ריטב"א/נדה/ה/ב
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות רי"ד רמב"ן רשב"א תוספות הרא"ש ריטב"א מהרש"ל מהר"ם חי' הלכות מהרש"א חתם סופר רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
מפקידה לפקידה מבעיא. פירוש דסתם פקידה היינו שחרית וערבית שהיא פחותה ממעת לעת מטה נמי מטמאה פי' כדין מדרס וכדמפרש ואזיל וא"ת ודילמא לא נקטא אלא לומר דמטמא כלים י"ל דא"כ ליתני וכלי בידה אמאי נקט מטה ועוד דבכלים פשיטא דהשתא אוכלים שאין להם טהרה מטמיא כלים שיש להם טהרה במקוה והפסדם מועט מבעיא לטמא אדם לטמא בגדים פי' שהאדם מטמא את הבגדים והיינו רבותא דקתני ומיירי בבגדים שהוא לבוש אלא שנגע בהם בעוד שנוגע במטה דהויא טומאה בחבורין דאלו לאחר שפירש לא מטמא להו דאיהו ראשון הוא ואין כלים מקבלים טומאה אלא מאב הטומאה וכדפי' רש"י ז"ל.
מכדי האי מטה דבר שאין בו דעת לשאל הוא. פי' דאלו כלים וטהרות שבידה הרי הם בידה אבל המטה היושבות בקרקע קשי' לן כשחברותיה נושאות אותה במטה דהוי לה כיד חברותיה הק' בתוס' דסתם חברותיה שתים ובהדי דידה הוו תלת והוה ליה ר"ה שספקו טהור וכדאמרי' במס' נזיר גבי הא דתנן שני נזירים שאמר להם א' ראיתי טומאה שנזרקה בין א' מכם ואיני יודע איזוהי שניהם מביאין קרבן טומאה וטהרה עי' בתנאי והוינן ואמאי והא אינהו תרי ואיהו חד וה"ל ר"ה ופרקי' כשראה אותם מרחוק ותירצו דשאני הכא דנשים נינהו וכלהו כחדא דמיין דהא מסוטה גמרינן וגבי סוטה מקום סתירה הוא כדתנן שאין איש אחד מתייחד עם ב' נשים אבל אנשים אין מקום סתירה דאשה מתיחדת עם ב' אנשים. והרמב"ן ז"ל היה מתרץ שזו כיון שהיא טמאה ודאי ואין הספק בה אינה מן המנין והרי היא כגופו של שרץ ולדבריו אם היו חברותיה ג' אינה טמאה ואין זה נכון כיון דסתמא אמרינן הכא כשחברותיה נושאות אותה דמשמע אפילו ד' בד' כרעי המטה והראשון הוא הנכון ודם הנדה הוא אב הטומאה וכיון דלמפרע ספק הוא אם היה שם דם אף היא מן המנין וי"מ דמיירי כשהיתה ישנה בכילה דמטה שחלקה רשות לעצמה ואף המטה חשובה רה"י לעצמה וכאלו היא והטומאה ברה"י והיה רואה אותה מרחוק בר"ה ואפי' הם ג' אין בכך כלום.
טומאה הבאה בידי אדם וכו'. פי' דס"ל דכל המטמא יש בו דעת לשאל או שהוא ביד מי שיש בו דעת לשאל תו לא בעינן שיהו הטהרות בדעת לשאל.
וטהרות וטמאות בצדו. פרש"י או טמאות כלומר בין שהוא וטליתו טהור אלא שהטומאה בבגדו ובין שהוא וטליתו טמא וטהרות בבגדו ולפי' זה קושיין מטהרות שמונחות בקרקע דאלו מטומאות הא לב"ה קשיא שהטלית שבידו שהוא הטהרות דבר שיש בו דעת לשאל הוא לדברי הכל וכדאמר לעיל דהוי לה יד חברותיה אלא ודאי כדאמרי'.
ואם א"א לו אלא א"כ נגע טמא. אין לפרש דא"א כלל דא"כ כי פליג רשב"ג ואמר אומר לו שנא ארישא וקתני טהור קאי וא"ל אין שונין בטהרות ולקולא ואלו אנן אמרינן לקמן דכי אמרי רבנן אין שונין בטהרות ה"מ לחומרא כלו' דבשאין שונין הוי חומרא אבל כי הוי קולא מודים הם דשונים להחמיר לכך יש לפרש ואם א"א על הרוב אא"כ נגע טמא ורשב"ג פליג לקולא ובהא נמי שונין להקל וא"ל אין שונין בטהרות להקל ומיהו רש"י ז"ל פירש א"ל אין שונין בטהרות כי שמא בתחלה לא נגע ועכשיו נגע או איפכא ונר' מדבריו דאפי' היכא דבתחילה לא נגע פליגי רבנן לומר אין שונין להחמיר וזה א"א אלא שיש לנו לומר דמרן ז"ל טעמא דאין שונין קאמר לומר שאין בשונין ראיה כי פעמים שלא נגע בתחילה ועכשו נגע או בהפך שאין זו ראיה אין לנו לומר שונין להקל מיהת.
ואמאי והא ספק הבאה בידי אדם הוא. פירוש אלא משום דטהרות אינן בידי אדם ספקן טהור ואפי' ברה"י וק' לר"י ופרקי' בר מיניה דההיא דהא תני ר' הושיעה דבר"ה טהור וברה"י ספקו טמא וא"ת אי מתני' בר"ה היא פשיטא דטהור י"ל דדין שונין ואין שונין אתא לאשמועינן במגעה קס"ד דבכלי שנגע בו קאמר.
ומה כלי חרס המוקף צמיד וכו'. יש מקשין אי מכלי חרס מייתי לה לימא דיו לבא מן הדין להיות כנדון ואלו כלי חרס אינו מטמא אדם ולאו מילתא דאנן מדין מעת לעת גופיה עבדינן ק"ו דכיון דבכלי חרס שהוא קל בעלמא גזרו במעת לעת שבנדה בנדה ודאית לטמאו בהסיט במשכב ומושב החמור בעלמא שעשאוה כודאי נדה לטמא אדם לטמא בגדים ותדע דבלא האי קושיא נמי אין זה ק"ו ברור דמה לכלי חרס המוקף צמיד פתיל שאינו מטמא. מגבו ולפי' טהור באהל המת כפשוטי כלי עץ אלא ודאי ק"ו כל דהוא הוא ובמקום מה מצינו וכהנהו דכתיב' בפ"ק דקדושין ופ"ק דחולין.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |