ריטב"א/יומא/סא/ב
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות תוספות ישנים תוספות רי"ד ריטב"א חי' הלכות מהרש"א גבורת ארי קשות מיושב רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
גרש"י ז"ל אמר ר' יוחנן אשם מצורע ששחטו שלא לשמו באנו למחלוקת רבי מאיר ור' אלעזר ברבי שמעון כו'. פי' דקיימא לן שכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרין וחייב להקטיר ולזרוק אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה והכא נמי אשם מצו' ששחטו שלא לשמו ויש לו לזרוק דמו ככל הלכותיו אלא שלא עלה לבעלים לשם חובה. פלוגתא דר' מאיר ור' אלעזר בר' שמעון לר' מאיר דאמר ביום הכפורים שאם נשפך הדם יביא אחר ויתחיל בתחלה הכא נמי יביא אחר. פרש"י ז"ל דכי היכי דהתם אמר ר' מאיר שכל עבודה שלא נגמרה הרי היא כמי שאינה אף זו הואיל ולא נגמרה שהרי לא עלתה לבעלים לשם חובה הרי היא כמי שאינה ויביא אשם אחר לשם חובה. דאע"ג דכתי' כבש אחד אשם. הכא נמי חד הוא כיון שאין הראשון עולה לו. אבל לר' אלעזר בר' שמעון דאמר ממקום שפסק משם הוא מתחיל. אלמא לא אמרי' כמאן דליתא דמיא. הכא נמי עבודה ראשונה חשיבא היא אע"פ שלא נגמר בה כפרה ואם מביא אשם אחר הוה ליה שתי אשמות ואשם אחד אמר רחמנא ולא שנים דהכא ליכא דרשא למדרש כדדרשינן ביום הכפורים חטוי אחד אמר רחמנא ולא שנים חטויין הילכך צריך ואין לו תקנה. זו שיטת רש"י ז"ל. ואינה מחוורת כי מה ענין ההיא דיום הכפורים שנעשו ההזאות הראשונות בכשרות גמורה לאלו שנעשות הכפרה הראשונה בפסול ושלא כהלכה. הא ודאי דכולי עלמא כמאן דליתא דמיא ויש לו להביא אשם אחר. וגרס' ר"ח ז"ל יותר מחוורת שהוא גורס אשם מצורע שנשפך דמו קודם מתן בהונות. כלומר קודם שנגמרו כל מתן הבהונות דלר' מאיר יחזור לראש ואשם אחד הוא. ולראב"ש אין לו תקנה דהא מה שהזה קודם שנשפך במקומו עומד ואם מתחיל ממקום שפסק הוו להו שתי אשמות ואין כאן מקום לדרוש כי היכי דדרשי' התם חטוי אחד ולא שני חטויין. וכן פי' רשב"ם ז"ל:
מתקיף לה רב חסדא והא אותו כתיב. פרש"י ז"ל והקריב אותו לאשם אותו שהונף עם הלוג ולא אחר וא"כ אפי' לר' מאיר אין לו להביא אשם אחר:
תניא כוותיה דר' יוחנן. פי' לפום פשטא דברייתא משמע דאיכא מאן דתני שמביא אשם אחר ולא דרשי' אותו ולא אחר. מדקתני צריך דם אחר להכשירו ורב חסדא דחי דהתם צריך ואין לו תקנה קאמר ופרכי' ומי קתני תנא הכי פי' דליתני סתם צריך ובעי' למימר צריך ואין לו תקנה ומהדרי' דאין הכי נמי דהא תניא וכו'. ופליגא דר' פדת דלר' פדת צריך ויש לו תקנה הוא שמעביר תער על הראש הממורט דלא בעינן קרא כדכתיב דאמר ר' פדת ב"ש ור' אליעזר אמרו דבר אחד כלומר הסכימו לדעת אחת דלא בעי' קרא כדכתי' אלא עבדי' מאי דאיפשר:
ת"ר ולקח וכו' יכול בכלי. פי' גבי דם אשם של מצורע שיצא לידון בדבר חדש יותר משאר אשמות שזה צריך מתן בהונות ואעפ"כ החזירו הכתוב לכללו לתת ממנו מתן דמים על המזבח וכן אמרו בפ"ק דיבמות שזהו דבר שיצא לידון בדבר חדש שאין אתה יכול להחזירו לכללו עד שיחזירנו הכתוב לכללו בפי'.
מה חטאת טעונה מתן כלי. פי' לקבל דמה בכלי דנפק' לן בכל הקרבנות מדכתי' זאת התורה לעולה ולחטאת ולמנחה כו'. וכתיב גבי עולה וישם באגנות. וכן פרש"י ז"ל:
ה"ג תנו רבנן אי נמי גרסי' תנא וכולן מטמאין וכו'. ולא גרסי' תנן התם שאינה משנה בשום מקום:
וכולן מטמאין בגדים. פי' כששופך הדם והוצרך להביא פר אחד או פרים אחרים אם חזר ונשפך. כולן יש להם דין פר יום הכפורים שאמרה תורה שיהא נשרף בבית הדשן ויטמא בגדי השורף אותו. דברי ר' אליעזר בר' שמעון פי' ואזיל לטעמיה דסבי' ליה ממקום שפסק הוא מתחיל. ותנן שכן כולם תורת פר עליהם שהרי נעשה מעשה בדמן. וחכמים אומרים אין מטמא ואינו נשרף אלא אחרון הואיל וגמר בו כפרה. ונראה מן הלשון הזה דאפי' בשנשפך הדם בהיכל שאינו מחזיר למה שבפנים. אפילו הכי אינו נשרף אלא אחרון שבו נגמרה הכפרה לגמרי. ואתיא אפילו לר' אלעזר בר' שמעון. אבל יש שפי' דרבנן כר"מ סבי' להו דממקו' שהתחיל חוזר ולא אתיא הא אלא לאותן שנשפך הדם באמצע המתנות שהפר הראשון שלא עלתה הזאתה כלום אינו נשרף. ואין פי' זה נכון:
כמה שעירים משלח. פי' כשנשפך דם השעיר והוצרך להביא שעירים אחרים להגרלה כמה שעירים משלח:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |