רד"ק/תהילים/קז

רד"ק ‏ תהילים קז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

הודו. המזמור הזה נאמר על ארבעה שיצאו מצרה לרווחה וצריכים להודות לה' כי הוא המוציאם מצרה לרווחה ואינו בדרך מקרה כאשר יחשבו התועים, אלא צריכים שיודו כי בעונש עונם היו בצרה ובחסד אלהים נצלו מהצרת בצעקתם לו. הולכי מדברות, ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא, ומי שהיה חולה ונתרפא. ויורדי הים, וזכר גם כן בזה המזמור מי שהם בטוב במקומם יביאם האל יתברך לחסרון הטוב וחיותם ברע, ומי שהם ברע המקום ישגבם ויושיעם מרעתם ויתן לו טובה גדולה, כל זה להורות כי הכל הוא מיד האל, הרע והטוב:

ב

יאמרו. תהלה ותודה לאל אשר גאלם מיד צר, ויכירו כי הוא הגואל לפיכך קראם גאולי ה':

מיד צר. שם, כמו צרה:

ג

ומארצות קבצם. האל בהולכי מדברות כי הם בו מצאים יותר מהשלשה, כי רגילים בני אדם ללכת בסחורה מארץ לארץ ועוברים דרך מדברות והוא בחסדו יקבצם מהארצות אשר הלכו שם אילך ואילך וישיבם למקומם בשלום. וזכר עם הפיאות מזרח ומערב וצפון ולא זכר דרום כי הוא מעט היישוב מכל הפיאות מפני חום השמש ולא ילכו באותה הפיאה בסחורה אלא מעט. ופי' ומים. אותם שעוברים דרך ים מארץ לארץ ישיבם לארצם בשלום, ועוד יזכור בים על הצרה שהם בים שיצילם ממנה ועתה זכר אותם לפי שאמר ומארצות קבצם, וכן אותם שעוברים אל עבר הים יקבצם ממקומם:

ד

תעו. זכר הצרה שהם במדברות שהם הולכים בהם, ואחת מן הצרות שהם תועים בדרך במדבר, כי רב החול אשר שם מכסה הדרכים בנשיבת הרוח והנה לא ימצאו דרך ללכת בה אל עיר מושב שירצו ללכת שם:

ה

רעבים. כי הם נושאים עמהם צידה לדרך כשיעור מהלך הימים אר בין ארץ לארץ, כי במדבר לא ימצאו מים ולא שום מאכל. והנה בתעותם שלא יראה להם הדרך ארכו להם הימים במדבר והנה הם רעבים גם צמאים:

נפשם בהם תתעטף. מרוב הרעב והצמא ואין להם שום צד להנצל מצרתם אלא שיצעקו אל ה':

ו

בצר. כמו בצרה:

ז

וידריכם בדרך ישרה. יגלה להם הדרך שתעו:

ח

יודו. כשיגיעו אל עיר מושב ויתנו הודאה לאל שהגיעם לעיר מושב: ויספרו לבני אדם. הנפלאות שעשה עמהם האל יתברך:

ט

כי. שוקקה, שם תואר מנחי העי"ן מן ואל אישך תשוקתך אמר הנפש שהיתה מתאוה במדבר למים עתה השביעה בהגיעה אותה אל עיר מושב וכן הנפש שהיתה רעיבה למאכל מלא טוב:

י

יושבי. עתה זכר האסורים וזכר שנשבו בעונם ובשובם לאל יתברך יוציאם מבית האסורים, ובאסורים ובחולים זכר עונש כי בעונם נלכדו ונחלו, אבל הולכי מדברות ויודי הים לא זכר בהם עונם כי תחילת דרכם אין בהם רע ונזק ולא ילכו מדברות ולא ירדו ימים בעונם, אלא יבוא להם דבר צרה וסכנה בדרך כדי שישובו אל ה' ויושיעם: ואמר יושבי חשך. כי בית האסורים מקום חושך הוא:

עני. יתרים או מיתרים שיקשרו אותם ויענו אותם בהם:

וברזל. כבלי ברזל שנותנים ברגליהם:

יא

כי. הודיעם כי בעונם נשבו לפי שהמרו אמרי אל והם המצות שצוה לבני אדם כי לא לישראל לבדם נאמרו המצות, כי לכל הגוים אלא שהבדיל ישראל מן האומות במצות יתירות שצוה אותם והקדישם בטהרת הגוף ובמאכלם אבל המצות השמעיות נתנו לאדם הראשון ולזרעו אחריו והם אמרי אל:

ועצת עליון. שיעץ לבני אדם שיעשו אותם וחיו בהם וממרים אותם, ישלח להם מוסרות בחלאים או יוליכם בשבי:

נאצו. מבנין הקל בשקל שמרו מפני ההפסק:

יב

בעמל לבם. בעמל השבי יכניע לבם שנתגאו ובזו דבר ה':

כשלו. בשבי:

ואין עוזר. אלא האל יתברך שיצעקו אליו ויושיעם:

יג

ויזעקו. צעקה בצד"י וזעקה בזי"ן ענין אחד:

יד

ומוסרותיהם. הם היתרים והכבלים שנאסרו בהם:

ינתק. כלומר יסבב להם סיבות ויתקן להם עלילות שיברחו מן השבי או יתן בלב שוביהם להתירם ממאסרם. או סיבות אחרות שינצלו כי לו לבדו נתכנו עלילות:

טו

יודו. כשיצאו מן השבי יתנו הודאה לאל יתברך: ויספרו ב לבני אדם. נפלאותיו שעשה להם, ומה הם הנפלאות כי שיבר דלתות נחושת, דרך בני אדם לתת השבויים בעיר מבצר דלתים ובריח. ובאומרו נחושת וברזל, דרך גוזמא רוצה לומר חזקים מאד, והנה אין להם תחבולה שיוכלו לברוח ולהנצל ממגדל חזק שנשבו בו והאל ית' יסבב סיבות שיצאו משם ולא ימנעם חוזק הדלתים והבריחים:

יז

אוילים. עתה זכר החולים, ואמר כי מדרך פשעם ומעונותיהם יחלו ויתענו וקראם אוילים, מה שלא אמר כן באסירים בעבור כי השבי יהיה בבת אחת ולא כן החולי כי מתחילה הוא קל ואחר כך יכבד יום אחר יום, והנה הם אוילים שלא יכירו וידעו כי החולי כמו מלאך שליח אליהם שישובו בתשובה והם לא ירגישו בדר כמו האויל שאינו מרגיש ברעה שתבא לו ממעשה אולתו, ואם היו חכמים היו חושבים בלבם מה זה החולי ששלח לנו האל ומאיזה עון הוא וישפשפו במעשיהם ויתקנו דרכיהם קודם שיכבד עליהם החולי, ואם לא ירגישו יום ראשון ירגישו יום שני יום שלישי. אבל האוילים לא ירגישו בדבר ולא ישובו לאל יתברך עד שיכבד עליהם החולי מאד ויארך חוליים עד שיתענו מאד ויתעבו כל מאכל:

יח

כל אוכל תתעב נפשם. כל אכל אפילו מאכל תאוה. וכשיגיעו אל שערי מות אז יזעקו אל ה', כי ראו שלא יועילם רופא ומשק ומרקחת:

כ

ישלח. לפי שרפואת הרופאים הוא במעשה אמר כי לא כן רפואת ה' יתברך בדברו לבד ירפאם:

ודברו הוא רצונו:

וימלט משחיתותם. ימלט נפשם משחת שהיתה קרובה לה. והאחד מן שחיתותם שחיתה, ובא בו כנוי המ"ם כי הם גרמו זה בעונם:

כב

ויזבחו זבחי הודאה שהושיעם. ואמר בזה ויזבחו מה שלא אמר כן באחרים לפי שהחולים יארכו ימי בריאות ובין כך היו נודרין זבחים בהתחזקם מעט מעט ויזבחו זבחים כאשר ישלמו ימי בריאותם. וגם יורדי הים והולכי מדברות והאסורים אפשר ג"כ שיזבחו גם הם אלא אמר בחולים לפי שנמצא בהם ברוב:

ויספרו מעשיו ברנה. יספרו לבני אדם מעשה החסדים שעשה עמהם בתוך קהל ברנה ובקול גדול:

כג

יורדי. אף על פי שהיה גבוה על היבשה יקרא עובר לים יורד לפי שהיבשה גבוה על שפת הים וכנגד השפה יקרא יורד. ואדוני אבי ז"ל פירש כי יקרא יורד כנגד האניה שהיא עמוקה ויורד בה, והמלאכה היא הנס והתורן והחבלים והמשוטות ושאר כלים שהם צורך הספינה וכשהם במים רבים הם צריכים מלאכה יותר:

כד

המה ראו. במצולה במעמקי הים שם יראו מעשה ה' ונפלאותיו כי בדגים הגדולים וברעש הים יכיר כי נתן באדם חכמה ותחבולה לעמוד במצולה על לוחות עץ וכל שכן כשתסער הרוח בים זהו שאמר:

כה

ויאמר. האל כלומר רצה וגזר ויעמוד רוח סערה בים ואותו הרוח תרומם גלי הים ואז הספינה עולה וירדת וזהו שאמר:

כו

יעלו. אנשי הספינה שמים כלומר ברום האויר שמרומם הגל את הספינה ואח"כ בעבור הגל ירדו תהומות ובין עליה וירידה, נפש אנשי הספינה ברעה תתמוגג כלומר תמס נפשם באותה הרעה והדאגה שיש להם שיטבעו בים:

כז

יחוגו וינועו. כפל ענין במלות שונות:

יחוגו. ענין תנועה:

כשכור. שמתנועע בשכרותו ולא יוכל לעמוד על עצמו כן אנשי הספינה, ואפילו החובלים לא יוכלו לעמוד ברוח סערה שתנוע הספינה אילך ואילך ומעלה ומטה:

וכל חכמתם תתבלע. וכל חכמת רב החובל תשחת באותה שעה כי בכל חכמתם ותחבולתם לא יוכלו להעמיד הספינה אם לא ישקיט האל יתברך הרוח ואין להם שום צד להנצל אלא שיצעקו אל ה':

כח

יוציאם. שיוציאם מן הים אל היבשה, או פירושו יוציאם ממצוקה שהיו בה ממהומת הגלים והוא בחסדו ישקיטם בהשקיטו הרוח, והנה יצאו מצרה לרוחה:

כט

יקם. יש מפרשים יקם כמו ישוב ויש לפרשו כמשמעו ופירושו הסערה שהקים ישיבנה לדממה ויחשו גליהם, הכינוי כנגד אנשי הספינה כי ישקטו הגלים:

ל

אל מחוז חפצם. אל גבול חפצם, אמר שינחה אותם האל יתברך אל מקום שחפצם ללכת שם בתתו להם הרוח שתוליך הספינה שם:

לא

יודו. כשיגיעו אל מחוז חפצם יתנו הודאה לו ית' שהצילם והנפלאות שעשה להם בים יספרו אותם לבני אדם:

לב

וירוממוהו. טעמיו על יורדי הים, או אל הארבעה כי כולם כשיודו האל ית' על חסדו בקהל עם יעשו זה וירוממוהו ביניהם: וכן במושב זקנים. וחכמים יהללוהו לפי שגם הם בשמעם הנפלאות יהללוהו וירוממוהו עמהם:

לג

ישם. כיון שזכר המזורר הארבעה שצריכין להודות האל יתברך שהפך להם מספדם למחול וצרתם לרוחה זכר גם כן כי כן יעשה במקומות אחרים שיהפוך אותם מטובה לרעה לעונש היושבים בהם ומרעה לטובה כשיעשו רצון האל ית' להודיע כי הכל ברצונו ובמצותו ויהפך הטבעים כמו שירצה לא כמו שחשבו הסכלים כי עניני בני אדם הם במקרה: ואמר ישם נהרות. כלומר מקום שיש בו נהרות ומוצאי מים ישם אותו למדבר ולמקום צמאון:

לד

ארץ. וכן ארץ שנושא פירות ישימנה שתהיה ארץ מלחה שלא יצמחו בה כל עשב וכל זה מרעת יושבי בה:

לה

ישם מדבר. והנה יעשה בהפך לטובים וישים להם מדבר לאגם מים וארץ ציה למוצאי מים:

לו

ויושב. אותם שהיו רעבים במקום אחר הושיבם באותו המקום כאלו לסיבתם נעשה המקום טוב:

ויכוננו עיר מושב. כוננו שם עיר, כי באו שם מפה ומפה הרעבים אשר חפץ ה' בם:

לז

ויזרעו. זרעו שם שדות ונטעו כרמים והצליחו כי עשו הכרמים והשדות פרי תבואה: ופי' פרי תבואה. חסר וי"ו השימוש פרי ותבואה והוא כפל ענין במלות שונות:

לח

ויברכם. בממונם:

וירבו מאד. בבנים:

ובהמתם לא ימעיט. שלא תהיה בהם משכלה, כל שכן בנשיהם:

לט

וימעטו. והנה כאשר ירצה האל ית' יהיה ענינם בהפך וזה בעונם שנתגאו מרוב טובם, וימעטו הפך וירבו זכר:

וישוחו. הפך שהיו הולכים קוממיות עתה יהיו קודרים ושוחחים:

מעוצר רעה ויגון. חסר וי"ו השימוש ופירושו מעוצר ורעה, ועוצר הוא ממשלת אחרים שהיה עליהם, והם יהיו שוחחים תחתיהם אמר שישוחו מעוצר ומרעה ומיגון:

ורעה. היא רעת הגוף וחסרון הממון:

ויגון. יגון הלב:

מ

נדיבים. העשירים הנכבדים שהיו נקראים נדיבים, והנה האל ית' הופך עליהם הכבוד לקלון ולבוז: ואמר שופך. רוצה לומר רב בוז והקלון:

ויתעם בתוהו לא דרך. שאין לה עצה ותחבולה להנצל מן הרעה שהאל יתברך מביא עליהם והנה הם הולכים וחשיכים בתוהו לא דרך:

מא

וישגב. הנה ישפיל העשירים:

והאביון. ישגב מהעוני שהיה בו ישגבנו וירוממו הפך וישוחו שאמר:

וישם כצאן משפחות. הפך וימעטו שאמר, כלומר משים האל יתברך לאביון משפחות לרוב כמו הצאן, רוצ' לומר שלא יהיו בהם עקרות ומשכלות והם ירבו לרוב והנה הצאן ירבו מאד על שאר בהמות לפיכך המשיל אותם לצאן: ויש לפרש טעם וישם על האביון, כלומר שמוליד בנים לרוב:

מב

יראו ישרים. שיראו נקמת הרשעים וישמחו:

וכל עולה קצפה פיה. וכל איש עולה יסגר פיו ויבוש מלדבר כי יראה כי האל ית' רואה דרכיהם וישוב גמולם בראשם:

מג

מי. מי שהוא חכם ישמור מאלה הדברים האמורים בזה המזמור ישמרם בלבו ויכיר כי ביד האל ית' הכל והוא מעלה ומשפיל מעשיר ומוריש ומוחץ ורופא:

ויתבוננו חסדי ה'. שיעשה עם עושי רצונו כי אף על פי שרואה אדם בעולם הזה שלום לרשעים ורעה לצדיקים אם יתבונן האדם במעשה העולם יראה ברוב כי האל אל אמונה ואין בו עון, ונותן לכל איש כדרכיו והמעט שיראה שלא ילך על סדר יאמר בלבו כי האל ית' יודע למה זה ואנחנו לא ידענו ויסמוך הסכלות לו ולא יסמוך העול לאל יתברך:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.