מראה הפנים/דמאי/ג/א

מראה הפנים דמאי ג א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מאכילין את העניים דמאי. כתב הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה אולי יקשה עליך ותאמר אחר שהתרנו לעניים אבילת דמאי מפני מה נאמר בלוקחי הצדקה הרוצה לתקן יתקן והוא עני. ותירץ דאכילה אחת היא שהתירו אבל כשיחלקו עליהם ונפל לכל אחר מהם חלק טוב נתחייב להוציא מהן דמאי וזהו דקאמר מאכילין ולא אמר אוכלין עכ"ד והנה בחבורו חזר בו וכתב בדין זה בפרק עשירי מהל' מעשר הלכה י"א מותר להאכיל את העניים ואת האורחים דמאי וצריך להודיע והעני עצמו והאורח אם רצו לתקן מתקן וכן בגבאי צדקה וכו' א"כ לעולם בין ברישא מאכילין וכו' ובין בסיפא גבאי צדקה צריך להודיע והרוצה לתקן יתקן וכבר העיר התי"ט בזה שבחבורו חזר בו. וטעמו דחזר בו נראה שהוא ז"ל הכריע כר' יונה דהכא מפני התוספתא דקתני וצריך להודיע וא"כ מתני' בעניים חברים מיתוקמא דלהו מהני שמודיע להן והרוצה לתקן יתקן כדאמר בגמ' דלר' יונה ניחא האי ברייתא ואע"ג דמשני גם לר' יוסי דס"ל דגם בעניי ע"ה מיירי דמודיע להם כדי שהאחר הרואה ידע שאינו מתוקן הוא. שינוייא דחיקא הוא ולא סמכינן עליה דהרי קתני וצריך להודיע להן והאיך יודע להאחר הרואה שנותנין להם דמאי במה שמודיע להן בפ"ע אלא לא תיקנו שצריך להודיע כ"א מפני טעם שאם ירצו לתקן יתקן וא"כ בעני חברים מיירי וכך הם כוונת דברי הרמב"ם בחיבורו שאם רצה לתקן וכו' ומי הם המתקנים הלא החברים וזהו פשוט וכתבתי זה מפני הנלמד דבר מדבר דאם מפרשינן בעניי חבירים ומטעמא דהך ברייתא תני וצריך להודיע נמשך מזה דאכסניא דקתני היינו באורחים ולא חיל המלך ומטעמא דהוי כפורע חובו בדמאי כדלקמן וכן אין חילוק בין אם לנו בין לא לנו דהא כי דייקינן אשכחן דהך ברייתא דצריך להודיע פליגא אהך ברייתא דר' יהושע לענין שמחלק בין לנו או לא דהא התם יודעין היו שהי' דמאי כדקתני והיו אותן בני העיירות מביאין להן פירות וכו' ולפי הברייתא דצריך להודיע כדי שהרוצה לתקן יתקן דמשמע אפי' מיד מפני מה לא תיקנו מיד אלא ודאי דהך ברייתא דר' יהושע ס"ל דבלנו תליא מילתא ואז הוא צריך לתקן דשוב לא הוי כאורח והך ברייתא דצריך להודיע ס"ל דאין חילוק ולהכי קתני סתמא צריך להודיע שאם ירצה לתקן יתקן מיד והיינו נמי טעמיה דהרמב"ם דפסק בפירוש אכסניא כר' יונה וכברייתא דר' יהושע ולא חילק בין לנו או לא משום דסמיך אהך ברייתא דצריך להודיע דהש"ס דייק מינה והיא עיקרית ועוד דהך ברייתא דתוספתא דשביעית דלקמן מסייע לה דקתני נמי וצריך להודיע (ומה שהקשה הר"ש למ"ר דלנו חייבין לתקן מההיא דעירובין דמשמע משם דאפי' לנו פטורין מדמאי וגם בזה דחק התי"ט בחנם בספ"ק דעירובין שפי' לצדדין קתני וכו' וע"ש דבלא"ה לא קשה מידי דהכא מדינא קאמר דחייבין והתם הא קתני ד' דברים פטרו במחנה וכו' דאף שהן חייבין מדינא פטרום כדחשיב שם שארי דברים דחייבין מדינא ובמחנה פטרום וזה פשוט) ולמדנו עוד מזה דשביעית ודמאי דיניהם שוה בענין זה דאף דדמאי מדרבנן היא שביעית בזה"ז ג"כ מדרבנן היא וזהו דמדייק ר' מנא הדא אמרה וכו' מדמאי לשביעית כדפרישית בפנים ונמצינו למדין דילפינן נמי דמאי משביעית דכשם ששביעית אין נפרעין מהן וכו' ואין פוסקין צדקה וכו' דכל דבר המוטל בחוב אין נפרעין ממנה וכך הוא בדמאי כ"א דוקא דרך ג"ח מותר והשתא ניחא דקתני מאכילין ולא קתני אוכלין לאשמועינן שמאכילין להן דרך ג"ח אבל לא לעניים המוטלין עליהן לפרנסן דהוי כפריעת חוב וכן לא לאכסניא של מלך המוטלת עליהן אלא לאורחים שהוא ג"כ דרך ג"ח ולא צריכין אנו לדוחק התי"ט שדחק עצמו לפרש מאכילין לפי דברי הרמב"ם בחיבורו דפירושו שנותנין לתוך ידם משא"כ ברופא חבר וכו' והא בלא"ה לאו מילתא היא דהתם מדרך ליתן ליד החולה שאינו נוטל בעצמו וכאן אין דרך ליתן לידים אלא נותנין לפניהן ולישנא דמאכילין דינא קמ"ל כדאמרן ועוד דהא קתני נמי אכסניא והיינו אורחים ולא שייך לישנא דאוכלין גבי אורחים ומיהו האי דינא קושטא היא דאין להאכילן לעניים דמאי אלא בתורת ג"ח ולא כשהן מוטלין עליו לפרנסו והיינו נמי טעמא דקתני במתני' גבי גבאי צדקה גובין סתם ולכאורה גובין מאן דבר שמיה ומשום פלוגתא דב"ש לא הוה צריך למיתני אלא מחלקין סתם אלא הא קמ"ל דגובין סתם שאין להן לשאול אם הוא מתוקן או דמאי דכשהן יודעין שהוא דמאי אין להם ליתן לעניים המוטלין עליהן כדקתני גבי שביעי' אין פוסקין צדקה לעניים והלכך גובין סתם ומחלקין סתם ובזה יהיו מבוארין דברי המשנה והסוגיא ודברי הרמב"ם בענין זה ולא רציתי להאריך יותר כמובן מאליו:

רופא חבר וכו'. דין זה הביא הרמב"ם שם בהלכה י"א ודין דבני נח השמיט ואף דלענין דינא קושטא הוא כדפרישית בפנים וכמו שהבאתי ממתניתין דתרומות ולטעם הנלמד מהאי דאמרינן פרק קמא דערכין (דף ו) נכרי שהפריש תרומה מכריו בודקין אותו אם בדעת ישראל הפריש תנתן לכהן ואם לאו טעונה גניזה חיישי' שמא לבו לשמים וכן פסק בפ"ד דתרומות וא"כ בכגון זה גם פירותיו טבל הוא לו כל זמן שאינם מתוקנים וא"א לפרש להא דהכא בענין אחר דהא בהדיא קאמר אפי' בודאי מותר ומאי האי ודאי אם לא טבל ודאי וקאמר משל חולה וכו' אלא דנראה דהוא ז"ל לא דקדק לדין זה גבי בני נח דהא מ"מ גברא לאו בר חיובא הוא ומאי קמ"ל ואפשר דס"ל דאף משל רופא מותר וכן השמיט הוא ז"ל לדין דאבר מן החי לבן נח שאסור לו ליתן ולא זכר זה בחיבורו ומיהו זה צ"ע דהא תוספתא ערוכה היא והובאה הך ברייתא בפ"ק דע"ז (דף ו) מנין שלא יושיט אדם אבר מן החי לב"נ וכוס יין לנזיר וכו' ומוקי לה התם דקאי בתרי עברי נהרא דאי לא יהיב ליה לא מצי שקיל וכן הביא הסמ"ג בלאוין קס"ח ודמיא הא דהכא ג"כ לזה דאי לא יהיב ליה הרופא החולה לא שקיל וכעת לא מצאתי טעם על. שהשמיט כל זה מחיבורו:

גבאי צדקה בי"ט וכו'. דין זה הביא הרמב"ם בסוף פ"ד מהל' יו"ט וכן לדין גבאי קופה בשביעית בסוף פ"ח מהל' שמטה ויובל ומדין כהנים וכו' בחצירות של אוכלי שביעית לא זכר כלום ולא בהלכות בכורים:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף