רידב"ז/גיטין/ו/א

רידב"ז גיטין ו א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בכל אחר את אמר התקבל כזכה הכא את אמר התקבל כהולך. שנייא היא שזכין לאדם שלא בפניו כו' הא תנינן האשה עצמה מביאה את גיטה חש לומר שמא חזרה בה תמן היא חבה לעצמה ברם הכא חוב לה ע"כ. וצ"ב להבין האי קושיא ותירוצא. פי' המפרשים ז"ל שמא חזרה בדרך וביטל השליחות לא מובן לי כלל. והא דמשני היא חבה לעצמה אמרינן מסתמא לא חזרה. הא הכ"נ הרי צווחה מעיקרא ועי' בש"ק ז"ל דמקשה מכל שליח לקבלה ומשני שם ודבריו צריך באור ונראה לפענ"ד דמתפרש יפה עפ"מ שמבואר לעיל בספ"ב בדברינו שם באוקימתא דר"י כשאמר לה אל תגרשי אלא במקום פלוני דה"פ דלהירושלמי הוי גו"י בכ"א ונעשה מידו ידה. והוי זה גופי' הנתינה עיי"ש באורך. ועפ"ו עולה יפה הסוגיא הזאת דהנה בכ"מ שהבעל נותן הגט לאשה והיא הנותן והיא המקבלת מתגרשת בע"כ אבל הנ"מ כשהוא הנותן. אבל במקום שהאשה עושה את הבעל להנותן ולא הוי טגמע"ק רק כשהיא מקבלת בלא נותן וכיון דמחוסר נותן לא מהני. משא"כ כשהאשה עושה הנתינה מן הבעל לידה שפיר דמי כמו גבי תיחד ותפתח דהיא עושה קנין בהחצר ועושת הנתינה מן הבעל לידה שפיר דמי עי' בתוס' ז"ל שם דף ע"ז ע"ב ובא"מ ז"ל סי' קל"ט עיי"ש דהא דנעשה מחצירו חצירה הוי זה גופה הנתינה שפיר דמי הגם דהנתינה בא ע"י האשה שפיר דמי דהא לא הוי נטילה לחוד אלא גם נתינה מן הבעל אפילו דבא ע"י האשה וא"כ כשאמר לה אל תגרשי אלא במקום פלוני ועל ידי שבאתה האשה למקום פלוני ונעשה מידו ידה והוי נתינה מן הבעל על ידי האשה והוי כמו שהאשה לוקחת יד הבעל ונותנת מידו לידה. וא"כ ניחוש כשבאתה למקום פלוני אינה רוצה להתגרש והגם דאשה מתגרשת בע"כ הנ"מ כשהבעל בעצמו עשה הנתינה לפיכך נתגרשה בע"כ אף שהיא אינה רוצות להתגרש ע"י הנתינה לא אזלינן בתר דעתה אלא בתר דעת הנותן אבל אם היא עשתה הנתינה ע"ד שלא להתגרש בהנתינה הזאת למה תתגרש הלא העושה כל עיקר הנתינה אינה עושה נתינה ע"ד גירושין דהא חוב היא לה ובודאי אינה חבה לעצמה ואולי חזרה בתוך כ"ד דהוי מגורשת ואינה מגורשת עי' ברשב"ם ז"ל ב"ב דף ק"ל. ומשני אע"פ שחוב היא לה אך בע"כ הרי היא חבה לעצמה ע"י שבאתה למקום פלוני. ולא איכפית לן על שלא ניחא לה הא עכ"פ עושת הנתינה וכיון דיש כאן נתינה ע"כ חבה לעצמה כיון דאיכא נתינת הבעל מתגרשת ממילא בע"כ משא"כ הכא היא חב לה ואין חבין לאדם שלא בפניו ודוק:

ר' זעירא בעי קומי ר"מ אף לענין מתנה כן אדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו פי' דמיבעיא ליה אם גם במתנה פליגי ר' ור"נ כשיאמר לשלוחו התקבל לי מתנה מפלוני והנותן יאמר הולך ותן לו דלרבי לא יוכל לחזור בו ולר"נ יוכל לחזור בו א"ל תמן התורה זיכת אותה בגיטה והיא עושה שליח לקבל דבר שהיא שלה אית לך מימר במתנה אדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו וכבר עמלו האחרונים ז"ל [עי' במחנה אפרים ז"ל ה' זכי' ומתנה] לפרש ירושלמי זה ואנחנו בע"ה בארנו שם ע"פ מה שכתב הקצוה"ח ז"ל סי' ר' לחלק בין גט למתנה דבגט מהני גיטה וחצירה באין כאחד ובמתנה כה"ג לא מהני משום דבגט מה שהבעל נותן לה אינו בתורת זכי' והקנאה אלא בתורת נתינה רק דהתורה אמרה דהיא זוכה את הגט ומתגרשת בו אך אין זה מזכוי הבעל הילכך מהני בה גיטה וחצירה באין כאחד דאף דלא חשיב כה"ג זכי' והקנאה מ"מ לכה"פ הוי נתינה ובגט לא בעינן יותר. אבל במתנה דבעינן זכי' והקנאה שהנותן יזכה ויקנה לו לא מהני גו"ח באין כאחד דלא חשיבא זכי' והקנאה יעוי"ש בדברי' הנחמדים [ומה"ט ניחא לפענ"ד מה דלא מהני בגט טלי גיטך מע"ג קרקע דבעינן ונתן בידה אף דבכמה דברים ג"כ כתוב ונתן כמו ונתן לכהן את הקודש וכדומה ולא בעינן נתינה מידו דווקא. דהיא משום דבעלמא היא בתורת זכי' והקנאה משא"כ בגט דהיא רק בתורת נתינה והדברי' ארוכים אכ"מ] ובזה מבואר הירושלמי בפשיטות דהכי קאמר ר"מ תמן התורה זיכת אותה בגיטה והיא עושה שליח לקבל דבר שהיא שלה ר"ל דבשלמא גבי גט שהאשה עשאתו שליח לקבלה והבעל א"ל הילך ותן לה ועשאו שליח להולכה הגם דכ"ז שלא הגיע הגט ליד האשה לא זכתה אותו דהא הבעל לא אמר להשליח שיזכה עבורה ומה שהיא אמרה להשליח שיקבל לה גיטה לא מהני דאין אדם עושה שליח לזכות דבר שאינו שלו אם לא ברשות המזכה מ"מ ס"ל לרבי דאינו יכול לחזור משום דבגט לא איכפית לן מה שהבעל לא זיכה לה דלא בעינן זכי' בגט מכח הבעל רק נתינה והתורה מזכה ממילא וכיון דהויא הכא נתינה שהרי הבעל נתן הגט על ידי השליח והשליח היא גם שליח לקבלה מהאשה שפיר מתגרשת בו דהרי זה דומה כאילו נתן הבעל גט לאשתו ואמר שאינו מזכה לה דלא חיישינן לדבריו כלום משום דכיון שנתן שוב א"צ להזכי' שלו דהתורה מזכה לה וה"נ בנתן לשליח קבלה של האשה אף שלא זיכה לה לא איכפת לן דהתורה זיכתה לה ממילא ולפיכך היא עושה שליח לקבל דבר שאינו שלה משום דע"י הנתינה יהי' שלה ממילא ע"י זכוי התורה. משא"כ במתנה אית לך מימר במתנה אדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו ר"ל דבמתנה הא בעינן זכי' והקנאה שהנותן יזכה להמקבל ע"כ אף רבי מודה דיכול לחזור כשאומר לו הנותן הולך ותן לו אפי' אם היא ג"כ שלוחו של המקבל דהא כ"ז שהחפץ ביד השליח הרי היא ברשות הנותן דלא זכה השליח להמקבל ואף דהמקבל עשאו שליח לקבלה אך אין אדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו אם לא ברשות הנותן והכא הרי לא אמר הנותן זכה לפלוני. וסוגית הירושלמי הכי דלעולם תן לאו כזכי דמי אך בגט לא בעינן זכי' דהתורה זיכתה לה ממילא הילכך מהני תן משא"כ במתנה דבעינן זכי' והכא לא זיכה הנותן ואי דהשליח בעצמו יזכה בעבורו ז"א דאין אדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו ודוק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף