רידב"ז/כתובות/ד/א

רידב"ז כתובות ד א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

עד כדון דברים הבאים מחמת הביאה חבל בה כו' מיסבר סבר רשב"ל שמעשה ידי' שלה עד שתיבגר ר' יוחנן אמר מבגורה ואילך. פי' דאיתא בתוס' ז"ל בדף מ"ג ע"ב דפלוגתתן הוא אם שייך לאב אפילו מה שנפחתת מנערות ואילך דר' יוחנן סבר דשייך לאב כיון דנעשה לה בעודה ברשות האב אבל הפחת שעד שעת נערות שייך לאבי' לד"ה ותירוץ ב' מסקו בתוס' ז"ל התם דפליגי אפילו בהפחת שעד שעת בוגרת דאם דווקא קידושין שייך לאב אבל לא פחת קידושין עיי"ש ועפ"ז יתבאר הירושלמי דה"פ דר"י סבר לאבי' ורשב"ל סבר לעצמה ומשמע דלרשב"ל לעולם לעצמה ולר"י לעולם לאבי' א"כ לרשב"ל דס"ל לעצמה מיסבר סבר רשב"ל דמעשה ידיה אפילו עד שעת בוגרת לעצמה ולשיטת ר' יוחנן דס"ל לאבי' אפילו מבגורה ואילך לאבי' כיון דנעשה לה בעודה ברשות האב וה"פ דשאיל הגמ' מיסבר סבר רשב"ל שמעשה ידיה שלה עד שתבגור ור"י אומר מבוגרה ואילך וזה שאלת הגמ' אם לשיטת רשב"ל לעולם שייך לעצמה ולשיטת ר"י לעולם שייך לאבי' ע"ז קאמר ר' אבין בשם ר' הילא עד שעת בוגרה פליגין אבל מבוגרה ואילך כו"ע מודיי שהן של עצמה ואפילו ר"י מודה מתניתא מסייעא כו' לדין כפי' הפ"מ ז"ל ודוק:

מה חמית מימר כן תני רשב"י ונתן לנערה ונתן לאבי הנערה הא כיצד כו'. הסוגיא הזאת חמורה מאד ופי' המפרשים ז"ל קשה להולמן וקשה להבין ונראה לפענ"ד בביאור הסוגיא הזאת בע"ה והוא גמ' ערוכה במס' כתובות דף מ"ב ע"ב בטעמא דר"ש דא"ק ונתן לאבי הנערה לא זכי רחמנא אלא משעת נתינה כו' ונתן לחוד יתן לחוד וכתב הרא"ה ז"ל בטעמא דרבנן דגמרי נמי מונתן רק בהא נחלקו דר"ש סבר דבעינן גבי' ורבנן ס"ל דבב"ד כמאן דגבוי דמי ור"ש סבר דבעינן נתינה ממש וגבי מוצש"ר דכתיב ונתנו לאבי הנערה כתבו בתוס' ז"ל ומבואר בשט"מ ז"ל דהתם לכו"ע הוא דסגי בב"ד דהתם מפורש לב"ד מזהיר רחמנא וענשו אותו כו' ונתנו ולא פליגי ר"ש ורבנן רק בונתן לאבי הנערה דלר"ש הוא גבי' ולרבנן הוא בב"ד וכ"כ הרמב"ן ז"ל ולכאורה למה בכ"מ דכתיב ונתן בתורה לא דרשינן על ב"ד כמו גבי אוכל תרומה ונתן לכהן את הקודש דלא בעינן ב"ד אלא ע"כ דהדבר מפורש פשוט דכיון דעיקר החוב הוא לנערה ורק רחמנא גזר שהאב יגבה חיובה של הנערה ונמצא רק דהנתינה לחוד הוא לאביה ולא עיקר החוב אלא דעיקר החוב שלה רק דרחמנא גזר דהחוב שלה ינתן לאב ולא דהתורה נתנה לו החוב ז"א אלא הנתינה לחוד ומה"ט כשלא הספיק לעמוד בדין שייך לעצמה דאל"כ אלא דעיקר החוב הוא לאב א"כ כי לא הספיק לעמוד בדין עד שמת מ"ט שייך לעצמה כי היכי דלא שייך לאחין כן נמי אינו שייך לה א"ו דהעיקר החוב הוא לה רק שגזר רחמנא דהגבי' יגבה האב לפיכך אם לא הספיק האב לעמוד בדין וכו' שייך לה וע"כ הא דכתב רחמנא ונתן לאבי הנערה דהוא רק הנתינה שייך לאבי הנערה א"כ ע"כ דהוא בב"ד שהוא כנתינה לרבנן או לר"ש נתינה ממש משום דאין לו בעיקר החוב אלא זכות הנתינה דלרבנן הוי בב"ד כנתינה ולר"ש נתינה ממש אבל בכ"מ דעיקר החוב שלו לא צריך ב"ד דיהא כנתינה לרבנן דז"א דהא א"צ להנתינה רק כשאין לו אלא זכות הנתינה לבד משא"כ היכא דעיקר החוב שלו ועי"ז יתבאר הסוגיא דידן כעין חומר בע"ה דפריך מה חמית מימר כן דתלי בב"ד ואם לא הספיק לעמוד בב"ד שייך לעצמה תני רשב"י ונתן לנערה ונתן לאבי הנערה פי' דצריך ליתן לנערה ונותן לאבי הנערה ע"כ לא זכי אלא בב"ד שהוא כנתינה ולר"ש בנתינה ממש וכיון שכן כשלא הספיק לעמוד בב"ד עד שמת שייך לעצמה ופריך מנן אילין מיליא פי' מנ"ל דאם לא הספיק לעמוד בב"ד עד כו' שייך לעצמה דילמא הבנים במקום אב קיימא והם יעמדו בב"ד ומשני ר"א בשם ר' יוחנן והתנחלתם וכו' אין בנותיכם לבניכם בקנס הכתוב מדבר וכו' ואח"כ מתחיל הסוגיא קנס מאימתי הוא מתחייב ר' יונה אמר משעה הראשונה ר' יוסי אמר בסוף פי' לר' יונה אדם מוריש קנס לבניו ואע"ג דלא עמד בדין דלא אמרינן דילמא מודי ואיפטר [וכרבא ור"נ במס' ב"ק דף ע"א ע"ב עיין ברמב"ן ז"ל בר"פ נערה שפירש כן ועיי' בתוס' ז"ל ב"ק דף ע"ב] ור' יוסי ס"ל בסוף משעמד בדין משום דילמא מודי ומיפטר מתיב ר' יוסי לר' יונה ע"ד דתימר משעה הראשונה א"כ קשיא מתניתן דידן דתנינן בהדיא עמדה בדין וכו' לא הספיקה וכו' הרי מפורש דלא זכי בקנס להוריש לבניו עד העמדה בדין ומשני ר' יונה מטינת' להא דתני רשב"י ונתן לנערה ונתן לאבי הנערה פי' דצריך ליתן לנערה וגזה"כ הוא דיתן לאבי הנערה כדכתיב ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה ע"כ לא זכי אלא בנתינה לרבנן בהעמדה בדין שהוא כנתינה ולר"ש בנתינה ממש אבל בכ"מ הקנס לא תלי בהעמדה בדין והוא שיטת הרא"ה ז"ל והרמב"ן ז"ל בש"ס דילן ומתיב ר' יונה לר' יוסי ע"ד דתימר בסוף דלא זכי בקנס עד שעת העמדה בדין א"כ קשיא משבגרה האיך הוא לעצמה ומשני כדתני ר"ח כו' ומסיק הגמ' דאתיין אילין פלגוותא כהלין פלגויתא פי' הרמב"ן ז"ל דר' חגי ור' יוסי קמיפלגי בפלוגתא דר' יונה ור' יוסי דתנינן תמן גנב משל אביו כו' מתיב ר' חגי לר' יוסי ע"ד דתימר בעמידת ב"ד הדבר תלוי ניתני גנב משל אביו וטבח ומכר ולא הספיק לעמוד בדין עד שמת אביו משלם תשלומי כפל ואינו משלם ד' וה' [כן גי' הרמב"ן ז"ל] וה"פ דמשלם כפל כשאמרו חייב אתה ליתן לו ואח"כ טבח ומכר אינו משלם תשלומי ד' וה' [א"נ דגרסינן אינו משלם תשלומי כפל] כמו בש"ס דילן דפריך כן דהוי ה' חצאי בקר וא"כ לשיטתך הו"ל לאיפלוגי כן במתני' ולמה מחלק בין שטבח ומכר ואח"כ מת אביו לבין שמת אביו ואח"כ טבח ומכר בשלמא לדידי דאמינא קנס משעה הראשונה שפיר ניחא דאדם מוריש קנס לבניו ואין צריך העמדה בדין אבל לדידך קשיא ממתני' דב"ק ואי דבמתניתן דידן הרי החילוק מפורש דעמדה בדין עד שלא מת האב הרי הן של אב מת האב הרי הן של אחין לא הספיקה לעמוד בדין עד שמת האב הרי הן של עצמה א"כ אדמתיבנא מהא דמתניתן דב"ק מדוע לא מחלק שם ג"כ כן עמד בדין הרי הד' וה' של אב מת האב הרי הן של אחין לא הספיק לעמוד בדין עד שמת האב הרי הן של עצמו כמו במתניתן דידן דמס' כתובות הא יש אדרבה סייעתא לדברי ר' יוסי במס' כתובות דמפרש התנא בהדיא כן וא"כ למה יקשה על ר"י מדוע לא חילק התנא במס' ב"ק בין עמד בדין ללא עמד הרי אדרבה ראיה וסייעתא גדולה דמפורש במשנה דמס' כתובות כדברי ר' יוסי דמחלק בין עמד בדין ללא עמד בדין ומשמע דאם היה מפורש כן במתניתן דב"ק היה הדין כר' יוסי וא"כ לפ"ז כיון דבמתניתן דידן מפורש כן דמחלק בין עמדה בדין ללא עמדה א"כ מוכח כר' יוסי מהך מתניתן אבל באמת לשיטת ר' יונה דס"ל הטעם במס' כתובות דלפיכך תלי בעמידה בדין משום דכתיב ונתן ולא זיכתה התורה לאב אלא בנתינה שיזכה מן הנערה בנתינה ע"כ צריך עמידה בדין דכנתינה דמי לרבנן או לר"ש בנתינה ממש א"כ לא שייך להביא ראי' לר' יוסי ממשנה זו א"כ קשה על ר' יוסי אם כדבריו דקנס לא זכי אלא בהעמדה בדין יקשה המשנה דב"ק למה לא מחלק בין עמד בדין ללא הספיק והיינו דמסיק והן דאת אמר בארבעה וחמשה בזה אם יחלוק בין עמד בדין ללא הספיק היה כדבריך ברם הכא במה דמחלק במתניתן דידן אין ראי' לדבריך דכל עמא מודיי שהן לעצמה לא צריכה דלא למי הוא נותן לעצמה נותן לאבי' פי' אע"ג דבמתניתן תנינן הרי הן של אב הרי הן של אחין לאו דעצם החוב של האב דשייך החוב להאב ז"א אלא דהעצם החוב הוא של עצמה רק הנתינה לאב [והוא כדא"ל ר' יונה מטינתה הא דרשב"י ונתן לנערה ונתן לאבי הנערה דצריך ליתן לנערה וגזה"כ שיתן לאבי הנערה] והיינו דמסיק כל עמא מודיי שהן של עצמה לא צורכה דלא [פי' לא צריכה אלא] למי הוא נותן לעצמה נותן לאביה דהנתינה ג"כ לעצמה או דהנתינה לאביה בשעמדה בדין הנתינה לאביה פי' רק הנתינה לאביה אע"פ שהן של עצמה מ"מ זיכתה התורה הנתינה לאביה וכשלא עמד בדין גם הנתינה לעצמה א"כ ממתניתן דידן דמחלק בין עמדה בדין ללא עמידה בדין הוא משום דבמתניתן דידן דזיכתה התורה לאב רק הנתינה א"כ צריך עמודה בדין דכנתינה דמי לרבנן או לר"ש בנתינה ממש משא"כ בכשהיה מחלק בארבעה וחמשה בין עמד בדין ללא עמד אז הי' כדבריך וזהו כל דברי ר' חגי דקאי בשיטת ר' יונה דמתניתן דידן הוא משום דלא זכי רחמנא לאב רק הנתינה דלפיכך צריך עמידה בדין דכנתינה דמי לרבנן ולר"ש בנתינה ממש משום דלא זכי רחמנא לאב רק הנתינה אבל עיקר קנס ובופ"ג הן של עצמה ולאבי' לא זכי אלא הנתינה וכדתני רשב"י ונתן לנערה ונתן לאבי הנערה וכההיא אוקימתא דר' יונה ואתיין אילין פלוגוותא כאילין פלוגוותא דר' חגי ור' יוסי קמיפלגי בפלוגתא דר' יונה ור' יוסי:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף