רידב"ז/מעשר שני/א/ג

רידב"ז מעשר שני א ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תמן תנינן אין לוקחין כו' ואם לקח יאכל כנגדן וכא את אמר הכין כו' כאן שהלך המוכר. פי' בשנו"א ז"ל דרך מקח יאכל כנגדן ודרך חילול יחזרו דמים למקומן וזה דלא כהכ"מ ז"ל בפ"ז מהל' מעשר הי"ד:

מן מה דאר"י בשם שמואל נקנה המקח הרי הוא דאמר כאן דרך מכירה וכאן דרך חילול. ואע"ג דגם למ"ד דמוקי כשברח המוכר נקנה המקח לפי' הר"מ ז"ל בתוס' ז"ל במס' קידושין דף נ"ו ע"א מ"מ מוכח שפיר דע"כ שמואל ס"ל דכאן בדרך מקח כו' דאל"כ מאי קמ"ל בזה:

א"ל ר"ז לא תחזור בך דא"ר אלעזר ר"מ ורבנן בדמאי הא בודאי לא. פי' בשנו"א ז"ל כמו דמוקי ר"א הא דר"מ ורבנן דפליגי במחללין על חי' ועוף חיין ושחוטין פליגי בדמאי הא בודאי לא דבודאי מודה ר"מ לרבנן ה"נ הא דתנינן מעות ופירות במדינה מיירי נמי בדמאי הא בודאי לא ע"ז מסיק מן מה דאמר ר"א ר"מ היא הדא אמרה היא דמאי היא ודאי פי' הר"ת מן ר"א הוא ר' אימי דאמר במס' דמאי פ"ק הל"ב דהא דקתני תרו"מ של דמאי יש לו חומש הוא ר"מ דלדידי' שוה דמאי לודאי וע"כ לדידי' היא דמאי היא ודאי וכשם שס"ל לר"מ דמחללין על חי' ועוף בדמאי הה"ד בודאי ופליג על אוקימתא דר' אלעזר דמוקי דר"מ ורבנן בדמאי ועיי"ש בפ"ק דמס' דמאי דמבואר שם בפירוש באוקימתא דר' אימי ברומיא דהנך ב' משניות דבחד משנה תנינן הדמאי אין לו חומש ובמשנה דב"מ תנינן האוכל תרו"מ של דמאי יש לו חומש דכאן ר"מ וכאן רבנן דלר"מ לא שניא בין דמאי לודאי דס"ל עשו חכמים חיזוק לדבריהם כשל תורה וכמו כן איתא בש"ס דילן במס' ב"מ דף נ"ה עיי"ש וזהו אוקימתא דר' אימי רושלמי דמאן תנא תרו"מ של דמאי יש לו חומש ר"מ הוא הדא אמרה היא דמאי היא ודאי:

תני בן ביבי ונתת בכסף [כן גי' המהרא"פ ז"ל] בריחוק מקום אתה פודהו בקירוב מקום אין אתה פודהו ונתת הכסף בקירוב מקום אתה מחללו ואי אתה מחללו בריחוק מקום ר' יוסי בשם שמואל נקנה המקח. פי' אע"פ שטיבעא אפירי אינו מתחלל בריחוק מקום הנ"מ לענין חילול אבל המקח נקנה דלענין חילול אין ה"נ דלא נתחלל אבל לענין מקח כגון אם חילל עם חבירו טיבעא אפירי הגם דלא נתחלל הטיבעא והרי הוא מע"ש ביד חבירו אבל לענין מקח נקנה דקונה זה הפרי וזה הטיבעא וצריך המוכר להוליכו לירושלים או שיאכל זה כנגדו אבל לענין חילול מודה ר' יוסי בשם שמואל דאינו מתחלל טיבעא אפירי בריחוק מקום כי ההיא דבן ביבי ונתת בכסף ונתת הכסף דליפדות פירי אטיבעא דנקרא פדיון זהו בריחוק מקום ולחלל טיבעא אפירי דנקרא חילול זהו בקירוב מקום אבל לא בריחוק מקום וע"ז מסיים ריב"ח ופליג כי פודה כלומר דדמי חילול טיבעא אפירי בריחוק מקום כמו פדיון פירי אטיבעא בריחוק מקום וס"ל כר' ירמי' לעיל:

וא"ר הילא מן מה דתנינן יאכל כנגדן הדא אמרה קדשו. פי' הסוגיא הזאת מתבארת ע"פ התוס' ז"ל במס' קידושין דף נ"ו ע"א ד"ה מתקיף וז"ל והק' רבי יצחק ב"ר אברהם הא מוקי בסמוך כשברח המוכר א"כ האיך הוא יכול לחללם והרי אין אדם מחלל דבר שאינו ברשותו כדאמר בפ' מרובה דף ס"ט בשמעתתא דצנועין דפריך לר"י דאמר גזל ולא נתיאשו הבעלים שניהם אין יכולין להקדיש זה לפי שאינו ברשותו וזה לפי שאינו שלו ופריך מהאי דצנועין שהיו אומרים כל הנלקט מזה יהו מחוללין על מעות הללו ומשני כל המתלקט אלמא דמשוה חילול להקדש ופי' ריב"א ז"ל דאין זה אלא קנסא דקנסוהו ללוקח אבל לעולם המעות קדושין ביד המוכר והר"מ ז"ל מפרש שאני הכא שהלוקח יכול לחלל המעשר ביד המוכר משום דזכות הוא להמוכר וזכין לאדם שלא בפניו דהא זכי' מטעם שליחות והוי כמו שליח וה"נ אמרינן בנדרים דף ל"ו דבעי התם התורם משלו על של חבירו צריך דעת בעלים או לא מי אמרינן זכות הוא וזכין לאדם שלא בפניו או דילמא ניחא לאינש דליעבד מצוה בממונו וע"כ לא מיבעיא לי' התם אלא משום דאמר ניחא לאינש ליעבד מצוה בממונו אבל היכא דלא שייך כי אם זכות כי הכא עבדינן זכותי' אבל בההיא דצנועים ל"ל הכי שהרי הגזלנים עצמן אינן יכולין לתקן כלום מה שבידן שהרי אינו שלהן והוי גזל ולא נתייאשו וכיון דאינהו לא מצי עבדי שלוחייהו נמי לא מצי עבדי והשתא ניחא שכשהמעות ביד המוכר יצא לחולין אם יאכל הלוקח כנגדם אע"פ שאין בידו דכיון שהוא זכות למוכר יעשה לוקח שלוחו ויחללנו עכ"ל ז"ל נמצא דשיטת ריב"א ז"ל דמה שיאכל כנגדו הוא אינו בקדושת מעשר דלא יכול להתחלל על מה שאינו בידו ורק קנסא בעלמא הוא אבל אין קדושין בקדושת מע"ש ושיטת הר"מ ז"ל דשפיר נתקדש בקדושת מע"ש דכיון דהמעות נקנה להמוכר שפיר מחלל על מעות דמוכר משא"כ בצנועים דהתם אינו מחלל על המעות של חבירו אלא על המעות שלו ואינו ברשותו וכמו דהגזלן בעצמו לא מצי לחלל על המעות שהם ברשותו ואינן שלו כן ה"נ לא מצי הוא לחלל והכא גבי כשברח המוכר נקנה המקח דלא הוי כמו גזל לפירוש ר"מ ז"ל דהא באמת נקנה המקח רק דקנסוהו רבנן למוכר דיחזיר דמן למקומן והנ"מ בדאיתא אבל היכא דליתא להמוכר קנסוהו רבנן ללוקח וכיון דחל קנסא דרבנן אלוקח ממילא אין המוכר גזלן כן הוא שיטת הר"מ ז"ל אבל שיטת הריב"א ז"ל דחשיב המוכר כשברח כמו גזלן אבל מ"מ אינו גזלן ממש כמו שכתבתי [עי' בתוס' ז"ל במס' ב"ק דף ס"ח ע"ב דמבואר שם באריכות דאזלי שם דלא בשיטת הר"מ ז"ל וכתבו דהוי כמו גזלן בכף הדמיון וכמו גזל ולא נתייאשו הבעלים עיי"ש דאף לכל השיטות לא חשיב גזלן ממש עיי"ש] וע"פ שיטת הר"מ ז"ל מתבאר הירושלמי באר היטב בע"ה דה"פ א"ר הילא מן מה דתנינן יאכל כנגדן הדא אמרה קדשו דלא אמרינן דרק קנסא בעלמא הוא דיאכל כנגדן אבל לא דנתחללו על המעות שביד המוכר ז"א אלא מדתני יאכל כנגדן דייק דנתקדשו בקדושת מע"ש ממש מלשון כנגדן מדייק דקדשו דנתחללו אמעות שביד המוכר ואם הי' הדין דאין המקח קיים אז לא נתחללו אמעות שביד המוכר כיון דהמעות שלו הן ורק הם ברשות המוכר ואינו יכול לחלל עליהם על מעות שלו כיון דאינן ברשותו ושליח מהמוכר נמי לא הוי דהא הוא גופיה לא מצי לחלל דהא אינן שלו אבל מכיון דנקנה המקח וא"כ הוי הדמים של המוכר כעת א"כ שפיר הוי שלוחא דמוכר והיינו דמסיים ומסיק א"ר יוסי מכיון שמשך נקנה המקח דמפרש טעמא דר' הילא דהאיך קדשו והא אינו מחלל על מעות שלו ואינן ברשותו ושלוחא דהמוכר נמי לא מצי להיות ע"ז מסיק דז"א דמכיון שמשך נקנה המקח וא"כ המעות חשיב השתא של המוכר וכשמחלל השתא מקח אחר הוא דמתחלה הי' המקח שהי' המעות שלו והבהמה של המוכר ועכשיו נעשה המעות של המוכר והבהמה שלו ומקח אחר הוא [וקרי לחילולי מקח כשמחלל עם חבירו כמו במתניתין הלוקח פירות שוגג יחזרו דמים למקומן ומוקי דמיירי בדרך חילול ופי' הפ"מ ז"ל הא דקתני אין לוקחין לשון לקיחה משום דאע"פ שהוא בדרך חילול כיון דמחלל עם חבירו קרי לי' מקח] וכיון דחשיב מקח אחר ומחלל על מעות חבירו ועל מעות חבירו שפיר מצי לחלל וע"כ שפיר קדשו [ואפילו לשיטת הריב"א ז"ל אתיא שפיר הך סוגיא דאימתי ס"ל להריב"א ז"ל דלא מצי לחלל דחשיב כמו גזלן הנ"מ לאוקימתא דהבבלי דמוקי כשברח אבל לפי האוקימתא דבירושלמי דמוקי שמואל דכאן בדרך מקח וכאן בדרך חילול ובדרך מקח נקנה המקח ויאכל כנגדו לכו"ע אינו כמו גזלן ור' יוסי ס"ל כשמואל ומוקי בדרך מקח ושפיר קאמר ר' הילא דקדשו] אמר ר"י צריך לחזור ולהקדישו שהוא סבר לומר שהן [כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק] קדשו ולא קידשו פי' דר' יודן מסיק דצריך הלוקח בפירוש להקדישו דהיינו שיחלל על מעות המוכר בפירוש משום דהוא סבר שנתקדש מאליו בקדושה הראשונה שקידש בתחילה וכיון דלא נתקדש בתחילה נתקדש מאליו באכילת כנגדו ובאמת לא קידשו עד שיקדש בפירוש:

סליק פירקא בס"ד:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף