ריטב"א/יומא/כו/ב
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות תוספות ישנים ריטב"א חי' הלכות מהרש"א גבורת ארי בית מאיר רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
מתני' תמיד קרב בתשעה. פי' בתשעה כהנים מהעלאת איברים ואילך ולא חשיב הכא המעלה מן הכבש למזבח ופרש"י ז"ל דהאי תנא ר' אליעזר היא דסבי' ליה שהמעלה לכבש הוא המעלה מן הכבש למזבח ולא נהיר דהא אוקי' מתני' דלא כר' אליעזר ולפירושו רישא רבנן וסיפא ר' אליעזר וכל כי האי גוונא הוה מפרש לה בגמרא כדפריך ומתרץ בעלמא בכי האי גוונא וממה שכתב כאן רש"י ז"ל הא כר' אליעזר דלית ליה חד להעלות מן הכבש ולמזבח נראה מדבריו שהוא סובר דלרבנן כהן אחד מעלה הכל מן הכבש למזבח וכבר דחינו פירושו והנכון דהאי סיפא דברי הכל היא ואפילו לרבנן ולא נחית השתא תנא למימני אלא כהנים שיש בהעלאה ראשונה ושאר דברים אבל כהנים דהעלאה שנייה כיון דפלוגתא דר' אליעזר ורבנן היא לא מני להו:
ושנים בידם שני גזירי עצים. פי' חתיכות של עץ ארוכות ככל רחב המערכה וכן פרש"י ז"ל במס' תמיד אבל בקרבן שחרית לא היה בו אלא כהן א' כדאי' בגמרא וזוכה שחרית לתרומת הדשן הוא הזוכה לסידור מערכה ולשני גזירי עצים כדאיתא לעיל וכהן שזכה בו שחרית זוכה בו ערבית ואו' לכהן שבימינו זכה עמי לערב בגזיר השני למאי דקימא לן שאין חוזרי' ומפיסין לערב כדאי' בגמ'.
ושנים בידם שני בזיכי לבונה. וא"ת מי היה זוכה בהן פי' בתוס' שזוכה בהן אותן שאחר האחרון של מוליכי איברים לכבש א"נ אותן שהיו אחרוני' אחר הי"ג שזכו בתמיד וזה נר' נכון יותר:
ובשבת שבתוך החג ביד אחד צלוחית של מים. פי' בקרבן תמיד של שחר דבתמיד של בין הערבים לא היו עושין ניסוך המים כדאיתא בגמ' וסדר ניסוך המים מפורש בפרק החליל.
בחול נמי משכחת לה. פי' בחול של חג נמי משכחת שנים עשר כהנים תשעה כדרכו ושנים לשני גזירי עצים ואחד לצלוחית של מים:
שפעם אחת נסך על רגליו. פי' שעשה עצמו כאלו הוא עושה שלא במתכוין והכירו שעשה במתכוין שהיה צדוקי שאינו מודה בניסוך המים ולפי' רגמוהו כל העם באתרוגיהן פרש"י ז"ל ולמה לי למיתני באתרוגיהן אלא ודאי לאשמועי' שאין הניסוך המים אלא בשעת נטילת לולב ואתרוג דהיינו בשחרית וא"ת והלא אנשי ירושלם נוטלין היו לולביהן כל היום כדאיתא התם תירצו בתוספות לא היו כולם מקובצים בעזרה בשעת תמיד של בין הערבים שלא היה זמן תפלה וא"ת ודילמ' נקט אתרוגיהן שלא חשו לכבוד מצות האתרוג ורגמוהו בהם. וי"ל דהא פשי' דכיון שהכירו בו שהוא צדוקי זהו כבודו של אתרוג לקדש בו השם לענין כזה: (הגהה לאחד קדוש ז"ל וכל זה איננו שוה לכך נראה לי דרב אשי מגופא דתקנתא דהגבה ימינך דייק לה דבשלמא אי בשחרית דוקא סאגי בהכי דחזו בני העזרה את הכהן המנסך משום דהשמש במזרח ונופל אורו במערב אבל בין הערבים השמש במערב ונופל אורו בין עיני בני העזרה ולא חזו בדוק' את הכהן המנסך אפי' אם יגביה ימינו ויכול הוא לשפוך המים חוץ למקום נסוכם והילכך הוה להו לרבנן לתקוני שמשביעין אותו כדרך שתקנו ביום הכפורים וכי תימא והלא הכהנים העומדים בין אולם ולמזבח חזו ליה בדוק' לא היא דהא המנסך אחורי כלפי פניהם שהרי הניסוך לצד מערב הוא):
שנאמר וערכו עצים על האש ואע"ג דהאי קרא בעולת נדבה כתיב וגבי בן בקר הא פריש ר' אליעזר לקמן דדרשי' ליה אף לתמיד מדכתיב ביה על העצים אשר על האש אשר על המזבח:
קמ"ל דעביד חד ונעביד תרי דעביד חד גזיר חד והדר ליעבדו תרי שני גזירי עצים. ה"ג א"כ לימא קרא ובער ובערו אי נמי וערך וערכו מאי ובער וערכו: אלא מדשני בלישניה ש"מ כדאמרן דחד לשני גזירי עצים בכהן חד לתמיד של שחר כדכתיב ביה בבוקר בבוקר וחד לשני גזירי עצים לתמיד של בין הערבים בשני כהנים:
תני ר' חייא פעמים שלשה עשר וכו' פי' דבחול זוכין בתמיד י"ג כדאיתא במתני' ובחג בחול י"ד מפני ניסוך המים. ובשבת דעלמא חמשה עשר מפני שני בזיכין ובשבת שבתוך החג י"ו מפני ניסוך המים ופרכי' והא תניא שבעה עשר ג"ה ההיא דלא כר' אליעזר ודלא כר' יהודה אבל רש"י ז"ל גורס ההיא דלא כר' אליעזר אלא כר' יהודה ופי' ז"ל דההיא מתניתא מוסיף חדא גברא להעלות איברים מן הכבש למזבח ודלא כר' אליעזר דסבר שהמעלה לכבש הוא המעלה למזבח אלא כר' יהודה דלית ליה דר' אליעזר כדאי' לעיל. וכתב רבינו ז"ל דלא גרסי' ודלא כר"י דנהי דאשכחן ליה דאין פייס למחתה שאין כהן להעלות מן הכבש למזבח מי שמעי' ליה עד כאן פי' לדבריו דודאי לא אשכחן ליה הכי בשום מתני' ומתני' ואי בתר שמעתא וסוגיא דתלמודא אזלי' אדרבא אמר רבא לעיל דרבי יהודה לית ליה דר"א בן יעקב וא"ת ודילמא להכי אמרי' דלא כר' יהודה משום דדי' גברא דמוסיף ההוא תנא הוא במחתה דקסבר יש פייס למחתה ודלא כר' יהודה י"ל דהא ליתא חדא דמה ענין מחתה אצל הזוכין בתמיד שבפייס השני ועוד דאי מני גברא דמחתה לימני נמי דקטרת גופיה והוו להו שמנה עשר אלא ודאי דלא חשיב אלא המעלה מן הכבש למזבח כך יש לפרש לפי שטתו ז"ל ומיהו אינה מחוורת חדא דבכולהו נוסחי גרסי' ודלא כר' יהודה. ועוד מה צריך לומר אלא כר' יהודה לימ' דלא כר' אליעזר בלחוד דהא כולי עלמא לית להו דר' אליעזר ומתני' פליגא עליה ועוד קשה לדבריו דאי מני המעלה מן הכבש למזבח דלא כרבי אליעזר בן יעקב א"כ ששה גברי הוה להו לאוסופי כדברירנא לעיל ובתוספות פי' כגרסת הספרים והיא גר"ח ז"ל והתניא שבעה עשר ופרקי' דההוא תנא מוסיף חד גברא למחתה ומפייס ליה בפייס השני ואתיא דלא כר' אליעזר בן יעקב דלדידיה אע"ג דאיכא פייס במחתה כדאיתא לעיל מ"מ פייס רביעי עביד ליה ואתיא נמי דלא כר' יהודה דלדידיה הזוכה בקטורת בפייס שלישי הוא הזוכה במחתה וכי תימא והאי תנא היכי מני מחתה בפייס שני של תמיד י"ל דסבי' ליה דמחתה לא מעתרא ואיתא בין בחדשים בין בישנים וכיון דכך ליכא לצרופה לקטורת שהיא בחדשים דוקא וליכא למעבדה פייס באנפי נפשיה כיון דלא חשיבא כקטורת והיא פלגא עבודה: וליכא לאוקומה בפייס של תרומת הדשן דלא חשיבא כותיה הלכך אוקמה בפייס של תמיד דחשיב ואיתיה בין בחדשים בין בישנים:
מתני' איל קרב בי"א הבשר בחמשה כדין הכבש. והקרבי' והיין והסולת בשנים שנים ושאלו בתוס' דבשלמא ביין ובסלת ניחא להוסיף בהם כהנים יותר מן הכבש שהרי היין והסולת של איל מרובין משל כבש אלא בקרבים למה מוסיפי' כהן ותירצו כי הקרבים כבדים היו ומוליכי' אותן בכלי ושורת הדין היה שאף בכבש יהיו שנים אלא שכבר אמ' הפסוק ששה לטלה אבל באיל דליכא מנין כהני' בכתוב הוסיפו בם כהן מפני כבדם:
פר קרב בכ"ד כדמפ' ואזיל ולא ידענא אמאי לא קתני האיברים בכאן כדרך ששנאם בטלה. ובתוספות נסתפקו בדבר:
בד"א בקרבנות עולות צבור אבל קרבנות יחיד דהיינו עולת יחיד אם רצו להקריב איבריה בפחות מכן או ביותר מכן מקריבין והפשטן ונתוחן של אלו ואלו שוין פרי' בגמרא לענין הפשט וניתוח שכשרין בזר:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |