ריטב"א/כתובות/פד/ב
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות רשב"א ריטב"א חי' הלכות מהרש"א מהר"ם שיף פני יהושע הפלאה רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ור"ע תפיסה לא מהניא כלל פי' רש"י ז"ל שאל' בעלמ' הוא דהא ל"ק לן ולא מידי דהא אמר רב נחמן דמהני היכא דתפס מחיים וגמרא גמיר לן מרבי' אבל ר"ת ז"ל פי' שהוא לשון קושיא ומשום דקשיא לן הא דתנן פרק האשה גבי שומרת יבם דאפי' לרבנן כל הקודם בהן זכה ואם קדמה האשה זכתה דאלמא תפיסה מהני ובמאי מוקמי' לה כשתפסה לה. ובפירקא דמוקמינן לה כשתפסה מחיים ואע"ג שלשון המשנה שבכאן ושבפ' האשה שניהם שוין שבקינהו למתני' דאינהו דחקי ומפרש נפשייהו דכאן מחיים וכאן לאחר מיתה א"נ דלגבי שומרת יבם כיון דאגידא ביה נתנה כתובה לגבות מחיים דיבם הוה כאלו תפסה מחיים דבעל ואין לשון התלמודא נוח לפ"ז דאי קשיא ליה מתני' אהדדי הוה ליה למרמי להו ולשנויינהו בהדיא ומ"מ שמעי' מהכא לתרווייהו פירושו דאפילו לכתוב' אשה מהני תפיסה מחיים והכא נמי משמע מההיא דלקמן דההיא אתתא דתפסה כסא דכספ' בכתובתה ובמס' שבועות נמי אמרינן לענין המשביע עדי כתובה וכפרו שחייבו בקרק' ש"מ משביע עידי קרקע חייב ופרקי' כשתפסה מטלטלין והא דאמר בפ' אלמנה ניזונית אלמנה שתפסה למזונותיה מה שתפסה תפסה ואמר רבינא לא אמרן אלא למזונות אבל לכתובה מפקינן מינה ואמרי' לה הכי נמי משמיה דרבא דההיא כשתפסה לאחר מיתה ובאידך דכסא דכספא אמרינן ההיא איתתא ולא אמרינן ארמלתא משום דמחיים תפסה וזה דעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל אבל יש מרבותי' בעלי התוס' ז"ל אומרים דלא מהני כשתפסה מחיים אלא לב"ח שניתן לגבות חובו מחיים וראוי ג"כ לגבות מיניה דידיה אפילו מגלימא דעל כתפי'. אבל כתובת אשה דליכא חדא מהני לא מהני לה שום תפיסה ואפי' מחיים (והכא נמי הכא פי') ולר"ע תפיסה לא מהני כלל בשום ב"ח והא מעשים דתפיסה מהני ופריק רב נחמן דמהני היכא דתפיס מחיים והיינו דנקט לשון זכר והוא שתפס וההיא דכסא דכספא וההיא דשבועות כשכתב לה מטלטלין ולא נהירא האי שיטתי'.
ומר סבר הלכה כר"ע מחברו ולא מרבו פי' הלכה כר"ע מחברו אתמר מרבו לא אתמר הלכך לאו דבר משנה היה אלא טועה בשיקול הדעת ואינו חוזר.
מ"ס מטין אתמר פי' רש"י ז"ל ההוראה אחר ר"ע לכתחלה ומיהו אי עביד כאידך לא מהדרא לעובדא תמיהא לן מעובדא דתפוס פרה דיתמי היכי אמר להו ר"י שפיר דתפסתו' דהא מטין לכתחלה כיון שעכשיו באים לדין וי"ל דכיון שכבר אכלוה חשיב להו כדיעבד:
ההיא בקרא דיתמי דתפס תורא מיניה ב"ח אמר אנא מחיים תפסנא לי' ובקרא אמר לאחר מיתה תפסת אותו אתו לקמי' דריש לקיש א"ל אית לך סהדי דלאחר מיתה תפס פי' דאלו איהו גופא אינו נעשה עד דנוגע עדות בעדות ובכי הא אין השליח נעשה עד וכדאיתא בפ"ק דקדושין. א"ל מגו דיכול לומר לקוח הוא בידי יכול נמי למימר מחיים תפיסנא ליה ומסתברא דבקרא חייב לשלם להיתומים שהיה שומר שכר דיתמי הוא כדאי' בפ' המפקיד ואיבעי ליה לשומרה שפיר דלא לתפוס אינש כלל וכדאמרינן התם עד היכן שומר שכר חייב עד כגון ותפול שבא ותקחם והיינו דהוה כולא דינים בין בקרא בין ב"ת. דין:
ושמעינן מיניה דראובן שהיה לו מטלטלין ברשות שמעון בפקדון או בשאלה ובא יהודה ותפס בהם ברשות שמעון וטוען שיש לו חוב על ראובן תפיסתו תפיסה כל היכי שיכול לומר לא היה דברים מעולם או לקוח בידי דכיון שהמטלטלין ידועין לראובן ודינו של ראובן הוא עם שמעון דאתפסינהו בידו ולא מצי לאשתעוי' דינא בהדי' ואע"פ כן סרסור שנתנו לו חפץ למכור ונתן החפץ לאחר לבקרו והמבקר ההוא תופס בו בשביל שטוען שיש לו חוב על בעל החפץ צ"ע אם הוא חייב לשלם לבעלים אם לאו מי אמרינן דסרסור שומר שכר הוא איבעי למעבד ליה נטירותא יתירה ושלא למסרו ליה אלא בעדים או דלמא כיון שדרך כל הסרסורים לתת הכלים לבני אדם לבקרם בלא עדים הנותן לו כלים על דעת כן הוא נותן והוה ליה למימר לא תתן לחד אלא בסהדי ומסתברא ליה דאי ההיא דיהיב לבקרו גברא דקאי בחזקת מהימן הוא פטור על דעת כן הפקיר לו וכאותו שאמרו כשמוסר רועה לברזילה או לאשתו או לבניו שאפי' הוא שומר שכר פטור דעל דעת כן הוא מפקיד אצלו. מגו דיכול למימר לקוח הוא בידי הוא וראה הוא דאי לא בלא"ה נמי איכא מיגו דלהד"ם או דהחזרתי לך:
ויתיב ר' אבא גבייהו. איכא דקשיא להו דהכא סבר ר' אבא דעבדא כמטלטלין דמי לענין גוביינא דבעל חיב ואלו בפ' מי שמת אמר דעבדא כקרקעי דמי דשלח ליה ר' אבא לר' יוסי הלכה גובין מן העבדים ומיהו אמסקנא לא קשיא דמסקינן הלכה אין גובין מן העבדים ויש אומרים דהתם רב אבא גרסינן ורב אבא לחוד ור' אבא לחוד ובתו' אמרי' דר' אבא היינו רב אבא אלא שכבבל היה קורין אותו רב אבא וכי סליק לא"י כדאי' בסוף ביצה היה קורי' ליה רבי אבא וא"כ הא דהכא דאחרית' ובתר מסקנא דהתם:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |