רידב"ז/דמאי/ג/א

רידב"ז דמאי ג א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א"ר יונה מתני' בעניי חברים ובאכסניא כר"י פי' דוקא בשעניים חברים דיתקנו בעצמם וכן באכסניא בהכנסת אורחים אפילו לעשירים נמי בחברים כדמסיק דאם לנו חייבין ע"פ הדין ובודאי יעשרו מה שאין כן בעניי עם הארץ דלא יעשר אין מאכילין ור"י ס"ל דאפילו בעניי ע"ה נמי מותר כדמפרש דא"ת דווקא בעניי חברים א"כ את נועל דלת בפני עניי ע"ה דלמה יתן להם מעושר הלא טוב לו יותר ליתן לעניי חברים ולא יצטרך לעשר ע"כ התירו חכמים ליתן לעניי ע"ה דמאי אע"פ שיש לחשוש שמא לא יעשר העני ע"ה, מ"מ הקילו והתירו חכמים גבי דמאי משום נעילת דלת וס"ל לר' יונה ור"י דעני אינו רשאי לאכול דמאי אלא דבעה"ב מותר ליתן לו והעני בעצמו מתקן רק דר"י ס"ל דוקא בחברים התירו משא"כ בע"ה דחשוד שלא יתקן ור"י ס"ל דהתירו חכמים אף לע"ה משום נעילת דלת, ופריך מה מקיים ר' יוסי לאכסניא הא מוקי דמיירי בע"ה ג"כ דהא בעשירים לא שייך נעילת דלת ומסיק דמוקי בעכו"ם ופי' בשנו"א ז"ל בשם תוס' ז"ל דקמ"ל דאע"ג דאין פורעין חוב מדמאי מ"מ כיון דבעכו"ם הוי רק משום דרכי שלום לא חשוב פורע חוב, ומסיק בשנות אליהו ז"ל דהירושלמי חולק עם הבבלי דס"ל בכמה מקומות דמוכח מכמה משניות דעניים רשאים לאכול דמאי בלא תיקון ואילו בירושלמי ס"ל דהעני צריך בעצמו לתקן ועיין בתוס' ותמצא האיך יתוקם הנך משניות לשיטת הירושלמי:

תני צריך להודיעו ופריך ע"ד דר' יוסי מה מועיל שמודיעו ומשני מפני אחד שהוא מתקן כן הגי' בשנות אליהו ז"ל, וכן תלמידו בירושלמי שת"י:

אר"מ הדא אמרה אילין דיהבין בביתין אסור ליתן מדמי שביעית פי' דכיון דמתניתין לא קמ"ל דהעני רשאי לאכול דמאי אלא דבע"הב מותר לו להאכיל דמאי ומודיעו הגם דאסור לפרוע חובו מדמאי מ"מ הקילו בדמאי משום מצות צדקה משמע מזה דחשוב פורע חוב אפילו כשמאכילו בביתו של בעה"ב ולאו דווקא גבאי צדקה שנותן להעני להוליך לביתו של עני, אלא אפילו כשבעה"ב נותן לעני לאכול בביתו של בעה"ב נמי חשוב פריעת חוב [משום דיש בזה נפ"מ כדאיתא בירושלמי פ"ג דמעשרות ופ"ז דמס' כתובות] דהא במתניתין מיירי כשמאכיל להעני בביתו של בעה"ב דהא הרישא לא מיירי בגבאי צדקה דמחלק לעניים וכדאיתא בסמוך דמיירי שמאכילו בבית בעה"ב ומ"מ לא התירו רק בדמאי דלא גזרו רבנן דמאי בזה, משא"כ בשביעית אפילו בבית בעה"ב נמי אסור כהדא דתני אחד שביעית ואחד מע"ש כו' ואין פוסקין מהן צדקה לעניים בבהכ"נ, א"כ ממתניתין דידן מוכח דלאו דוקא לפסיקת צדקה לעניים בבהכ"נ אלא אפילו למיהב בבתיהון נמי אסור בשביעית דלא התירו רק בדמאי דלא גזרו רבנן דמאי בזה אבל בשביעית משמע דאפילו בבית בעה"ב נמי אסור, ועיין בסמוך:

תמן תנינן פועל שאינו מאמין לבעה"ב, תמן את אמר הפועל מפריש, וכאן את אמר הבעה"ב מפריש. פירש דקשה אר"ג דס"ל דהפועל מפריש והתם תנינן דבעה"ב מפריש דקתני שאינו מאמין לבעה"ב הא מצד הדין הבעה"ב מפריש אמר ר' יונה תמן במאכילו מן המנוין, פי' הכא גבי ר"ג דמאכיל לפועליו הוא באוכל אצל בעה"ב כמו ואינו נאכל אלא למנויו, ובמס' פסחים דף צ' ע"א בממנה זונה על פסחו, ברם הכא במאכילו מן האבוס פי' גבי פועל שאינו מאמין לבעה"ב דפועל מפריש מיירי במאכילו מן האבוס כדאיתא במסכת נדרים האבוס שלפני הפועלים, וכשאוכל אצל בעה"ב לא הוי כפורע חובו, וכשאוכל בפני עצמו חשוב כפורע חובו. תמן קאי על מתניתין דידן ברם הכא קאי על מתניתין דהתם וכזה מצוי בירושלמי כמה פעמים וכן איתא בירושלמי בפ"ג ממס' מעשרות ובפ"ז ובפי"ג דכתובות, ועיין בתוס' ותמצא טעם בע"ה:

ר' זריקן כו' הגר"א ז"ל כתבו תלמידיו בשמו בירושלמי שת"י דגרס כאן האי דר' מנא דלעיל, וה"ג א"ר מנא הדא אמרה אילין דיהבין בביתין, צ"ל דיעבדין בכיתין כו' ואולי כוונתו ז"ל דהפועלין דעבדין בכיתני דאז אין להם מזונות ד"ת אסור למיאכלן מדמי שביעית, משום דהוי כפורע חובו משא"כ הפועלים דעבדין במידי דאוכלין מן התורה מותר לאכלן מדמי שביעית דלא חשוב כפורע חוב כדאיתא במס' מעשרות (פ"ג), ומדייק מכאן מכיון דהוי נפ"מ בין מנוין לבין האבוס, א"כ ע"כ דהטעם הוא משום פריעת חוב א"כ אסור להאכיל לפועלים מדמי שביעית דשם נמי אסור פריעת חוב כהדא דתני אחד שביעית כו' אין נפרעין מהן מלוה וחוב, ובירושלמי שת"י איתא בזה"ל ובגירסות הכתובים עתה כתב מורי להגיה, מזה משמע שהיו לפני התלמידים כמה כתבי יד שינוים רבים, ועל כן אי אפשר להעמיד עליהן:

מה טעם דבב"ש פי' בשנות אליהו ז"ל מפני מה חולקין רק בגבאי צדקה. ולא חולקין ארישא, ומשני דשאני גבאי צדקה דחולק לעניי עירו, ונמצא גודרן מן הטבל משא"כ ברישא דנותן לעניי עולם מה מועיל שיתן להם בעיר זה מתוקנים, כשילכו לעיר אחרת יאכלו שאינו מתוקן דאפילו תגדרנו עכשיו יכול את לגודרו לאחר זמן אין את יכול לגודרו, ופריך מ"ט דרבנן הא שפיר קאמרי ב"ש ומשני אם מדקדק את אחריו אף הוא ממעט בצדקה, פי' כשתאמר כן א"כ צריך לגבות בשני כלים אחד מעושר ואחד אינו מעושר וכשיראה ע"ה שמניח את מה שגובה מאתו בכלי אחרת א"כ חשוד הוא בעיניו וממעט מליתן צדקה, וזהו פירוש דמתניתין וחכ"א גובין סתם ומחלקין סתם, פי' דמחויב לגבות סתם בכלי אחד ולחלק סתם מכלי אחד כדי שלא למעט בצדקה, ודע שבירושלמי שת"י הגירסא תמן אפי' תגדרנו עכשיו יכול את לגודרו לאחר זמן כאן אין את יכול לגודרו ובשנות אליהו גרס באופן אחר קצת:

גבאי קופה בשביעית לא יהיו מדקדקין, פי' שלא ידקדקו שלא ליטול מחצרות של אוכלי שביעית אלא נותנו להם פת מותר שלא נחשדו ישראל להיות נותנין אלא או מעות או ביצות אבל לא פת ע"כ אין מדקדקין ר"ת בשם ר"פ הדא דתימר במקום שזורעין כלומר דחשודין על הזריעה ולא על אכילה, לפיכך אין מדקדקין משום דכיון דלאכול אינן חשודין כ"ש להאכיל, משום דאיתא לעיל (בפ"ד) דיותר חשוד אדם לאכול מלהאכיל, ע"כ כשאינו חשוד לאכול כ"ש להאכיל:

כהנים המגבלין בטהרה לא יהיו מדקדקין בחצרות של אוכלי שביעית אלא נוטלין מהם אית תנא תני מדקדקין, אמר ר"פ מאן דתני מדקדקין מפני חלתן כפי' הפ"מ ז"ל דהא אין נותנין שביעית תרו"מ רק חלה מ"מ אין מדקדקין אלא נוטלין מהן מבריחו מן הקלה ומכניסו לחמורה טבל בעין כו' שביעית בל"ת דאם לא תטול מהם יכול להיות שאיזה ע"ה לא ירצה בשביל זה לאכול שביעית ויהיה מדקדק על שביעית אבל ימצאו כמה שיאכלו טבל כיון דלא יקבלו מהן החלה ואימת קדשים עליהם ויראו לאבדן וע"כ לא יפרשו חלה כלל ויאכלו טבל, כיצד הוא עושה למ"ד דאין מדקדקין, אר"ח מביא כהן חשוד על השביעית שאוכל שביעית ומטבילה ומאכילה לו, ופריך ולא נמצא מוסר טהרות לע"ה דהא הוי קודם הערב שמש, ומשני אר"מ מביא כו' ומשמרו עד הערב וכו', ופריך ולא נמצא מחזיק ידי עוברי עבירה דהא נותן לו הסכמה שיאכל שביעית ומשני ר"ש ב"ס בשם ר"א משמרה עד ערב הפסח:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף