רידב"ז/מעשר שני/ב/א

רידב"ז מעשר שני ב א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

והא תני המחה את החלב וגמאו הקפה את הדם ואכלו הר"ז חייב מה עביד לה אינו לא אוכל לטמא טומאת אוכלין ולא משקה לטמא טומאת משקין. ר' יוסי שמע לה מן הכא שבועה שלא אוכל ואכל ושתה חברייא אמרין אינו חייב אלא אחת אמר לון ר' יוסי אמור דבתרא שבועה שלא אוכל ואשתה ואכל ושתה חייב שתים אילו כו'. כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק. וה"פ דר' יוסי האמורא שמע לה מן הכא דשתיה בכלל אכילה דלא כר' יונה אלא מהכא מוכח דשתיה בכלל אכילה מברייתא הזאת דפליג ר' יוסי התנא עם חברייא דחברייא אמרין שבועה שלא אוכל ואכל ושתה אינו חייב אלא אחת שבועה שלא אוכל ואשתה ואכל ושתה חייב שתים ע"ז פריך להם ר' יוסי התנא על הרישא דס"ל דשבועה שלא אוכל ואכל ושתה אינו חייב אלא אחת מ"ש מהסיפא דשלא אוכל ואשתה דחייב שתים דהא מהרישא משמע דשתיה בכלל אכילה ומשום הכי אינו חייב אלא אחת א"כ בסיפא דנשבע על אכילה והדר אשתי' נמי לא יהא חייב אלא אחת דהוי דומה לנשבע שלא אוכל ושלא אוכל דשבועה השני' לא חלה על הראשונה משום דמושבע ועומד הוא ע"ז השיבו לו רבנן דה"ט דסיפא אילו מי שהיו לפניו ב' ככרים ואמר שבועה שלא אוכל ככר זה וחזר ואמר שבועה שלא אוכל ככר זה שמא אינו חייב שתים בתמי' בודאי חייב שתים דהא השבועה הראשונה היתה על ככר זה דווקא ועל כן חל השבועה על הככר השני' דהא למה לא אמר על שתיהן בב"א שבועה שלא אוכלם ע"כ דבשבועה הראשונה הוציא ככר השני' מן שבועתו וה"נ כשנשבע שלא יאכל וחזר ונשבע שלא ישתה הרי הוציא השתי' מן השבועה הראשונה וע"כ חייב שתים כ"ז היא הברייתא דפליג ר' יוסי עם חכמים הרי מוכח מהך ברייתא דשתיה בכלל אכילה כ"ז מביא ר' יוסי האמורא להוכיח מהברייתא הזאת דשתי' בכלל אכילה כן הוא הפי' לגי' הגר"א ז"ל [גם מכאן מוכח דהירושלמי שת"י בכי"ק של הגר"א ז"ל הוא מהדורא בתרא להכ"י שכתבו תלמידיו המבואר בהמודעה שהרי במקום הזה היה כתוב בכי"ק כמו בהכ"י הנ"ל ואח"כ גרר ומחק והגי' כמו שכתוב לעיל וע"ב בל"ס שזהו מהדורא בתרא]:

ר"ח בשם ר"פ שמע כו'. לא בשבועה שלא אוכל ניחא כרבנן דנן [ר"ל רבנן דהכא] מרין שבועה שלא אוכל ברם כרבנן דתמן דאינון מרין שבועה שלא אוכל ושלא אשתה. כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק:

ר' אבא מרי שמע לה מן הכא לא אכלתי כו' אלא שתיתי ניחא. בתמי' ר"ל אם מתודה שלא אכל משמע אבל שתיה מותר וכי ניחא לשתות מע"ש באנינות ולמה לא מתודה גם על השתיה אלא ע"כ דגם שתיה בכלל אכילה ושואל הגמ' עד כדון באמר שבועה שלא אוכל ושתה [כן גי' הגר"א ז"ל] ברם באמר שבועה שלא אשתה ואכל לא שתיה בכלל אכילה ואין אכילה בכלל שתיה. כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק. ופי' לא הוא כמו אלא כדרך הש"ס הזה ר"ל דמסיק על השאלה ששאל אם אכילה בכלל שתיה דז"א דשתיה הוי בכלל אכילה אבל אין אכילה בכלל שתיה:

אית דבעי משמע מן הדא לא תוכל וגו' ויצהרך זו סיכה וכו' ואינו מחוור. ר"ל דיצהרך זו הוא לאו על סיכה בחוץ לירושלים הוא אינו מדאורייתא דאין תימר מחוור הוא ילקה עליו חוץ לחומה ואין לוקין אלא על אכילה ושתי' בלבד כן כתוב בכי"ק של הגר"א ז"ל בצדו ולא ידעתי אם כונתו ז"ל להגי' כן בגמ' או דמפרש פי' של הגמ' אמר רבי יוסי בן חנינא אין לוקין חוץ לחומה כו' עד ויצא. כתב הגר"א ז"ל שמיותר:

מנין שאינו מחוור. ר"ל מנין דסיכה של מע"ש אינו מן התורה כהדא דתני בשבת כו' בת"ב ובת"צ סיכה שהיא של תענוג אסור ושאינו של תענוג מותר אלמא דלא הוי מדאורייתא ותני שוות כן גי' הגר"א ז"ל דלא גרסינן והתני אלא ותני שוות סיכה לשתי' לאיסור ולתשלומין אבל לא לעונש ביוה"כ לאיסור אבל לא לעונש א"כ גם מכאן מוכח דרק אסור הוא מדרבנן אבל לא מדאורייתא ע"כ לא הוי עונש ופריך והתני לא יחללו להביא את הסך ואת השותה א"כ משמע דהוא מדאורייתא א"ר יוחנן לית כאן סך אלא שותה וע"כ לא הוי מדאורייתא ופליג ע"ז ר' אבא מרי אין לית כאן סך לית כאן שותה דע"כ הפירוש הוא שיהא סך כשותה אבל לא דמרבה שתי' דהא שתי' בכלל אכילה דאם לא כן האיך מצטרפין שתי' ואכילה ביוה"כ לעונש דהא דבר הבא מב' לאוין אינו מצטרף ואלא ע"כ דליכא עוד לאו בשתי' אלא נכלל בכלל לאו דאכילה והלאו דלא יחללו הוא רק על סיכה בלבד:

מנין שהוא מחוור בעשה. פי' מנין שמקיים מצות עשה ואכלת שם בסיכת מע"ש כמו באכילה ושתי' כיון דקאמרת דסיכה אינו מדאורייתא בלאו דלא תוכל לאכול וגו' בחוץ לחומה א"כ לאו בכלל שתי' ואכילה היא א"כ מנ"ל שמותר לסוך במע"ש כיון דהוי חוץ לאכילה ושתי' א"כ מנ"ל שמותר כלל במע"ש וע"כ שמקיים מ"ע בסיכת מע"ש דאל"כ מבטל הוא בהסיכה מ"ע של ואכלת שם ומפרש ר"א בשם ר' סימיי לא נתתי ממנו למת מה אנן קיימין כו' איזהו דבר שמותר לחי כו' הוי אומר זו הסיכה:

שמעון בר בא בשם ר"ח זה שהוא לוחש נותן שמן ע"ג ראשו ולוחש ובלבד שלא יתן לא ביד ולא בכלי. הגר"א ז"ל בכי"ק גרס שלא יתן ביד אלא בכלי ריב"א בשם ר' יוחנן נותן בין ביד בין בכלי. א"ר יונה מע"ש ביניהון מ"ד נותן בין ביד בין בכלי מע"ש אסור מ"ד נותן שמן ע"ג ראשו ולוחש במע"ש מותר. פי' דלמ"ד דס"ל דלחישה אסור בשבת משום שחיקת סממנין כמו רפואה ורק דבנותן לא ביד ולא בכלי לא הוי לחישה אלא כסיכה בעלמא ע"כ מותר במע"ש ג"כ הגם דמע"ש לא ניתן אלא לאכילה ושתי' וסיכה בלבד ולא על לחישה הא בשבת ג"כ אסור לחישה ומ"מ כשאינו נותן ביד לא הוי כלחישה אלא כסיכה הוא ע"כ במע"ש ג"כ מותר אבל למ"ד דנותן בין ביד בין בכלי דס"ל דמותר ללחוש בשבת דלא שייך גזירת שחיקת סממנין בלחישה א"כ בשבת הוא דמותר אבל מע"ש לא ניתן אלא לאכילה ושתי' וסיכה בלבד ע"ז א"ל ר' יוסי וכי כל שהוא מותר בשבת מותר במע"ש כו' והתני מדיחה אשה בנה ביין מפני הזיעה בתרומה אסור היא תרומה היא מע"ש וא"כ אף דבשבת מותר מ"מ במע"ש אסור. מהו כדון ובלבד שלא יעשה בשבת כדרך שהוא עושה בחול ר"ל. דלעולם לחישה מותר בשבת ורק דלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול אבל אפילו לא ביד ולא בכלי נמי לחישה הוא וע"כ במע"ש דלא ניתן אלא לאכילה ושתי' וסיכה בלבד ולא על לחישה אסור אפילו שלא ביד ובכלי ורק דבשבת מותר לחישה כדרך שאינו עושה בחול. ובירושלמי שת"י מוסגר בסוגר האי מ"ד נותן כו' מאוס ומ"ד נותן כו' במע"ש אסור ולא הבנתי למה מוסגר:

א"ר הושעיא דר' יהודא היא. גי' הגר"א ז"ל בכי"ק דלא כר' יהודא וכן הוא מפורש במס' תרומות פ"י הל"א:

א"ר יוחנן כל שיש בו הותיר מידה השבח לפי חשבון וכל שאין בו הותיר מידה השבח לשני רשב"ל אמר כל שטעמו ושבחו ניכר השבח לפי חשבון וכל שאין טעם שבחו ניכר השבח לשני מתניתא פליגא על ר"י עיסה של מע"ש שאפייה פת והשביחה השבח לשני. והרי עיסה שנאפה תפחה ע"י אפייה ויש בה הותיר מידה ולמה השבח לשני ומשני פתר לה בשאין טעם שבחו ניכר פי' דלא תפחה ואין בה הותיר מידה מתניתא פלוגא על ר"י דגים שנתבשלו עם הקפלוטות של מע"ש והשביחו השבח לפי חשבון כלום יש בדגים אלא טעם קפלוטות ובקפלוטות אלא טעם דגים אבל לא הותיר מידה ולמה לפי חשבון ומשני ר"י בשם ר"ה תיפתר שבישל שניהם כאחת וע"כ יש בו הותיר מידה ופריך ר"י בשם ר"ה הגע עצמך שבישל זה בפ"ע וזה בפ"ע ועירבן ר"ל אם כן למה לי' לבשל שניהן ביחד אפילו כשבישל כל אחד בפ"ע ועירבן נמי צריך להיות לפי חשבון ואלא ע"כ מיירי שהוציא הדגים מן הקפלוטות ולא נשאר רק הטעם לבד ואפ"ה השבח לפי חשבון אע"פ שאין בו הותיר מידה וקשיא לר"י. כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק ובשנו"א ז"ל וכן פירושו:

מתניתא פליגא על ר"י האשה ששאלה מחברתה תבלין כו' הרי אלו כרגלי שתיהן. והא הכא אין בו הותיר מידה רק טעם שבחו ניכר אלמא דהוא לפי חשבון א"ר בא תחומין עשו למידת הדין ר"ל דתלי בדיני ממונות ולא תלי באו"ה תדע לך שהוא כן כו' עצים אין בהם ממש דהא אפילו אין שבח עצים בפת ועכ"ז הוא לפי חשבון א"ו דתחומין שאני. מתניתא פליגא על רשב"ל תבשיל של מע"ש כו' והא הכא טעם שבחו ניכר א"ו דאזלינן בתר מדה וכיון דלית בו הותיר מידה השבח לשני ומשני כשאין טעם שבחו ניכר:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף