשאר היו' דכולה מילתא תליא בסוף היו' שיהא בתענית וכאידך דרב חסדא דאמר כל תענית שלא שקעה עליו חמה לא שמי' תענית וכן נמצא במקצת הנסחאו' רב חסדא לטעמיה דאמר כל תענית שלא שקע' עליו חמה לא שמי' תענית והולך רבי' ז"ל בזה ע"ד הירושלמי ומוסיף עליו שלא אמרו בירושלמי בשאכל ושתה בשחרית כזית וכיוצא שהיא אכילת קבע אלא שטעם סבר שהיא אכילת עראי שאין אדם סומך עליה ליומו כגון דאכל גובנין ושתה מיי וגם אפשר לדקדק יותר מש"ס שלנו אפי' לשיטה זו שאע"פ שנתפרש והוא שלא טעם כלו' על שאר היו' ולא על תחלתו כך יש לומר בסופו הוא שלא יטעים כלום אבל בתחלתו אע"פ שטעם ואכל אכילה אין לנו וכבר כתבנו שאין שיטה זו שיטת הש"ס שלנו:
אימת מקבלה רב אמר במנחה ושמואל אמר בתפלת המנחה. פי' שלא יאמר בתפלת המנחה עננו כמו שכתב הרמב"ם ז"ל שזו הוא תפלת תענית נקראת בכל הסוגי' גם אין ענין לעננו בתפלת המנחה שאינו בתענית כלל אלא הקבלה הוא בשומע תפלה שיאמר הריני בתעני' למחר יהר"מ שתקבל תעניתי ותשמע תפלתי כי אתה שומע תפל' כל פה בא"י ש"ת ואם לא נזכ' עד לאחר ש"ת אומר כן בסוף תפלתן קוד' שיאמר יהיו לרצון וכו' או לאחר כן קוד' שיעקור את רגליו ולכאורה הי' נרא' דבין לרב בין לשמואל בשטת המנחה יש לו לקבל' סמוך ליום התענית ולא קוד' לכן שאף רב במנחה קאמר אבל זה אינו נכון ממה שאמרו א"ר יוסף כותי' דשמואל מסתברא מנינא להן כל אינש דאיתאי עלוהי מקדמ' דנא ייסר מאי לאו ייסר עצמו בצלו ופרקי' מאי מסתברא כוותיה דשמואל איכ' ולמה לן לתרוצי לא יאסר והלא אף לרב יש לפרש' דייסר עצמו במנחה דקבלה מעיקרא לא סגי ליה אלא ודאי דלרב כיון דמיקל בקבלה דסגי ליה בדבור ושלא בתפלה כשאר נדרי הקדש ה"ה שאפילו הקדים קבלה לתעני' זמן מרובה או שנדר להתענות כמה ימי' מפוזרי' בהכי סגי ליה כשאר כל נדרי מצוה ואין צריך לקבל עוד סמוך לתענית אבל לשמואל לפי שאין זה נראה נדר מצוה גמור ונראה כנודר להרע לעצמו וכדאמר שמואל גופיה לקמן לא יהא אלא נדר דאלמא לא חשיב ליה נדר גמור להדיא ומשום הכי בעי קבלה גמורה דקביעות בתפלה וסמוך לתענית ובשאר קבלות שבתו' וי"ט כשצריכין קבלה דבעי קבלה בתפלה או על הכוס כשתבא לקבלם מבעוד יום כדי לעשות קבע לדבר ולא נקט רב במנחה אלא לאפוקי מדשמואל דבעי בתפלת המנחה אבל היא הנותנת דכיון דלא בעי קבל' בתפלה שאף בזמן מרובה קודם לכן סגי ליה לקבוליה והשתא אתי שפיר מאי דאמר רב יוסף כותי' דשמואל כו' דלישנא דייסר משמע שאע"פ שקדם נדרו צריך הוא לאסור עצמו לקבל' סמוך לתענית וכיון דכן היינו דייסר עצמו בצלו ופרקי' לא יאסר דייסר פועל עומד הוא שיעמו' באיסורו ואמרי' ולרב מאי קא משמע לן ואמרי' דהא קא משמע לן דכיון שקדם נדרו לשבועתינו והוא מקובל עליו אין חכמים רוצים לבטל נדרו או שאין כח ביד' לעקור בנדרי הקדש הוא והרי הוא באיסורו אבל בשקדם גזרתנו לנדרו אע"פ שקבל עליו התענית קודם שהגיע אותו י"ט אין נדרו חל כנגד גזרתנו הקודמ' ולשמואל הא קמ"ל אלא לדידיה קא אשמעי' טפי אגב אורחיה שאפילו בנדר מקובל צריך לאסור עצמו בקבלה סמוך לתענית בתפלת המנחה ואם לאו אינו מתפלל בו תפלת תענית מיהת אעפ"כ מודה שמואל שאם קבלה במנחה או קודם לכן בדבור נדר הוא לחייבו בתענית אלא שאינו מתפלל תפלת תענית בלא תפלותיו וכבר כתבנו לעיל גבי מימרא דזעירי דכל שהם רצופים בקבלה א' בתפלת המנחה של קודם יום הראשון סגי להו ואפי' לשמואל וכן כתב הרמב"ם ז"ל ואע"ג דדחייה רב למתניתא ואע"ג דבעלמא רב ושמואל הלכה כרב באיסורי בהא קיימא לן הלכה כשמואל דהא רב יוסף אכרע כותי' וכן נראה דעת רבי' אלפסי ז"ל וכן פסק הרמב"ם ז"ל ואע"ג דדחייה רב למתניתא פשטא מסייע לשמואל ויש פוסקין כרב דהלכתא כותי' באיסורי ומתנית' הא דחייה רב:
ת"ר עד אימתי אוכל ושותה עד שיעלה עמוד השחר דברי ר' כו' סוגיא זו בין בתעניית יחיד דאיירי' ביה לעיל בין בתענית צבור באותן שאין מפסיקין מבעוד יום וכן פירשה הרמב"ם ז"ל וכלה שמטתא במקבל עליו תענית סתם או שפי' שמקבל עליו תענית היום בלבד אלא אם התנה בפי' שיוכל לאכול כל הלילה כמו שירצה הכל לפי תנאו ותענית גמור הוי לתפל' היום ומה שאמרו בש"ס לפנינו אמר רב יחיד שקבל עליו תענית סתם חוששי' שמא תענית צבור קבל עליו ואסור ברחיצה דוקא ברחיצה וחבריו כגון סיכה ונעילת הסנדל ותשמיש המטה ונקט רחיצה במקום כלם שדין כלם שוה בכל מקום תענית אבל אינו מפסיק מבערב שאין הלילה לעולם בכלל קבלה עד שיפרש ועוד שא"כ היה לש"ס לומר חוששי' שמא קבל עליו וכיון שפי' היה לו לפ' ג"כ שמפסיק בערב כשם שפי' שאסור ברחיצה דודאי אין דין הפסקה בכלל בדין רחיצה וב' ענינים חלוקים הם ואין א' מהם בכלל חבירו אלא ודאי לנו אלא מה שפרט שיאסר ברחיצה וחביריו כי היום שהוא בכלל קבלתו מן הסתם חוששי' שקבלו בכל חומרי תעני' צבור והינו דנקטי' הכא סתם גבי תענית יחיד עד אימתי אוכל ושותה ואין לנו לדחוק ולהעמיד' דוקא במפ' שלא קבל תעני' צבור:
אמר רבא לא שנו אלא שלא סילק אבל סילק אינו אוכל. פי' דכיון דגמר וסלק ודאי עיקר דעתיה ממיכלא וממשתיא דלהאי לישנא קמא כולה מילתא תליא בסלוק ולא שינה כלל ואיכא דאמר לא שנו אלא שלא ישן אבל ישן אינו אוכל ולכאורה היה נראה דלהאי לישנא בתרא כולה מילתא תליא בשינה שאם ישן אינו אוכל אע"פ שלא סלק ואם לא ישן אוכל אע"פ שסלק וזהו שהקשו ממתניתא דישן ועמד הרי זה אוכל ולא העמידה בשלא סלק אבל זה אינו נכון דהא ודאי ענין זה בדעתו תלוי אימת עקר נפשיה ממיכלא וממשתיא ובירושלמ' אמרו שאף בשנה וסלק אם התנה הכל לפי תנאו לומר שהדבר תלוי בדעתו ואין הדעת נותנת בשינה של קודם אכילה תאסרנו מאכילה דהא ודאי משום שינה זו אינו מסיח דעתו מאכילה אלא ודאי דלהאי לישנא בתרא תרתי בעי' סלוק ושינה דסבירא לן דלא אסח דעתיה ממיכלא וממשתיא עד דאיכא הני תרתי ומקילינן על לישנא קמא דתלי כלה מילתא בסלוק ומאי דלא אוקי מתניתא דישן ועומד הרי זה אוכל בשלא סלק משום דמשמע לן דא"כ פשי' דשינה בלא סלוק אינו כלום ולהכי' אוקי' אפי' בסלק ובתנמנם דהשתא אשמעי' רבותא דאע"ג דסילק בעי' נמי שינה גמורה וזהו דעתו של רב אלפסי ז"ל שכתב בהאי לישנא בתרא לקולא הוא ואי לא תליא מילתא אלא בשינה אדרב' מחמיר טפי קמא והוא ז"ל פסק בלישנא בתרא דאיסורא דרבנ' הא ולקולא ועוד מטרח בש"ס לפרושי ה"ד מתנמנם ואיכא מרבוותא ז"ל מאן דפסק בלישנא קמא וכותי' דרבי' ז"ל מסתברא ע"כ.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |