רידב"ז/דמאי/ד/ג

רידב"ז דמאי ד ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תני הנאמן לשני נאמן לראשון דברי ר"א כו' מה טעמא דר"א משום שאינו חשוד להקדים או מכיון שהפריש שני חזקה שהפריש ראשון ופריך והתנינן ר"א אומר א"צ לקרות שם למ"ע של דמאי הא שני צריך פי' דעביד הגמרא ק"ו מה שני מעשרות ששוין שאין הפסד לו בשניהן ואפ"ה אינו נאמן מזע"ז לא כ"ש דאינו נאמן ממעשר שאין לו הפסד על מעשר שיש בו הפסד בהפרשתו ואינו נאמן אלא ממעשר שיש בו הפסד בהפרשתו על מעשר שאין בו הפסד כגון ממע"ר על מע"ש, והיינו דקפריך מכח ק"ו דכיון דר"א ס"ל דמעני לשני אינו מוחזק דבשניהם אין לו הפסד כ"ש על ראשון דיש לו הפסד בהפרשתו פשיטא דאינו נאמן כמו דמסיק מה שני שאין לרבו ט"ה פי' שאינו נותן להקב"ה מזה כלום [כמו דאמרינן בעלמא שלא יהא שולחנך מלא ושלחן רבך ריקן צריך להפריש ראשון שיש לרבו ט"ה לא כ"ש, וכיון דאינו נאמן ממ"ע דאין לו הפסד בהפרשתו דהא מחזיק לעצמו כדאיתא ברש"י ז"ל במס' מכות (דף י"ז) דאיהו אינו מקפיד רק על הפרשת מ"ע לאפוקי איסור טבל ומחזיק לעצמו דאיהו לא חייש אאסור גזל אממון שאין לו תובעין עיי"ש, וכיון דאינו נאמן ממ"ע על מע"ש דבתרווייהו אין לו הפסד בהפרשתו דהא מע"ש ג"כ שייך לעצמו ואין לרבו ט"ה בהם לא כ"ש שאינו נאמן על מע"ר דהא שם יש לו הפסד בהפרשתו דהא יש לרבו ט"ה דצריך ליתן לכהן [ואי דלא יתן מה מועיל הפרשתו הא כשאוכל תרו"מ ג"כ בעון מיתה] וא"כ קשיא מר"א אר"א דהאיך ס"ל הנאמן לשני נאמן לראשון הא א"צ להיות רק נאמן מראשון דיש לו הפסד בהפרשתו אשני דאין הפסד בהפרשתו, וכדי להגדיל הקושיא מייתי דאפילו מב' מעשרות שוין שאין לו הפסד משניהם נמי אינו נאמן וע"כ ק"ו הוא מאין לו הפסד ליש לו:

הוציא להן מע"ש מתוך ביתו ואמר פדוי הוא נאמן מיירי בראינו שהפריש מע"ש ואח"כ אמר פדיתי והוא חולין נאמן פדוי לי ופדו לכם אינו נאמן פי' הכ"מ ז"ל דמטיל ספק בדבריו דאומר אנלי פדוי הוא ואם אין אתם מאמינים לי פדו לכם כיון שהטיל ספק בדבר אינו נאמן ואוקמי' מתניתין דר"א היא דר"א אומר הנאמן לשני נאמן לראשון, פי' דהנה לחכמים בראינו בע"ה שהפריש שני אינו נאמן לראשון ומחויב להפריש ראשון מן הכרי אבל המע"ש גופי' פטור מן הראשון דהא קיי"ל אפילו בלקוח בכסף מע"ש פטור מן הדמאי וכ"ש המע"ש עצמו אבל כשנפדה המע"ש פשיט' שחייב בדמאי דהא הטעם דלקוח בכסף מע"ש או מע"ש עצמו דפטור מן הדמאי הוא כדאיתא לעיל (בפ"ר) בשעה שגזרו על הדמאי לא גזרו על דברים הללו או מטעם דאימת קדשים עליו, וקאמרינן שם בסוגיא מפני אחד שאין אימת קדשים עליו וכן לענין אכילת שבת אמרינן בפרקין גם כן ב' טעמים הללו לא גזרו בכבוד שבת או אימת שבת עליו, ואפ"ה תנינן חשיכה מוצאי שבת לא יאכל עד שיעשר וכדמסיק מפני אחד שאין אימת שבת עליו, וא"כ כמו בשבת בשחשיכה מוצאי שבת חוזר הדמאי למקומו כמו כן בנפדה המע"ש חוזר הדמאי למקומו, וא"כ קשיא בהאי ברייתא למה בפדוי לי ופדו לכם אינו נאמן לחומרא, נאמן ואינו נאמן מבעי' לי' דאינו נאמן על פדיונו לחומרא שמא לא נפדה ואסור לאכלו חוץ לחומה שמא הוי מע"ש, ונאמן לחומרא דשמא נפדה לחייבו בדמאי, אלא ע"כ מתניתא דר"מ היא דס"ל הנאמן לשני נאמן לראשון וא"כ נאמן על כל הכרי דפטור מדמאי דראשון וע"ז אמר ר' יוסי דז"א דד"ה היא אפי' לרבנן דס"ל הנאמן לשני אינו נאמן לראשון מ"מ הכא לא שייך למיזל הכא לחומרא והכא לחומרא דעשו אותו כתוספות הביכורים מה תוספות הביכורים כיון דנאכלת בטהרה משום ספק דשמא הוי ביכורים וע"כ פטורה מן הדמאי ולא אמרינן לחומרא שמא אינה ביכורים וחייבת בדמאי ז"א אלא כיון דלענין אכילה אמרינן החומרא דנאכלת בטהרה משום ביכורים ע"כ בכל דיניה הוי כביכורים ופטורה מן הדמאי ולא אמרינן החומרא שמא אינה ביכורים כמו כן הכא נאכלת משום שני ופטורה מן הראשון כיון דלענין אכילה אמרינן החומרא דהוי שני ואינו נאמן על הפדיון ומחויב לאוכלו בקדושת מע"ש ע"כ פטורה מן הדמאי ור"ח בשם ר"א דר"א היא ולא ס"ל כר' יוסי אלא כאוקימתא ראשונה:

תני לא יסרב אדם בחבירו לארחו בשעה שהוא יודע שאינו רצה, שייכות הענין זה לכאן משום דקאי אמתניתין דידן דתנינן ואם היה כהן וכו' למודים כו' ובלבד שיודיעם, ופי' בשנו"א ז"ל ובלבד שיודיעם מפני גניבת דעת, ע"כ שייך הענין הזאת לכאן:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף