מראה הפנים/מעשר שני/א/ג

מראה הפנים מעשר שני א ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הלכה מים ומלח וכו' לא קנה מעשר. כתב הר"ב לא חלה קדושת מעשר על הדבר הקנוי ולא יצאו המעות לחולין. ומסברא דנפשיה כתב כן דכשלא חלה קדושת מעשר על דבר הנקנה ממילא המעות כמות שהיו ולא יצאו לחולין אבל לא נמצא כדבריו לא בפי' הר"ש שלא כתב כלום מה הן המעות ולא מפי' הרמב"ם במשנה שכתב ויצאו המעות לחולין וכ"כ בחבורו בפ"ז ממע"ש הל' י"ד הלוקח מים ומלח ופירות מחוברין או פירות שאינן יכולין להגיע לירושלים לא קנה המעשר אע"פ שיצאו המעות לחולין וכלומר שאע"פ שהוציא המעות עליהן והן לא נכנסו בקדושת מעשר דהתורה מיעטה אותן כדדרשינן מכעין הפרט מפורש וא"כ הוציאן לחולין ולא לדבר הנכנס תחתיהן לתורת מעשר אפ"ה אלו נשארין חולין כמות שהיו ואין עליהן תורת מעשר דנתמעטו מן דרשת הכתוב דוק ותשכח דלא אמרינן לא יצאו המעות לחולין בכה"ג דודאי בעלמא לא שייך לומר יצאו המעות לחולין אא"כ נכנס דבר הנתחלל למעשר תחתיהן כמו הדין שהוזכר בהלכה דלעיל אם חילל המעות חוץ לירושלים על בהמה ועוף חיין כמה שהוזכר שם דהרמב"ם כתב בזה בפ"ד בה"ו ולא יחללם על בהמה וחיה ועוף חיין ואם חילל לא קנה מעשר שמא יגדל מהם עדרים אבל אם חילל על השחוטין הרי הן כשאר הפירות ויעלו ויאכלו בירושלים ויצאו המעות לחולין א"כ במקום שלא קנה המעשר לא יצאו לחולין וכך הוא הדין בכל כיוצא בזה בחילול מעות מעשר דתליא אם נכנס הדבר שנתחלל תחתיהן למעשר שיכול להעלותו לירושלים ולאכלו בקדושת מעשר אז יצאו המעות לחולין ואם לאו לא יצאו המעות לחולין ונשארו מעשר כמות שהיו וכל זה הוא בענין החילול דוקא דכשזה הדבר לא נתחלל תחת המעות א"כ המעות שביד המחלל מעשר הן כבראשונה אבל בדבר הנלקח מאחר פשיטא דלא שייך כלל לומר לא יצאו המעות לחולין ואף אם לא נכנס דבר הנקנה למעשר תחתיהן הרי המעות ממילא חולין הן ביד המוכר אא"כ במקום שצריך המוכר להחזיר הדמים כמו הלוקח פירות ובהמה שוגג השנוים בהסיפא בהא שייך לומר שיחזרו הדמים למקומן ולא יצאו לחולין וזהו בעצמו כוונת הרמב"ם שאמר כאן אע"פ שיצאו המעות לחולין שהרי המוכר א"צ להחזיר הדמים והן חולין בידו מ"מ אותן הדברים לא חלה עליהם קדושת מעשר לפי שנתמעטו מכעין הפרט כמו שזכר מזה באותו הפרק בהלכה ג' וד' אין נלקח בכסף מעשר וכו' ובזה לא אמרו לקנוס את המוכר להחזיר הדמים למקומן מפני שזה פשע לקנות בדמי מעשר להדברים שאינם ראוין מן התורה משא"כ בלוקח פירות או בהמה חוץ לירושלים דהן דברים הנקנים אלא שקנה אותן שלא במקום הראוי בזה חלקו חכמים בין שוגג למזיד הא לך חדא במה דיש חילוק בין מים ומלח והנשנו ברישא דמתני' ובין לוקח פירות ובהמה חוץ לירושלים ועוד אחרת מה שיש חילוק בין מים ומלח והנשנו ברישא ובין עבדים וכיוצא בהן הנשנו במתני' דלקמן דהדין בהם שאם אי אפשר להחזיר הדמים כגון שברח המוכר או כיוצא בו שצריך הלוקח שיאכל כנגדן בתורת מעשר אבל במים ומלח והני דרישא דמתני' אין צריך שיאכל כנגדן וטעמא דמילתא דעבדים וכו' הנשנו במתני' דלקמן מן הדין הוא שיאכל כנגדן מכיון שאין מעשר שני ניתן אלא לאכילה ולשתיה ולסיכה והוא הוציא דמי המעשר בדברים הללו לפיכך צריך שיאכל כנגדן משא"כ במים ומלח וכיוצא בהם דבני אכילה ושתיה נינהו אלא שמיעטן הכתוב ולפיכך הדין בהם דלא קנה המעשר אבל א"צ שיאכל כנגדן. ובתחילה נכריח שזהו דעת הרמב"ם וכוונתו ואח"כ נבאר מהיכן למד לומר כן. מה שכתבתי דהמלח נחשב מהדברים הראוין לאכילה זה מבואר מדבריו שכתב שם לעיל בהלכה ד' דמים ומלח וכו' אינן נלקחין לפי שאין גידוליהן מן הארץ א"כ משמע הא לאו הכי ה"א דהכשר אכילה כאכילה היא וזה פשוט וממה שכתב בדין הלוקח מים ומלח וכו' דאיירינן ביה לא קנה מעשר אע"פ שיצאו המעות לחולין ע"כ הוא דא"צ שיאכל כנגדן דאי לא תימא הכי מאי אע"פ דקאמר וזה מבואר ממה שסיים בהלכה י"ז וכתב זה הכלל כל שהוציא חוץ לאכילה וכו' מדדיקדק לכתוב כן ש"מ דלא קאי על דין מים ומלח וכו' שהזכיר לעיל אלא דין הזה דאיירי ביה בלקח עבדים וכו' ועל כיוצא בהן דמרבה אותן בזה הכלל דנקט ושהן חוץ לאכילה וכו' דדמיא דינא דידהו לדין הלוקח פירות ובהמה חוץ לירושלים אבל לא על מים ומלח וכו' הנשנה ברישא דמתני' וכמו שבארתי במילתא בטעמא להחילוק אשר ביניהן. וונבאר אח"כ מהיכן למד לומר כן חדא משינוי הלשון דהתנא דמתני' דגבי מים ומלח וכו' קתני לא קנה מעשר ולא תני כהאי דקתני באינך בפירות ובהמה שלקח חוץ לירושלים ולא כדקתני גבי עבדים וכו' שיאכל כנגדן ש"מ דבדוקא קתני לא קנה המעשר אע"פ שיצאו המעות לחולין וכדאמרן ועוד דחזינן דבגמרא דילן בקידושין כנ"ל לא הקשה אלא ממתני' דאין לוקחין עבדים וכו' אסיפא דמתני' בלוקח בהמה חוץ לירושלים וכן בפירות דחדא דינא אית להו ולא הקשה ארישא דמתני' בלוקח מים ומלח וכו' א"כ ש"מ דדין מים ומלח וכו' בלאו הכי לא דמיא לאינך זהו דעת הרמב"ם וזה פשוט וברור והר"ב במח"כ שטעה ורצה ללמוד דבר הנקנה מאחר מדבר הנתחלל מבעל המעות היה לו לכל הפחות לכתוב כאן ולא יצאו המעות לחולין וצריך המוכר להחזיר הדמים למקומן וזהו דעת הראב"ד אבל אין הדין כן כדלקמן ונבוא לדברי הראב"ד שכתב כאן בהשגה זו שיבוש אלא יחזרו הדמים למקומן אם לקחן מאחר וכו' והכי קאמר שמואל בירושלמי ובגמרא דידן ומה נאמר ומה נדבר מדעת הראב"ד ז"ל שלא רצה ללמד בזכות הרמב"ם ולא הטריח א"ע לראות לקמן בהסוגיא ולכתוב כדברים האלה על הרמב"ם שלא נעלם ממנו דבר שהרי המעיין לקמן יבין כי האי תמן תנינן שהובא בריש הסוגיא וכמו שציין הכ"מ לזה ואמר ובאמת כי בירושלמי אמרו על משנתינו תמן תנינן וכו' אבל הוא טעות בהעתקה ובדפוס כמו שנראה לעין שנתהפך האי תמן תנינן דקאי על הסיפא הלוקח פירות ובהמה שוגג והוצג בהעתקה ובדפוס על הרישא וכמו שהראתי באצבע בפנים דהא דכתוב לקמן מתני' דר"ע דלא כר' ישמעאל וכו' זה הוא השייך על הרישא הלוקח מים ומלח והתמן תנינן על הסיפא וזהו ממש כדרמי לה בבבלי קידושין דף נ"ו ומשני שמואל דמתני' דלקמן כשברח המוכר וזהו הדין שהוזכר לקמן בדברי הרמב"ם בהלכה ט"ו וכן בי"ו ובהלכה י"ז לקח עבדים וכו' וזה הכלל וכו' שכתב קאי על מה שהוזכר שם אבל לא על דין הלוקח מים ומלח כמה שרצה הכ"מ לומר דלא דמייא אלא כי אוכלא לדנא וכמו שנתבאר הטעם לעיל והכוונה של הרמב"ם כנזכר וזה הא דבתרה א"ר חגיי מתניתא אמרה כן וכו' מורה ג"כ לנו את הדרך וכהנה וכהנה יש בהעתקת הש"ס הזה שנתחלפו התיבות ולפעמים השורות ולפעמים כל הסוגיא נסתרסה ונתהפכה והרגיל בש"ס הזה והמעיין בה על הסדר הוא יראה ויבין ומה לנו להאריך בזה הלא כמה וכמה פעמים זכרנו מהכיוצא בזה ועיין לעיל בפ"ג דשביעית בהלכה ה' ד"ה זאת אומרת שאסור ללקט צרורות וכו' ובאותו הפרק בעצמו בסופו ד"ה בפירצה וכו' ותמצא הדוגמא מענין זה שהשיג הראב"ד מחמת טעות הציונים והגירסא אשר היו לפניו וכתב מה שכתב וכיוצא בזה למאות ולאלפים בשאר מקומות וב"ה שהנחני בדרך אמת וזכני אחר העיון והטירחא להבין דרך הש"ס הזה וכן לבוא עד תכונת דעת הרמב"ם ממש בכל המקומות וטעם הרמב"ם בענין עיקר הדין הזה הלוקח מים ומלח וכו' כבר נתבאר הוא כדאמרן וזאת אשר אזכור עוד פה דבענין הדין שזכרתי למעלה מענין החילול שכתב בפ"ד בהלכה ו' וכתב שם בריש דבריו אין מחללין מעות מעשר על הפירות וכו' וציין הכ"מ לסיפא דהמתני' דכאן הלוקח פירות שוגג וכו' ובמח"כ שגגה גדולה הוא לציין דין החלול מדין הלוקח ועוד דדין זה דמשנתינו ביאר הרמב"ם במקומו בפ"ז בהלכה ט"ו שזכרנו וכבר נתבאר לפניך שיש הפרש גדול בין דין החלול לבין דין הלוקח ומה שכתב הרמב"ם בפ"ד בדין החלול בריש דבריו ממקום אחר הוא נלמד ולא ממשנתינו אלא מהאי דלקמן בהסוגיא ומהאי דר' חגיי דתני ר' ביבי וכמו שאבאר דבשאר פירות דלא שיכא החשש דשמא יגדל עדרים אינו אסור אלא לכתחלה לחלל דמי מעשר עליהן אבל אם חילל מהני ויעלו הפירות ויאכלו בירושלים וע' לקמן שם:

ואם לקח יאכל כנגדן. כאן לקח לו הר"ב ללמוד איזה דבר מפי' הרמב"ם במשנה שכתב א"נ מתני' איירי במזיד וכו' אבל חזר בו הרמב"ם מזה בחבורו וכתב בפ"ז בהלכה י"ז לקח עבדים וקרקעות ובהמה טמאה בין במזיד בין בשוגג אם ברח המוכר יאכל כנגד אותן המעות בירושלים וכו' וטעמו דלא חילקו בין שוגג למזיד אלא בלקח דברים הראוים לאכילה ואין האיסור אלא משום שלקח אותן חוץ לירושלים וזה מבואר ועיין לעיל ד"ה הלוקח מים ומלח:

תמן תנינן אין לוקחין וכו' מדמי שביעית. הכתוב בספרים כאן טעות דמוכח הוא דמה שייך לומר וכא את אמר הכין דשביעית מאן דכר שמה הכא אלא מדמי מעשר שני צ"ל ואמתני' דלקמן קאי ורמי לה אסיפא דמתני' דהכא דקתני יחזרו הדמים למקומן כדרמי לה בבבלי קידושין דף נ"ו והתם גריס דשמואל משני דמתני' דלקמן בשברח המוכר מיירי והכא אמר דשמואל הוא דמשני כאן דרך מכירה כאן דרך חילול ודרך הש"ס הזה בחליפין כמה שזכרתי בהרבה מקומות דהש"ס הבבלי הוא מהדורא בתרא ותני התם למאי דהדרי תנאי ואמוראי ממילתייהו דאמרי מעיקרא. וגם מזה נראה דהראב"ד מגודל תשוקתו להשיג על הרמב"ם לא הטריח עצמו לעיין כ"כ שכתב בהשגה שהבאתי לעיל בד"ה הלוקת מים ומלח וכו'. והכי קאמר שמואל בירושלמי ובגמרא דידן ולא קאמר שמואל כן בירושלמי וא"א לומר דגי' אחרת היה לו להראב"ד דהא בהדיא קאמר שמואל על מתני' דלקמן נקנה המקח. ובעיקר ההשגה שלו כבר בארתי לעיל שם דציונא דהעתקה אטעיתיה למר ואין אנו סומכין על ציון הלז שנמצא בהעתקת הש"ס הזה בכמה וכמה מקומות בטעות ובחילוף כ"א הלומד ומעיין בו על הסדר האמת יורה דרכו לו לראות ולהבין להיכן סובב הדבר ואל המקום אשר הוא פונה:

מתניתא דר"ע דלא כר' ישמעאל וכו'. זה הוא דקאי על הרישא דמתני' כדפרישית. ודרשת ר' ישמעאל כתניא אידך דפ' בכל מערבין מה הפרט מפורש בולד ולדות הארץ ודרשת ר"ע במקצת היא כהאי ת"ק דהתם דדריש מה הפרט מפורש פרי מפרי אבל לא במה דסיים וגידולי קרקע והלכך נמי קאמר הכא דלר"ע דגים וחגבים וכמהין ופטריות נקחין הן ולהאי תנא דהתם דדריש ג"כ דבעינן לגידולי קרקע אימעוט דגים שאינן גידולי קרקע כדאמר התם וכן כמהין ופטריות דמאוירא הוא דרבו כדאמרי' בכמה מקומות וכן אימעוט מים ומלח שאינן גידולי קרקע כדפרישית במתני' וזהו דעת הרמב"ם בריש פ"ז שכתב למעט מים ומלח וכמהין ופטריות שאינן גידולי קרקע וטעמיה דהכריע כדרשת האי תנא משום דבפ' מרובה דף ס"ג ובהרבה מקומות בהש"ס מייתי בפשיטות כהאי תנא מה הפרט מפורש פרי מפרי וגידולי קרקע. ועופות כתב בהדיא בהלכה י"ב שנקחין הן כדאמר התם דהאי תנא מרבה עופות דגידולי קרקע נינהו ומיהו צריך טעם למה השמיט דגים דהא משמע שם דלהאי תנא אימעוט דגים דלאו גידולי קרקע נינהו ומפני מה לא זכר דגם דגים אינן ניקחין והנראה בזה דלא סמיך הוא ז"ל אדהתם בזה דלא אמרו הכי אלא לאביי גופיה דהוה סבר למימר מעיקרא דדגים גידולי קרקע נינהו ופריך עליה ומי אמר אביי הכי והאמר אביי אכל פוטיתא וכו' ואם איתא לילקי נמי משום שרץ השורץ על הארץ אלא אמר רבינא וכו' ודעתו ז"ל דלא הדר מהנ"מ דדגים אלא אליבא דאביי גופיה ואיהו ז"ל ג"כ בזה לא פסק כהאי דמשמע מהתם כמבואר מדבריו בפ"ב מהלכות מ"א בהלכה כ"ג שכתב הרי שהיתה הברי' משרץ העוף ומשרץ המים ומשרץ הארץ כגון וכו' והיא מהלכת על הארץ וכו' וא"כ לדעתו אינו נכלל משום שרץ הארץ אלא במהלכת על הארץ וטעמו בזה יתבאר במקומו ושמעינן מיהת דהדרן למאי דקאמר מעיקרא דדגים גידולי קרקע נינהו כמו הפרט מפורש דבקר וצאן שהן נזונות מן הקרקע ומש"ה לא כתב מדגים למעטן דלפ"ז ניקחין הן בכסף מעשר כך נ"ל:

אמר ר' חגיי מתניתא אמרה כן וכו'. מבואר הוא דמעיקרא הוי בעי ר' חגיי לקיים הך שינויא דשמואל דהכא דמתני' בדרך חילול מיירי ומטעמא דהיה מדמה דין דחילול על הפירות כמו על הבהמה לחכמים דהתוספתא בהלכה דלעיל דאף בדיעבד אין מתחללין בריחוק מקום והלכך קתני הכא במתני' דבין בפירות ובין בבהמה אם שוגג הלוקח והיינו המחלל יחזרו דמים למקומם ובעי לאתויי ראי' ממתני' דפ"ג דדוקא בירושלים הוא דמחללין אבל לא בריחוק מקום כדפרישית בפנים והקשה לו ר' ירמיה ותירצו דממתני' דאבתרה דפ"ג לק"מ דהא מיהת חד מינייהו במקום בירושלים הוא ולבסוף כדאשכח האי ברייתא דאף בשתיהן בריחוק מקום מחללין חזר בו ר' חגיי ממאי דאמר מעיקרא לקיים שינויא דשמואל דהכא ואף דא"ל ר"ז לא תחזור בך וכו' מ"מ הדר בי' כמו דהשיב לו מן דאמר ר' לעזר וכו' כמבואר הכל בפנים. והשתא למאי דקאי האי שינויא דלעיל דר' חייה בר יוסף דהכא והוא כשמואל דהתם דתרתי הני מתני' בדרך מכירה מיירי דהלוקח בדוקא קתני וכאן בשהמוכר קיים וכו' וכדמסיק בש"ס הבבלי דקידושין בענין הך שינויא כמוזכר בדבור דלעיל ולפ"ז הדין בדרך חילול אכתי לא שמעינן מידי דהרי מהאי מתני' דלקמן בפ"ג לא שמענו דמותר לחלל המעות על הפירות בריחוק מקום דשאני התם דאו המעות או הפירות בירושלים הן כדדחי לה ר' חגיי ומהאי ברייתא דהדר אשכח ר' חגיי דקתני מעות ופירות במדינה הוה משמע דמותר ומהאי ברייתא דתני ביבי בסוף ההלכה שמעינן דאסור לחלל מעות מעשר על הפירות בריחוק מקום אלא דאיכא למימר דהאי דתני ביבי דוקא לכתחלה הוא דאסור כדדריש מקרא דלא ניתן מעות מעשר לחללן כ"א בירושלים ומיהו בדיעבד מתחללין הן אף בריחוק מקום ויעלו הפירות ויאכלו בירושלים דלא דמו פירות לשאר בהמה חיה ועוף דקי"ל כחכמים דהתוספתא דאף בדיעבד אין מתחללין דהתם איכא למיגזר שמא ישהא אותן לגדל מהן עדרים ולא אסיק להו לירושלים אבל בפירות דליכא למיגזר מידי נהי דלכתחלה אסור בדיעבד מיהת מתחללין והשתא נוכל לומר דגם האי ברייתא דהדר אשכח ר' חגיי בדיעבד הוא דמיירי ואיך שיהיה הא מיהת הך ברייתא דתני ביבי לא איירי אלא לכתחלה בדוקא אבל בדיעבד אם חילל מעות מעשר על הפירות מתחללין הם ומטעמא דאמרן. והרי מבואר לפניך מהיכן למד הרמב"ם לומר מה שכתב בפ"ד בהלכה ו' אין מחללין מעות מעשר על הפירות ואם חילל יעלו הפירות ויאכלו בירושלים וזכרתי מזה לעיל בסוף ד"ה הלוקח מים ומלח דהכ"מ לא כיון למקומו דציין להמתני' דהכא הלוקח פירות וכו' וזהו בודאי אינו דהא המסקנא דהכא ודהש"ס הבבלי דהלוקח דוקא קתני ואיך נלמוד דרך חילול מדרך מכירה ואין מן הצורך להאריך בזה וכמבואר הכל בדבור הנזכר אלא מהך ברייתא דתני ביבי הוא דלמד כן ודוקא לכתחלה אין מחללין אבל אם חילל מתחללין הן ויעלו הפירות וכו' דלא דמי להך דתוספתא שמביא שם ולא יחללם על בהמה חיה ועוף חיין וכו' כמבואר במילתא בטעמא:

מן מה דאמר ר' לעזר דר"מ היא. לא מצינו דאמר ר' אלעזר בהדיא כן אלא כדפרישית בפנים דהכי קאמר ליה ר' חגיי לר' זעירא דמן מה דקאמרת בשם ר' אלעזר דר"מ ורבנן דהתוספתא בדמאי הוא דפליגי א"כ מצידה תברה דלרבנן אין חילוק בין דמאי לודאי ומהיכי תיתי לאוקמה להך ברייתא בדמאי וכר"מ הא סתמא קתני מעות ופירות במדינה אלא דהך מילתא מעיקרא ליתא כמבואר בפנים ולדינא נתבאר בדבור דלעיל. וכבר זכרתי בסוף הלכה דלעיל ד"ה אחד שביעית וכו' דהתוס' בסוכה דף מ' ע"ב ד"ה על חיין וכו' מביאין להאי דקאמר הכא דר"מ ורבנן בדמאי ולא קאי הך מילתא:

הא מעות על הפירות ד"ה לא קדשו. וכתב הרמב"ם בפ"ב ממע"ש בהלכה ב' מדת חסידות שפודין מע"ש בזמן הזה בשוויו כדרך שפודין אותו בפני הבית וכו' ולדינא פודה על שויו ומשליך פרוטה לים וכו' ע"ש:

תני כן ביבי וכו'. עיין לעיל ד"ה אמר ר' חגיי מה שנתבאר מזה:

רבי יוסי ב"ח כיפרה וכו'. מסתימות דברי הרמב"ם שם בהלכה הנזכר ומסוף פי"ו ממעשה הקרבנות נראה דתפס לדברי ריב"ח ולדברי ר' הילא לעיקר דהא אם הביא וכו' קתני א"כ אף דדבר שבחובה הוא בדיעבד מיהת עלתה לו לכפרה:

סליק פירקא בס"ד

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף