ריטב"א/עירובין/צה/ב
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
גמרא טפי לא. וא"ת והיאך אפשר לומר דאתיא דלא כרבי מאיר דהא בהדיא תניא בברייתא מכניסן זוג זוג דברי רבי מאיר. י"ל דלא שמיעא להו ההיא ברייתא לא למקשה וגם לרבא נמי מדנקט בלישניה אפילו תימא רבי מאיר דמשמע דלא קים לן ודאי דתהוי ר"מ. ועי"ל דשמיע להו בריית' כיון דלקמן חזינן דשקיל וטרי בה תלמודא כולי האי והכא לאו דוקא נקטי האי לישנא אלא כאלו אמרי יש לנו לומר שתהא משנתינו דלא כרבי מאיר דהא למאי דתניא בברייתא דרבי מאיר תני הכי קש' מתניתין אהדדי ופריק רבא דאפילו תימא דרישא דמתני' רבי מאיר היא וכדתניא בברייתא לא קשיא דרבי מאיר אדרבי מאיר ומיהו רישא דמתני' הוא דמתוקמא כרבי מאיר דאלו בסיפא מיפלג פלוג דהא קתני בברייתא אחד חדשות ואחד ישנות.
לובש וכו'. גבי הצלת דלקה וא"ת מאי קושיא דשאני התם דמפיק ליה לרשות היחיד כגון חצר מעורבת מה שאין כן בזו דמייתי ליה דרך רשות הרבי' ועוד אמאי לא רמ' מהא דתנן התם בתפילין גופיהו שמצילין תיק וגם התפילין ואפילו שיש בתוכה מעות ואין צריך לומר שמציל כמה תפילין ביחד ואפילו בדרך משוי וי"ל דקושיא קמיית' אע"ג דליתה דההיא לרשות היחיד היא משום דלהצלת ממון לא התירו להוציא לרשו' הרבים וגם לא התירו לרשות היחיד אלא בדרך מלבוש: מ"מ חזינן דכיון דשרו בדרך מלבוש שרו לגמרי ולא חלקו בין רב למעט הכא נמי כיון דמשום כבוד תפילין ראוי להתי' בדרך מלבוש אין להתיר בין רב למעט ומההיא דמצילן תיק של תפילין ליכא למימר כלל דהתם כיון דאיכא דליקה א"א להמתין לו להוציא דרך מלבוש ולא להוצי' בזה אחר זה דילמ' קדמה ואתיא דליקה ולפיכך הוצרכו להתי' דרך משוי וכל שבדרך משוי ודאי ממעטי' בהלוכה ועבדי' בשעה אחת ולהכי לא רמיא אלא מההיא דכלו שריותא לא הוה אלא בדרך מלבוש וזה ברור.
וההיא סתמא ממאי דרבי מאיר היא. פירש דאע"ג דסתם מתני' רבי מאיר שאני הכא דאיכא סתמא דפליגא אהאי ותלי' לה לההיא בתנא אחרינא דלא לקשו אהדדי. אמר רבא אפילו תימא פי' דליכא אסורא במילתא ועוד כי לעתים אדם לובש בחול אפילו יותר מי"ח כלו' משום הצלה נמי שרי ליה. הכא דבחול נמי זוג אחד אין טפי לא. פירש דאפילו למ"ד שבת לאו זמן תפילין הוא דבשתי זוגות ליכא משום בל תוסיף דשלא בזמנו לעבור בעי כוונה אפ"ה לא שרו ליה אלא בדרך. שמותר בחול: ובדין הוא דבלאו הכי נמי מצי לשנויי דשאני הכא משום דס"ל דשבת זמן תפילין ואי לבוש טפי מזוג אחד איכא משום בל תוסיף דכל בזמנו לעבר לא בעי כוונה אלא דניחא ליה לתרוצה אפילו למ"ד שבת (לאו) זמן תפילין הוא מאי קעבר כו' פי' דכל בזמנו לעבור נמי לא בעי כוונה. ואי קסבר שבת לאו זמן תפילין הוא פי' וכל שלא בזמנו לעבר בעי כוונה וליכ' משו' בל תוסיף ומשום הצלה שרו ליה רבנן דרך מלבוש כלומר ואפילו יותר ממה שדרכו בחול אפילו טפי נמי שרי ליה ואמאי שתי זוגו' ותו לא ופרקינן דלעולם שבת לאו זמן תפילין ומיהו לא שרו ליה דרך מלבוש אלא מאי דמצי לבוש: וסבר לה כו' וכן בזרוע. וכתבו בתוספות דמדקאמר מקום יש בראש להניח שני תפילין מכלל דשיעור יש בתפילין ולא ידעינן מאי קאמר משום יש בראש להניח שני תפילין דהא יש גדולים ויש קטנים אלא על כרחין דאיכא שיעור ולא נתפרש שיעור זה אבל במדרש נתנו להם שיעור שתי אצבעות וסמך לזה ציץ שהוא רחב שתי אצבעות כדאיתא בפ"ק דסוכה ונחלקו הגדולים ז"ל אם השיעור הזה למעלה או למטה: והנה נראה לרבותי בעלי התוספות ז"ל כי שיעור למטה הוא מדקתני מקום יש בראש להניח שני תפילין אבל טפי משני תפילין ליכא והיינו נמי דקתני שתי זוגות ולפי זה ראוי שלא לפחות מרחב שתי אצבעות ואין להוסיף על רחב ד' אצבעו' כשיעור המקום וי"א כי השיעור למעלה הוא אבל למטה אין להם שיעו' ולפיכך נהגו לעשותם פחות משתי אצבעות והפירש הראשון נראה עיקר. וכתבו בתוספות שנראה שאין השיעור הזה אלא למטה ואם פחות לא נפסלו ואפשר שהמעברתא בכלל כיון שהוא הלכה למשה מסיני ולפי זה כל התפילין יש להם שיעור ירך או קנבורת פי' לשון קנבורא דאהיני כלומר מקום קבורת בשר ויש מן הראשונים ז"ל שהיו סבורים שהמקום הזה הוא קבוצת הבשר שיש תחת המנפק הנקרא קובדו בלע"ז ואינו נכון אלא כמו שנהגו לתתם בקצובת הבשר שעל הקובדו ור"ח ז"ל הביא ראיות ברורות על זה כי בכל התלמוד תפילין של יד בזרוע וכדאמרי' הכא בשמעתין ואותו שלמטה מן הקובדו הוא ולא זרוע וכדמוכח במסכת אהלות שהוא מונח שם רמ"ח אברים שיש באדם וקתני שנים בקנס שנים במרפק אחד בזרוע ואחד בכתף ולפי הסדר מונה והולך כי הקנ' הוא עצם היד והמרפק הוא הקנבוי שעליו וכדאמרי'. בערכין האומר משקל ידי עליו מכניס ידו עד מרפקו והיינו עד הקובדו וכדקתני בבריית' על העצל והעצל הוא הקובדו כדאמרי' במסכת סופרים לא ישמיע אדם ס"ת מחיקו ולא יתן אציליו על הספר היינו הקובדו שדרך להשען עליו ואע"פ שיש מקומות שקורין לאציל לא שי"לייש ש"ובקו בלע"ז מ"מ בכאן מוכרח שהוא הקובדו ואין בזה בית מיחוש וכבר האריכו בזה בתוספות ומנהגן של ישראל בכיוצא בזה תורה היא ולא עוד אלא דבעי שתהא שומא כנגד הלב ואין זה אלא על הקובדו וזה ברור:
והכא בשבת זמן כו'. פיר' ת"ק סבר שבת זמן תפילין וכל בזמנו לא בעי כונה לעבור הילכך אי לביש שתי זוגות עובר משום בל תוסיף ואידך דהיינו ר"ג סבר שב' לאו זמן תפילין ושלא בזמנו בעי כוונה לעבור ואי בעית אימא דכ"ע שבת זמן תפילין והכא כו' פירש דר"ג סבר דבעי' כוונה לצאת ואם לא נתכוון לצאת לא יצא אינו עוב' על בל תוסיף שאין בל תוסיף אלא כשיוציא באחר והוא מוסיף זוג שני אבל זה שמתכוון להציל ולא יצא בא' מהם אין כאן בל תוסיף ואידך דהיינו ת"ק סבר דלצאת לא בעי כוונה וכיון שכן אע"פ שנתכוון זה להציל בעלמא יצא בזוג אחד ועובר על בל תוסיף בזוג שני: וא"ת כו' ת"ק סבר לא בעי כוונה ואי בעית אימ' כו' אנא דכ"ע שבת לאו זמן תפילין הוא וס"ל שלא בזמנו ולעבור שלא בזמנו פליגי איבעי כונה אי לא ר"ג סובר בעי כוונה ור' יהודה סבר לא בעי כוונה ואף בלא כוונה עובר על בל תוסיף ופרכי' לרבי מאיר חד נמי לא פירש דהא שלא בזמנו חד נמי בל תוסיף איכא שהוא מוסיף על זמן תפילין שאמרה תורה ואמאי שרי להכניס ולהוציא זוג אחד דאם איתא דשלא בזמנו לא בעי כוונה לר' מאיר.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |