ריטב"א/עירובין/נא/א
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות רשב"א ריטב"א מהרש"ל חי' הלכות מהרש"א קרן אורה רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
זו היא שיבה זו היא ביאה. פי' בנגע כתי' כתב רחמנ' בהסגר ראשון ושב הכהן ביום השביעי והנה פשה הנגע וצוה הכהן וחלץ וגו' וכתב בתר הכי אם ישוב הנגע ופרח בבית וכו' ובתריה כתיב ובא הכהן וראה והנה פשה הנגע וגו' ובתרי' כתיב ונתץ את הבית וכו' ואותו הפסוק של ובא הכהן כו' כתוב שלא במקומו דבפריחה לא בעי' פשיון כדמוכח בספר מקרא והמקרא ההוא אינו מדבר אלא דפשה קודם שחלץ וקצה וטח. בשעמד בראשון ופשה בשני והייתי סבור דלהכי כתביה רחמנא הכא ללמדנו דכל כה"ג נותץ מיד ואינו חולץ וקוצה וטח אלא כשפשה בראשון וכבר אמרו חכמים שאף כשעמד בראשון ופשה בשני כך הוא דינו שחולץ וקוצה וטח. ואם חזר ופרח דנין אותו כדין מי שפשה בראשון וגמרה ליה מג"ש. שנאמר בפשיון שני ובא הכהן ונאמר בפשיון ראשון ובא הכהן מה להלן חולץ וקוצה וטח ואח"כ נותץ אם פרח אף כאן חולץ וקוצה וטח ואחר כך נותץ אם פרח ואע"ג דהכא כתיב ביאה והתם שיבה תאנא דבי ר' ישמעאל זו היא שיבה וזו היא ביאה מפני שהכל ענין אחד:
מי לית ליה ג"ש. פי' מי לית ליה דעבדינן האי ג"ש לתחומין שלהם בלי שיהא להם שום סמך מן המקרא. אמר רב אחא בר יעקב המעביר ד' אמות ברשות הרבים אינו חייב עד שיעבור הם ואלכסונם פי' עד שיעביר ברשות הרבים חמש מאות וג' חומשין כשיעור אלכסונם לחשבון כל אמתא בריבועא אמתא ותרי חומשא באלכסונה. פרש"י ז"ל טעמו משום דדריש בזה כל שובתי שבת וגם העברה ליכא למיתן פיאות. דהא לא שייך בה לא עיגול ולא רבוע וכיון שכן מרבין בשעורו שלא יהא חייב עד שיעבור שיעור אלכסונם ונראה מדברי רבי' ז"ל דהאי דינא איכא בכל מעביר ד' אמות ברשות הרבים אבל באלפים אמה של תחומין דאפשר בפיאות וזויות אין לנו להרבות במדה מה שמוסיף באלכסון. ור"ת ז"ל כתב דה"ה לתחומין שמוסיפין עליו האלכסון והוי שיעורו אלפים ושמונה מאות. דאל"כ דיו לבא מן הדין להיות כנדון. והרי בשום מקום לא הזכירו חכמים אלא ד' אמות ברשות הרבים ואלפים אמה לתחומין. י"ל שאין התלמיד מזכיר אלא העיקר שממנו יוצא האלכסון. ורשב"ם ז"ל פיר' דכל שזורק או מעביר ברבועו של עולם ממזרח למערב או מצפון לדרום הרי הוא חייב בד' אמות. אבל כל שזורק או מעביר שלא ברבועו של עולם אלא לאלכסונו של עולם אז אינו חייב עד שיעביר הן ואלכסונם כי לא חייבה תורה אלא בזורק או מעביר ד' אמות ברשות הרבים מרבועו של עולם הילכך עושין ד' אמות מרובעות כרבועו של עולם. ואם העבירם כדרך רבועם חייב בד' אמות. ואם העבירן באלכסון אינו חייב עד שיעבור כל האלכסון שאל"כ עדיין הוא בתוך ד' אמות. ותדע דרבועו של עולם עיקר דהא עיר עגולה שמרבעין אותה אין מרבעין אותה אלא ברבוע של עולם כדאיתא לקמן בפרק כיצד מעברין. ואע"ג דכשהיא מרובעת אין לרבע אות' ברבועו של עולם כדאי' התם בהדיא גבי הא דתניא מרובעת אין עושין לה זויות התם הוא בתחומין דרבנן דכיון שכבר יש לה פאות אין לנו לשנותה לגבי חיוב ד' אמות דאורייתא שנתנה להם תורה פאות לא נתנם אלא ברבועו של עולם ואינו חייב עד שיצא מאותן ד' אמות הן בדרך הקו הישר הן בדרך אלכסון. כנ"ל לפי שיטת רשב"ם ז"ל. וגם הראב"ד ז"ל כמודה לשטה זו כי הוא ז"ל כתב שכל המעביר כנגדו ביושר כדרך הלוכו חייב בד' אמות אבל כל שהוא זורק או מעביר לאלכסון עצמו אינו חייב עד שיעבירנו מכל האלכסון של המרובע שלו ודנין את מקומו כאלו הוא מרובע בין שמקומו. ברבועו של עולם בין שאינו ברבוע של עולם וגם זה נכון לפי שטה זו. ומיהו בין לפי' רשב"ם בין לפי' דידיה קשיא טובא דהא מילתא פסיקתא נקט רב אחא בר יעקב דמשמע שכן דנין בכל מקום שאל"כ היה לו לפרש שאין דרך האמוראין לסתום דבריהם כל כך. גם מה שפר"ת ז"ל שהדין הזה לעולם בכל אלפים אמה של תחום שבת הוא דבר קשה מאד היכי לא אישתמיט שום תנא ושום אמורא לפרש כן גבי אלפים אמה כדפריש רב אחא בד' אמות. ועוד דהא רבנן דמתני' דאית להו הא דתני רב חנניא לא חזי' להו תנו במתני' אלא שיהו האלפים אמה מרובעות אבל תוספת אמות לא הזכירו ועוד דכיון דמערי הלוים. ילפי' להו דיו לבא מן הדין להיות כנדון. והתם אלפים אמה בלבד יש להן אלא שנשכרין את הזויות ועוד דהא ודאי אם אתה מרבה כשיעור תחומין שיהיו אלפים אמה ושמנה מאות אין לך לעשותן מרובעות. חדא דמנא לן לתת פיאות לזויות ולתת שיעור הפיאות לקו הישר. ועוד דא"כ אתה נותן לאלכסון ואין אתה נותן להם זויות כיון שכבר הוספנו שיעור הזויות בקו הישר. והא"א לומר חדא דהא מנא תיתי לשנות את הפאות ולעוקרן ממקומן כדי להרבות בשיעור. ועוד שזה הפך משנתנו דקתני שעושין אותן מרובעות כדי שיהא נשכר את הזויות ואם אתה מסלק את הזויות אין זה נקרא מרובעות מכל אלו הצדדין נ"ל שאין הפי' הזה נכון. והיותר נכון בעיני וגם בעיני רבותי כדברי רש"י ז"ל והוא דעת הרמב"ם ז"ל דבכל ד' אמות הדין כדברי רב אחא ולפי שאי אפשר לתת להם שם זויות באנפא אחרינא אבל באלפים אמה שאפשר בפאות אין לנו אלא פאות וכ"ת א"כ היאך נפרש הכוונה לצדדין. הא לא קשיא כי כשדבר הכתוב וזה יהיה לכם פאת ים היה מדבר באותו אלכסון של פאה ואמר כי זה האלכסון תתן לכל שובתי שבת. וכל שאפשר ליתנו בזויות ממש דערי הלוים נותנין אותם שם. וכל שא"א כגון ד' אמות ברשות הרבים שאין לנו לחלק בין המעביר באלכסון למעביר ביושר נותנין אותם לכלם בקו היושר דאין מחייבין אות' אלא כשיעור האלכסון שכן אמרה תורה טול מדה זו ושובתי שבת.
אמר רב פפא בדיק לן רבא עמוד ברשות הרבים גבוה עשרה ורחב ד' צריך הם ואלכסונם או לא. ואמרו ליה לאו היינו רב חנניא כזה יהיו כל שובתי שבת. פרש"י ז"ל מבעיא שיהא עמוד מרובע בזויות כענין שיהא בו אלכסונם של הד' טפחים או לא בעי' זויות אלא אפי' ד' טפחים עגולות בלא זויות ואמרו ליה דודאי בעי' להו מרובעות באלכסונם דהיינו בכלל מאי דתני רב חנניא כזה יהיו כל שובתי שבת. ויש מקשים על פי' זה חדא דאמאי נקט האי לישנא הל"ל צריך שיהו מרובעות או לא. ועוד דלמה להו לאתויי מדתני רב חנניא לפשטוה ממתני' דקתני מרובעות ולפי' פי' דה"ק צריך הם ואלכסונם ולא יהא חשוב רשות עד שיהא בו כתוס' האלכסון שיהא רחב ה' טפחים וג' חומשים וגם רשב"ם ז"ל כך הוא מפ' אלא דמוקי' לה בעמו' שאין רבועו נתן לרבועו של עולם אלא באלכסון של עולם וכיון שכן יש לנו לרבעו כרבועו של עולם עקר. ואין הפי' הזה נכון יען הטעמי' שכתבנו למעלה גבי אלפים אמה דתחומין ועוד דבשלמא המעביר ד' אמות ברשות הרבים היה אפשר לומר דכיון שלא העבירו מד' אמות של עולם אין כאן העברת ד' אמות וכאלו לא יצא ממקומו דמי אבל לא לענין לעשות מקום להיות רשות היחיד ברבועו של עולם: ואף אם נאמר כן היה לנו לומר שלא יהא חייב אלא כשהיא ברבועו של עולם אבל מה טעם להוסיף בשיעור ולעשות הקוים הישרים מחמש אמות ושלש' חמשים זה דבר שאין לו טעם. והנכון כפי' רש"י ז"ל והאי דנקטו להו האי לישנא דהן ואלכסונן סרכא דלישנא דרב אחא תפסו להו ולא פשטוה ממתני' משום דהתם הוא דהוי מדרבנן ודילמא התם הקלו. ועוד דהתם הוא כדרב אחא כדי שיהא נשכר את הזויות הן במקום הזויות עצמן הן להוסיפן על השיעור אבל לגבי רשות היחיד דאין כאן שכר זויות דילמא לא קפיד קרא על הרבוע כלל. והיינו דפשטיה ליה דכיון דחיישי' בזה יהיו כל שובתי שבת כללא הוא לכל שובתי שבת לתת להם זויות כנ"ל:
אמר רב נחמן מחלוקת במקומו. פי' באומר תהא שביתתי במקומי כלומר שהוא מעורב במקום רגליו דר' מאיר סבר עיקר עירב בפת. פי' עיקר עירובו רבנן בפת הוה משום דמיחזי טפי כקונה שם שביתה.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |