ריטב"א/כתובות/פה/א
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות רשב"א ריטב"א מהרש"ל חי' הלכות מהרש"א פני יהושע הפלאה חתם סופר רש"ש אילת השחר |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
כל התופס לב"ח במקום שחב לאחרים לא קנה פי' אע"פ שעשאו שליח אותו שתפס לזכותו וכדאי' הכא בהדיא שלא כפי' רש"י ז"ל שכתב באלו מציאות דלא אמר תופס לב"ח במקום שחב לאחרים לא קנה אלא בשלא עשאו שליח ומה דאמרינן התם שהמגביה מציאה לחבירו קנה חבירו הא מתרצא התם דשאני מציאה דמגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה:
אבימי בריה דרבי אבוהו מסקי ביה זוזי בי חוזאה שדרינהו ביד רבי חמא בריה דרבי אבא בר אבוה אזל פרעינהו סתם בשביל החוב שהיה חייב אבימי אמר להו הבו לי שטרא אמרי לי' אינהו סטראי נינהו פירוש שהמעות שקבלו הי' בשביל מלוה ע"פ שהמה להם על אבימי ואבימי לא היה מודה באותו מלוה אתו לקמיה דרבי אבוהו אמר ליה אית לך סהדי דפרעינהו אמר ליה לא אמר לי' מגו דאי בעי אמר לא היה דברים מעולם יכול למימר סטראי נינהו ואע"פ שלא קבלו אותם מידו של אבימי אלא מיד שלוחו יכולים לתפוס בהם בתורת מגו ואפילו היכא דהוי פסידא דשליח דמחייב לשלומי ואיהו אפסיד אנפשיה בדלא עביד שליחותיה כראוי. דין. ומכאן ראיה ג"כ למה שכתבנו לעיל ושמעינן מהכא שראובן שחייב לשמעון ב' חובות ופרעו סתם הרשות ביד שמעון המלוה לתפוס בהם לאיזה חוב שירצה כיון שהגיע זמנה לפרוע. הקשו בתוספות היכי יכול למימר סטראי נינהו והא כיון דאיכא עד א' שנתן להם הממון והם אינם כופרים בדבר אלא שאמרו סטראי נינהו והא כיון דאיכא עד אחד שנתן הוה להו מחויב שבועה שאינו יכול לישבע וכעובדא דנסכא דר' אבא דאתא חד סהדי דאסהיד וחטפא וההיא גברא אמר אין חטפי ודידי חטפי ודן רב אבא דה"ל מחויב שבועה ואינו יכול לישבע ומשלם ובשלמא א"א דמחייב שליח לשלומי ניחא דנוגע בעדות הוא ובעל דבר הוא ואינו נעשה עד אלא אי אינו חייב לשלם הרי שליח נעשה עד ורבי אבוהו עדיין לא הי' יודע דמחויב האי שליח לשלומי דלקמן הוא דאיבעיא לן ולא ראינו לרבי אבימי ששאלו לו ענין שליחתו היכי הוי ותרצו כיון דתקון רבנן על השליח שבועת היסת שעשה שליחותו שוב אין נעשה עד כלל וכדאיתא בהדיא בפ"ק דקדושין עוד תירצו דלא אמרינן מחויב שבועה ואינו יכול לישבע משלם אלא בשבועה דאורייתא ואלו הכא שבועה דרבנן הוא שיש עד א' מעיד שהוא פרוע ובכי הא לית לן למימר מחויב שבועה ואינו יכול לישבע משלם אלא כשם שהי' יכול לישבע שאינו פרוע ונוטל כך נשבע דסטראי נינהו ונוטל וזה תירוץ נכון דאלו לתרוצא קמא קשיא דשבועת היסת לא אתקן אלא בדרא בתראי דהיינו בדורו של ר"נ ורבי אבוהו מקמי הכי הוה ועוד קשיא לי נהי דשליח אינו נעשה עד היכי אמר לי' אית לך סהדי דפרעינהו הא בחד סהדא הוי סגי ליה לשווינהו מחויב שבועה שאינו יכול לישבע ולפי' תירוץ האחרון הוא הנכון, לענין שלומי שליח מאי ואסיקנהו דבין דאמר ליה שקול שטרא והב ליה זוזי וכו' משלם עד דיהבי ליה שטרא או דלפרעינהו. דין, וכתבו רבוותא ז"ל דדוקא דמדכר ליה שטרא אבל לא מדכר ליה שטרא פטור ואפי' הוה שליח בשכר דלא הוה ליה לאסוקי אדעתיה דאיכא שטרא ואלו מלוה ע"פ לא ניתן לפרוע (אלא) בעדים דמלוה את חבירו א"צ לפרעו בעדים וכ"כ כה"ג גבי חנונו על פנקסו:
ההוא אתתא דאפקידו גבה מלוגא דשטרא אתו יורשין וקא תבעי לה מינה אמרה להו מחיים תפיסנא בהו ופי' בחוב שחייב לי אביכם אתאי לקמיה דר"נ אמר לה אית לך סהדי דתבעו מינך מחיים ולא יהבת להו אמרה ליה לא אמר לה א"כ הוה לה תפיסה דלאחר מיתה ותפיסה דלאחר מיתה לא כלום הוא פי' רש"י ז"ל דכל זמן שהיה חי היה פקדון בידך והרי הן כמונחים ברשותו ולא חשיבא תפיסה אלא בתופסת ברשות המלוה ומיהו כי תבענא מחיים ולא בעי למיתן להו ומעכב בחובא הא חשיבה תפיסה ברשותי, וא"ת אמאי לא מהימנא דמחיים תפסינהו מגו דאי בעי אמרה להד"ם וי"ל דראה איכא וא"ת ותהא מהימנא מגו דאי בעי אמרה לקוחות הן בידי וי"ל דעדי פקדון הוה וכדאמר תלמוד' דאפקידו גבה אלמא קים לה לתלמודא דהכי הוה מעשה ורבי' הר"ב ז"ל תירץ דכיון דק"ל דאין אותיות ניקנים אלא בכתיבה ומסירה צריך להביא ראיה על הכתיבה דבשלמא למ"ד אותיות נקנית במסירה א"צ להביא ראיה עליה שכן תפיסתן ראי' לכך וכן באומר במתנות ש"מ נתנה לי אע"ג דדברי ש"מ ככתובין וכמסורין דמי צריך להביא ראייה שהרי אין בתפיסתו ראיה שנתנה לו במתנות ש"מ יותר ממתנות בריא וכן דעת הרי"ף ז"ל וכבר האריך רבי' ז"ל בזה בספר הזכות ומיהו כל היכא דאיכא בלא היו הדברים מעולם וכיוצא בו נאמן הוא לומר לקוח הוא בידי מדין מיגו אלא שאינו יכול לגבות בו מן הלוה עד שיביא ראיה על הכתיבה או על האגב וכ"כ בתוס' ונראה וודאי שאם אמרה מושכנות הן בידי א"צ כתיבה ומסירה לענין שיכול לעכבם אצלה עד שתפרע מחובה דהא משכון לאו זכיה גמורה היא בגופו של משכון דליבעיא כתיבה ומסירה ואינ' אלא כתפיס' בעלמא דמהניא היכי דהוי מחיים ואע"ג דליכא כתיבה ומסירה וכ"ש דהוה התפיסה מדעת בעלים דעדיפא טפי ואע"פ שאינו זוכה בשטרות לגבותם זוכה לעכבם ברשותו עד שתפרע וכיון שכן דין הוא שיהא נאמן לומר ממושכנות הן בידי ומיהו כל שנמצאו ברשות אדם לאחר מיתת הבעלים כיון שאינה בתפיסתו ראיה שנתפסו מחיים אינו נאמן לומר כן עד שיביא ראיה או היכא דאית ליה מיגו וכדאמר הכא והיינו דלא מהימנא מגו דאי בעי אמרה ממושכנת הן בידי וזה נראה לי ברור וכן הצעתי לפני מורי הר"א ז"ל ובפני הרשב"א ז"ל ויש אומרי' שהאומר על שטר לקוח הוא בידי אע"פ שצריך להביא ראיה לזכות בשעבודו זוכה הוא בגופו של נייר מיהת. וא"ת א"כ מהימנא אגופא דניירא מגו דאי בעי אמרה לקוח הוא בידי ותירצו דאי למזכי בגופא דניירא לא מהני ולא מידי דניירא דלוה הוא כל היכי דפרע לי' לחובה מפיק מיניה ואי לעכב על בני המלוה הללו שלא יוכל להראותם בב"ד הא לא מצי מעכבא כיון שלא זכתה בשעבודי' חייבת היתה להראותם בב"ד כל זמן שיצטרכו בדין האומר לחבירו שטר שיש לי בידך שיש לי בו זכות שחייב להראותו בב"ד מדין עדות ואע"פ שאם משכנה לה אין לה להראותם בב"ד שזהו משכונה לכופו לפרעם א"כ כי אמרה לקוחים הם בידי לא מהני להו ולא מידי ויש אומרים דכל לוקח ומקבל מתנה של שטר שלא זכה בשעבודו של שטר אף בנייר לא זכה שהם עיקר מכירתו ומתנתו אינו אלא מפני שעבודו ונייר בתר שעובדא גרירא דאנן סהדי דלאו לניירא נחתו כלל והא כתיבנא לה בפרק הספינה בס"ד:
ידענא בה דחשידא אשבועתא פי' הגאונים ז"ל שהיה שומע ממנה שנשבעת כל היום לבעלה:
אפכה רבא אכשנגדה פי' דשבועה של תורה מחייבה וכל המחויב שבועה של תורה שהוא חשוד רמינן שבועה לכשנגדו כדתנן בשבועות ופי' רש"י ז"ל וכן הכא שכנגדו נשבע והקשו עליו דכיון דליכא ראיה שהיא חשידא משום דקים להו בבת ר' חסדא לית לי' לאפוקי ממונא וכדאמרי' קרענא ס"ד אלא מרענא לשטרא ופי' רבינו ז"ל דלא מקרע קרעינן ולא מגבוי מגבינן אלא דאי תפיס לא מפקינן מיניה. לכך פי' שזו היתה נשבעת ונוטלת ואפכה לכשנגדו שהיא נשבעת ונפטרת בשם הר"ר פנחס אחיו ז"ל:
מרענא שטרא אפומי' כבר כתב' פי' רש"י ז"ל והקשו בתוס' דא"כ הוה אמר לה תלמודא בהדיא לא מקרע קרעינן ליה ולא קושי' היא דכיון שלא אמר כן ע"י מעשה ולא ע"י מימרא אלא שהי' אומר מלתא בעלמא מאי דהוא סמך על אבא בר מרימר נקט לישנא קלילא ואמר מרענא שטרא אפומי' ור"ת פירש מרענא שטרא אפומיה שאם העיד עליו שהוא פרוע לא יגבה המלוה כן עד שישבע ואע"פ שהוא קרוב לבעלי דינים דבעלמא אינו אינו מחייב שבועה כתבו רבוותא ז"ל כי בזמן הזה אינו דין לדון באומדן ובקים ליה בגוה אלא אם רואים דין יחמיץ אותו או יסתלק ממנו:
ותיתי ותשבע לי במאתן הפי' הנכון כי דרך היה לה לשם שאם לא כן לא כל הימנו ואפי' אמר מלוה שלא אמרו עבד לוה לאיש מלוה אלא הענין הדין שהוא אומר לילך אחר ב"ד חשוב דרחמנא אמר צדק צדק תרדוף הלך אחר ב"ד יפה אבל אחר שחייבו הלוה שבועה לא כל הימנו של מלוה לומר שילך וישבע לו במקום אחר וזה נראה לי ברור.
אמרה להו כתבו לי זכוותא פי' רש"י ז"ל כתבו לי זכותא שבאתי לדין ונפטרתי משבועתי ויפה כיוונו ז"ל דאם אמרה לו כתובו לי זכותא שתהא פטורה כשתשבע מאי מחזי כשיקרא אלא ודאי כדאמרן ומיהו לא כתובו וחתומו קאמרה דא"כ אין מחזי כשיקרא אלא שקר גמור אלא שיכתבו הפסק דין כראוי ויכתבו שנשבעה וכי משתבעה חתימי ליה ויהבי לה והיינו דמדמי' לה לאשרתא דדייני דמיירי בכתיבה בלא חתימה:
משום דאתא ממולאי פי' במס' עירובין בס"ד:
אינו חוזר ולוה וכו'. פי' בו ביום דליכא משום מוקדם א"נ אפי' ליום א' וכגון שכתבו בו סתם חודש או שנה שאינו טורף בו לקוחות אלא מסוף החודש או מסוף השנה אבל למחזי כשיקרא לא חיישינן פי' דדוקא בכי הא דליכא שום מחזי כשיקרא איכא בחתימה אבל כי היכא דאיכא מחזי כשיקרא בחתימת העדים בההיא דגט פשוט דכי יתביתו בהוני וכההיא דאורכתא דפ' מרובה הא וודאי חיישינן כדאי' התם ופסלינא לה אפי' בדיעבד וכדאמר רבה באשרתא דדייני וכבר פירשתי בניזקין בס"ד:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |