רידב"ז/תרומות/ה/א

רידב"ז תרומות ה א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תני ר"ח טבל מעלה שביעית מעלה. והאיך יעשה ומפרש בטבל מעלה וקורא שם למעשרותיו. פי' הסאה שמעלה חיישינן לחלק הטבל שבו ע"כ קורא שם למעשרותיו ויאכל הכהן ובשביעית מעלה וינתנו לאוכליהן כדלעיל במס' שביעית פ"ט א"ר יוסי מתניתא אמרה כן סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה נ"ב בירושלמי שת"י בכי"ק של הגר"א ז"ל כו' ואם למע"ר נפלה כו' עכ"ל ז"ל כוונתו דמתניתין דידן נמי בטבל דהא מע"ר טבול לתרו"מ ומשמע ממתניתין דידן דוקא בפחות ממאה הא למאה תעלה אלמא דבטבל נמי מעלה כדמסיק הא למאה תעלה ולא טבל הוא:

תמן תנינן מדליקין בפת ושמן של תרומה כו' ר' יודן קפודקיא בעי חיטין כפת זיתים כשמן. כתב הגר"א ז"ל בשנו"א דזה לר"י:

רשב"נ בשם ר' יונתן המדליק בפת ושמן של תרומה ישרפו עצמותיו. הגר"א ז"ל בכי"ק כתב המדליק בשאר דברים פי' דס"ל כחזקיה דלא שרי אלא פת ושמן ותלמידיו ז"ל כתבו בשמו ז"ל כשלמד עמהם אמר דגרסינן המדליק בפת ופליג על הברייתא דמתיר בפת ושמן אלא דאינו מותר אלא בשמן לבד אבל לא בפת וכדמסיק הכל מודים בשמן שהוא מותר כו':

ניחא טהורין ירקבו. פי' הר"ש ז"ל דמקשה על מתניתין דתני לחולין או למע"ר או להקדש בין טהורין בין טמאין ירקבו ניחא טהורין דירקבו דהא כיון שנעש' מדומע נעשה הכל תרומה ונמצא דלהחולין יש ג"כ דין תרומה והוי תרומה טהורה ע"כ שפיר ניחא דירקבו דאין תקנה לשורפן משום דתרומה. טהורה אסור לשורפה ולאכלן אסור משום תרומה טמאה ולשורפן אסור משום תרומה טהורה אבל על טמאין קשה לר"י אמאי ירקבו תשרף בשלמא לחזקיה ניחא דמיירי בחיטים ולא התירו להדליק אלא בפת ושמן אבל לר"י קשה ומשני סבר כהדא דריבר"ח שמא ימצא בהן עלי' פי' דצריך להניח שמא ירבה עליו שוגג ויעלה ובדבר שאין דרכו להאכל אבל דבר שדרכו להאכל שמא ימצא בהם תקלה [כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק ובשנו"א] ופריך על הקדש ולא כן סברינן מימר אין להקדש אלא מקומו ושעתו א"כ למה לי להמתין על העלאה ימכרנו על דמי עצים להסקה ומשני אר"ח תיפתר שחרב אותו המקום ולא מצי למוכרו אפילו בדמי עצים ולא שוה כלום עכשיו:

הדא אמרה טהורה בטהורין אבל טהורה בטמאין הדא דתנינן אם טמאין היו אותן החולין עד סוף הסוגיא. פי' הא דתנינן ואם טהורה היתה אותה הסאה ימכרו לכהן בדמי תרומה חוץ מאותה סאה ואם למע"ר נפלו וקרא שם למעשרותיו וכו' זהו מיירי הכל בנפלה תרומה טהורה לתוך חולין או למע"ר טהורין אבל בשנפלה תרומה טהורה לתוך טמאין לא נקט סתם ואם טמאין היו ויהיה קאי על רישא ורק נקט בפרוטרוט חולין בלבד דמסיים ואם טמאין היו אותן החולין חולין דוקא ולא מע"ר דבזה לא שייך שיקרא שם למעשרותיו כדפי' הרמב"ם ז"ל ברישא דיעשה תרו"מ בתוכו ויצרף לאותה ת"ג וימכור לכהן חוץ מדמי הת"ג ותרו"מ זה לא שייך כאן משום דיהי' תרו"מ טמא ואסור באכילה אלא יפריש ממקום אחר עליו ויעשנה חולין גמורים ע"כ נקט חולין דוקא בסיפא וע"ז פריך ע"ד דר"י ניחא דא"ר יוסי בשם ר' חזקיה ר' יונה בשם ר' ינאי ונתתם ממנו וגו' לאהרן הכהן עשה שינתן לאהרן בכהונתו ע"ד דכהנא דו אמר טול מן המקודש שבו ואמר אף הכא טול מן המקודש שבו פי' דלעיל בפ"ב נחלקו ר"י בשם חזקיה ור"י בשם ר"י עם כהנא מפני מה תרו"מ נטלת מן הטהור על הטמא דר"י בשם חזקיה ור"י בשם ר"י ילפי מן ונתתם ממנו את וגו' לאהרן הכהן עשה שינתן לאהרן בכהונתו וכהנא יליף מכל חלבו את מקדשו ממנו טול מן המקודש שבו והנה פשטת הכתוב מכל חלבו את מקדשו ממנו ה"פ דקרי התרו"מ מקדשו דצריך לקדשו לתרו"מ וצותה התורה דצריך לקדש לשם תרו"מ מכל חלבו וה"פ דצריך מכל חלבו ליטול מקדשו ממנו ומקדשו נקרא התרו"מ אבל לפי דרשא דכהנא דדרש טול מן המקודש שבו ומפרש את מקדשו דלא קאי על קידוש דתרו"מ אלא דיטול תרו"מ מן הדבר המקודש כבר בתוכו וע"כ קפריך א"כ דרשאי להפריש תרו"מ מן דבר המקודש שבו שיש לו שם קודש לפ"ז מותר להפריש מן ת"ג שבו את תרו"מ וגזה"כ הוא גבי תרו"מ אם נתערב במע"ר ת"ג ונמצא מקדשו בתוכו רשאי ליטול את מקדשו ממנו לקרא שם לתרו"מ ונמצא מקיים את מקדשו ממנו א"כ לפ"ז בשלמא למ"ד דנפקא לי' מן הטהור על הטמא מן לאהרן הכהן עשה שינחן לאהרן בכהונתו ולא דריש את מקדשו ממנו טול מן המקודש שבו אלא דתרו"מ גופיה נקרא את מקדשו ע"כ שפיר ניחא הא דמסיים בסיפא אותן החולין דחולין דוקא אבל לא משכחת לה הדין דרישא דאו למע"ר דיקרא שם למעשרותיו דאם יקרא שם למעשרותיו ויהיה תרו"מ טמאה מעורב בת"ג טהורה יהא אסור לשורפו ולאכלו לאכלו אסור משום תרו"מ ולשורפו אסור משום ת"ג וע"כ צריך להפריש עליו ממקום אחר ויעשנה חולין כדאיתא בר"ש ז"ל א"כ לא משכחת לה דינא דסיפא רק בחולק וע"כ מדייק התנא בסיפא ואם טמאין היו אותן החולין חולין דוקא אבל לכהנא קשה הא הדין דרישא יכול להיות גם בסיפא בטהורה בטמאין דאם נפלה למע"ר יקרא שם למעשרותיו ויתרום תרו"מ מן המקודש שבו דהוא מהת"ג טהורה גופה דהא יכול לתרום מן המקודש כבר דהא ר"כ דרש הקרא את מקדשו ממנו דגזה"כ הוא במע"ר שנמצא בו חלק מקודש צריך ליטול מן חלק המקודש שבו שיש עליו שם קודש התרו"מ בין עליו בין למקום אחר א"כ כמו כן בנמצא במע"ר חלק מקודש דיש עליו שם קודש דהוא ת"ג יכול ליטול ממנו בשלמא בעלמא בשאינו מעורב במע"ר אינו יכול לעשות תרו"מ מת"ג אבל ממנו גופי' דהוא מע"ר כשמעורב בו דבר מקודש יכול להוציאו על תרו"מ עליו ועל מקום אחר כדכתיב את מקדשו ממנו דיטול ממנו אף דבר המקודש שבו לתרו"מ וע"ז משני אע"ג דכהנא אמר טול מן המקודש שבו הנ"מ במקודש בטהרה שבו לחוד אבל מודי ובלבד בדבר שהוא זקוק ליתנו לכהן כלומר דאע"ג דכהנא ס"ל דפירוש המקרא את מקדשו לא קאי על תרו"מ אלא טול מן הדבר המקודש שבו כבר הנ"מ במקודש בטהרה אבל בדבר המקודש שזקוק ליתנו לכהן בלא"ה כגון ת"ג דמתנות כהונה היא אין מפרישין ממנו לתרו"מ א"כ לא משכחת לה הדין דסיפא רק בחולין ודו"ק:

והדין ניקודין כהדא חציי ביצים. הגר"א ז"ל בשנו"א גרס כביצה והוא דכשנפלה סאה תרומה טהורה לפחות ממאה סאה כגון לעשרה סאין או עשרים לפי הערך שיאכל מזה צריך לאכול כביצה ולא יותר דנמצא דלא הוי בביצה הזה שיעור ביצה שלימה של חולין טמאים דאם יאכל יותר מביצה יהי' נמצא ביצה חולין טמאין ומשהו תרומה טהורה ויטמאנו ובא לאפוקי מסיפא גבי סאה תרומה טמאה שנפלה למאה חולין טהורין דשם הפי' יאכל נקודים הוא דיאכל חצי חצי סאה דבכל חצי סאה נמצא ג' חלקי ביצה מתרומה טמאה ע"ז נקט כאן דנקודים דהכא הוא כביצה דבכל ביצה נמצא חלק קטן מתרומה טהורה וחסר שיעורא דטומאת אוכלין משיעור ביצה:

א"ר סימון ר"א כדעתי'. זה קאי על תרומה טמאה שנפלה למאה חולין טהורי' דס"ל לר"א דתירום ותשרף ע"ז אמר ר"ס דר"א לדעתי' דס"ל דתרומה טמאה עלתה בידו וע"ז אמר ר"ז מפני גדירה ר"ל מפני חומרא ס"ל דתישרף דהא בנפלה לתוך טבל צריך לקרות שם למעשרותי' וע"כ דאזלינן לחומרא לאידך גיסא דשמא לא עלתה כל התרומה בידו ור"מ ס"ל כר"ז והראי' מסיפא בסאה תרומה טהורה שנפלה לתוך ק' חולין טמאין לא פליג ר"א וס"ל דהסאה שעלתה תאכל נקודים אמרין חבריא קומי ר' יוסי יאות א"ר סימון דע"כ דס"ל היא סאה שעלתה בודאי דאם לא כן האיך שורפין תרומה מספק וכי שורפין את התרומה מפני גדירה בתמי' הא הסאה שמוציאה יש לה קדושת תרומה מדרבנן ואוכלה בתורת תרומה מדרבנן כדאיתא בתוס' ז"ל במס' בכורות דף כ"ב ע"ב ד"ה תעלה וכן איתא ג"כ לקמן בסמוך וא"כ האיך שורפין אותה מספק מפני גדירה א"ל ר' יוסי וכי ששה ספיקות דתנינן לא מפני גדירה שורפין וה"נ מפני גדירה שורפין אותן כן הגי' הגר"א ז"ל בכי"ק בירושלמי שת"י:

חבריא בעון קומי ר' יוסי [ותיבת אמרין מחק הגר"א ז"ל בכי"ק] ממ"נ אם תרומה טמאה תישרף אם חולין הן מה בכך שיטמאו. פי' דפריך על רבנן דס"ל דתעלה ותאכל נקודים דלמה לן נקודים דממ"נ אם טמאה היא תישרף ואם חולין הן מה איכפת לן דיטמאו דס"ל הא דאמרי רבנן תאכל נקודים הוא קאי אתרומה דווקא על מה שהעלה ע"ז משני ר"י לחבריא לאו לשם תרומה אוכלה כלום תרומה טמאה נאכלת אלא טהורה ושמא טמאה פי' דהתוס' ז"ל במס' בכורות דף כ"ב ע"ב כתבו דהסאה שהעלה תאכל לשם תרומה בקדושת תרומה והוא מדרבנן א"כ אפילו נימא דחולין עלתה בידו מ"מ צריך לאכול בקדושת תרומה ולפ"ז תרומה טמאה נאכלת בתמי' והאיך נאכלת בקדושת תרומה הא בעינן טהורה ושמא טמאה היא וע"כ צריך שיאכל נקודים דאל"כ נמצא דיש בהסאה הזאת חלק א' מק"א תרומה טמאה ויטמא את הכל ומסיק אי אתם מודים [ותיבת לא מחק הגר"א ז"ל] שאם נולד לה ספק טומאה במקומה שאינו יכול לאוכלה [כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק] מה לי נולד לה ספק טומאה במקומה מה לי נולד לה ספק טומאה במקום אחר פי' במקומה הוא שספק אם נטמאה בעצמה או לא וכמו כן בספק טומאה במקום אחר דשמא נתערב בה טומאה וע"כ יאכל נקודים שלא תטמא הכל ויהי' הכל תרומה טמאה אבל כשיאכל נקודים ולא נטמא הכל אוכל אף חלק התרומה טמאה שיש בו אחד מק"א מפני שבטל החלק תרומה טמאה בהשאר כההיא מתניתין בה"ד דתרומה טמאה בטל בטהורין [עיי' בתוס' ז"ל במס' בכורות דף כ"ב ע"ב ד"ה ובלבד] אי בעיתון למיקשייה איקשון על הדא דתני ר"ה דתני ר"ה סאה תרומה טמאה שנפלה למאה סאה חולין טהורין כצ"ל והדין נקודין כהדא חציי סאין ע"כ דברי ר"ה פי' דר"ה ס"ל דהא דס"ל לרבנן יאכל נקודים הוא כל החולין יאכל נקודים כמו בש"ס דילן במס' בכורות דף כ"ב וכ"ג נמצא לפ"ז הנקודים הוא שיאכל חציי סאין ונמצא דבכל חצי סאה יש מחלק התרומה טמאה ג' חלקי ביצה בקירוב לפי חשבון סאה בק' סאין א"כ לפ"ז גם החולין צריך לאכול נקודים אליבא דר"ה ע"ז קשה קושייתכם אם חולין הן מה בכך שיטמאו ובש"ס דילן. משני עולא משום גזירה שמא יביא קב מן החולין עיי"ש והכא משני חזקי' ומפרש אפילו חולין ששם לא יאכלו אלא נקודים מפני חלתן פי' שלא יטמאו את החלה ע"ז קאמר מילתי' אמרה איסור זרות בטילה איסור טומאה אינה בטילה דאל"כ כיון שנתבטל מטומאה מכבר האיך יטמא ע"י הכשר משא"כ לתירוצא דעולא בש"ס דילן הוא משום דחוזר וניעור וגבי איסור נמי כן אע"פ שנתבטל חוזר וניעור משא"כ לשיטת חזקי' דע"כ לא נתבטל הטומאה מכל וכל ומטמא במשא דאי ס"ד דנתבטל האיך תטמא אח"כ ע"י הכשר ע"ז פריך מחלפה שיטתי' דחזקי' תמן הוא אמר כמה יהא בעיסה ויהא יכול לעשותה בטהרה חזקי' אמר שתות ד' קבין פי' כמה יכול להיות בעיסה טמאה שנתבטל' שיכול לעשותה בטהרה חזקי' אמר שתות ד' קבין אלמא דכיון דנתבטל' אינה מטמאת ע"י הכשר. אר"י תמן בשגיבל ואח"כ הפריש פי' דהתם דקאי על נדמעת עיסתה עד שלא גילגלה כדפי' הפ"מ ז"ל דהוי טומאה שאינה מטמא' חולין אלא חלה ותרומה ואין בכוחה לטמאות אחרים ע"כ כיון שנתבטלה גוף הטומאה מעיקרא אינה חוזרת לטומאתה בעצמה כיון שאינה מטמאת אחרים א"כ היא בטילה משא"כ הכא כשהפריש ואח"כ גיבלן ביחד נמצא דבשעת הגיבול דמכשר דמטמאה אחרים ולא שייך ביטול. וראיתי בירושלמי שת"י שתלמידי הגר"א ז"ל מחקו הא דגרסינן והדין נקודין כחצי סאה. ובאמת לפי דברינו הוא כל עיקר הקושיא הא דפריך על ר"ה מזה כמבואר בדברינו ובאמת בשנו"א ז"ל גרס מפורש האי והדין נקודין כחציי סאין ומסיק דחזקי' בא לפרש דלאו דוקא חציי סאין אלא ד' קבין ושתות קב ואין ביצה בשלימות מן הטמא ולפ"ז ה"פ דחזקי' בא לפרש דברי ר"ה דחציי סאין לאו דוקא אלא ד' קבין ושתות ומשני הא דהחולין שיאכלו ניקודין הוא מפני חלתן ומשנו"א ז"ל משמע דהי' לו גירסא אחרת בהאי סוגיא מהא דחזקי' ולפי הגי' שלפנינו אין להעמיד על החשבון ובל"ס שיש כאן ט"ס:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף