רב פעלים/ד/יורה דעה/יב

רב פעלים ‏ ד יורה דעה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה מעיר יזד יע"א ממשלת פרס אחת שאלתי מאת כת"ר ע"ע הסוחרים יהודים שנותנין סחורה ליהודים שוה עשרה בי"ב בשביל המתנת המעות שממתין להם והדבר הזה נהוג בכל המקומות ואי אפשר בלעדו וחפשתי בכל ספרי הפוסקים הנמצאים אצלינו למצוא היתר לזה ולא מצאתי כי אם מ"ש הרב אשל אברהם בסי' ק"ס ס"ק ב' וז"ל בתשובת רב ברוך אנגיל סי' ס' לימד זכות על מה שלא מיחו בסוחרים שממתינים בהקפה ומעלים בדמים משום נעילת דלת לסוחרים ע"כ והובאו דבריו בזכ"ל חי"ד. ועוד כתב הרב פנים חדשות וז"ל המוכר צמר בהקפה ביותר משוויו לבמעות בעין נוהגים שלא למחות ע"כ. אך לא מצאתי היתר לזה לפי"ד ולכתחילה על כן שאול שאלתי מאת מעכ"ת להורות לנו הדרך אשר נלך בה ולא ניכשל ויען א"א בע"א לשאת ולתת כי אם באופן זה וכל המו"מ שבעיר הכל הוא מזה הדרך על כן יורינו מורינו סדר היתר הגמור ולכתחילה לפו"ד מפי ספרים ומפי סופרים בהלכה ללימוד ולמעשה ויאיר עינינו בתורתו יפשא"ק ושכמ"ה:

תשובה מפורש בדברי מרן ז"ל בשה"ט סי' קע"ג סעיף א' מכר לו לחבירו דבר ששוה עשרה זהובים בי"ב בשביל שממתין לו אסור וכו' בד"א בדבר שיש לו שער ידוע או ששומתו ידועה כמו פלפל או שעוה אבל טלית וכיוצא בו שאין לו שער ידוע ואין שומתו ידוע מותר למכרו ביוקר לפרוע לזמן פלוני ובלבד שלא יאמר לו כן בפירוש אם תתן לי מיד הרי הוא לך בעשרה זהובים ואם לזמן פלוני בי"ב. ויש מי שאומר שאפילו אינו מפרש להדיא אין היתר אלא במעלהו מעט אבל אם מעלהו הרבה עד שניכר לכל שבשביל המתנת המעות מעלהו הו"ל כמפרש ואסור עכ"ל:

וכתב הרמ"א ז"ל בהג"ה דבר הנמכר בעשרה ולפעמים כשבאים שרים לעיר נמכר בי"ב אם רגילות ברוב פעמים שבאין שרים לעיר מותר למכרו בי"ב עכ"ל ודין זה הביאו והעתיקו גם מרן ז"ל בביתה יוסף ומקורו הוא בהגהות מרדכי בפרק איזהו נשך שכתב בשם ראבי"ה ז"ל וז"ל ומה שנהגו מימי קדם לתת מעילים בזמן גדול בכו"כ דמים בשעת היוקר מפני שקצבתם במזל אם יבא שר בעיר ויחמדם יעלה בדמיהם יותר משויים ואם מכר מיד כשהיה בא שר לעיר היה נוטל את דמיהם ואין כאן אגר נטר ובלבד שלא יאמר מעכשיו בכו"כ וצריך לומר שברוב פעמים היו באים השרים בעיר דאי לאו הכי מחזי כאגר נטר ליה עכ"ל:

וכתב על זה הרב מהר"י הלוי ז"ל כלל וא"ו סי' כ"א דף ק"ב ע"ד וז"ל הרי לך דאותם המעילים לא משכחת לה שישוו מיד ההוא שמכרם לזה לזמן ארוך אלא אם יבא שר בעיר וגם שיחמוד אותם לקנותם ואפ"ה התיר הרב כיון שברוב הפעמים היו באים השרים בעיר אע"ג דאינו מצוי ברוב הפעמים לחמוד נכסים ולקנותם ביותר משויים שהרי לא התנה שם הרב אלא שברוב הפעמים היו באים שרים בעיר ולא התנה שצריך ג"כ שברוב הפעמים הם חומדים הנכסים וקונים אותם יותר משוויין עכ"ל ע"ש:

והנה שיעור מעלהו מעט ושיעור מעלהו הרבה שכתבנו לעיל יש אומרים דכל היכא דמוכר לו שוה עשרה בי"ב חשיב מעלהו מעט ויותר מזה חשיב מעלהו הרבה ועיין בכנה"ג סי' קע"ג הגה"ט אות י"ב שכתב וז"ל ריב"ה לא פירש איזה שיעור הוי מעט ואיזה שיעור הוי מרובה אבל בסמ"ג לאוין קצ"ג והביאו מהרלב"ח בתשובה סי' ע' כתב דעד חמשה בששה הוי מעלהו מעט ויותר מזה הוי מעלהו הרבה ולזה הסכים הראד"ב ז"ל בתשובה סי' י"ד וכו' וכן כתב מהר"א רוזאני"ס ז"ל בתשובה הובא בספר פני משה ח"א סי' ע"ד ע"ש ועיין בפתחי תשובה סי' קע"ג ס"ק ג' מ"ש בשם בית אפרים ע"ש ועיין להגאון שער משפט על ח"מ בסופו בה' רבית סי' קע"ג ס"ק ג' שהביא דברי מהרלב"ח סי' ע' הנז' ודברי הרב לחם רב סי' י"ד שכתבו כל שמוכר שוה חמש בשש חשיב מעלהו מעט ומותר:

אך הרב פני משה ז"ל ח"א סי' ע"ה כתב דאין זו גזרה שוה בכל דבר ולאו כל אפייא שוויין אלא הכל לפי מקומו ושעתו ולפי מין הסחורה יש דבר שאפילו מוכרו שוה עשרה בי"ג או בט"ו חשיב מעלהו מעט ויש שאפילו מוכרו שוה עשרה בי"א חשיב מעלהו הרבה המשל בזה כגון אבני חפץ המשובצים במשבצות זהב דאין שוויים ידוע כי אם ע"י אומנים בקיאים בה אחד מעיר או ב' או על פי שלשה ואף גם זאת אותם הבקיאים על הרוב לא ישוו לדעת אחת וכו' אמנם יש סחורות שההפרש אפילו שהוא מעע ניכר בהם כגון במיני סחורות של בגדי צמר ופשתן כי אף נצייר שאין להם שומא ידועה על הכל אם יוקירו בהם מעט משער שוה י"א בי"ב או לאידך גיסא שוה י"א ביו"ד ההפרש ניכר שפני המתנת המעות או ההקדמה מוקרי או מוזילי כיון שההפרש ניכר מקרי מעלהו הרבה וכיון שכן לדידי מאי דנקט הטור שוה יו"ד בי"ב או שוה י"ב ביו"ד על הרוב וכרוב נקטיה ולא דוקא אלא הכל תלוי במעלהו הרבה או מעט ולא נקרא הרבה או מעט תדיר בחד גוונא אלא האי כדאיתיה והאי כדאיתיה לפי המקום ולפי מין הסחורה כנז' עכ"ד ומחוורין דבריו ודברי טעם וראויים הם למי שאמרן אך כמה פוסקים אחרונים לא ס"ל הכי אלא סברי כל היכא שמוכר שוה חמשה בששה חשיב מעלהו מעע בכל מילי:

מיהו בזה"ז אנחנו רואין בכל המקומות הן פה עירנו בגדאד יע"א שהיא עיר ואם בישראל וסוחריה הישראים המה רבים ושלמים וכן שאר מקומות גדולים ורבים הכל נוהגים למכור בהקפה כל מון סחורה שיהיה אסטים שקורין ניל פלפלין קהוו"א סוכ"ר שעוה נחושת ברזל משי צמר וכל מיני סחורה של אשראי כא"ם גי"ת וכיוצא מינים ממינים שונים באופן שאין שום סחורה בעולם שנמנעים מלמוכרה בהקפה גם אין מדקדקים אם מעלים בהקפה יותר מעשרים למאה. הגם כי יותר מזה השיעור של עשרה בי"ב אינו שכיח כ"כ מפני כי יתרון הדמים תלוי ביתרון הזמן ואינו מצוי למכור לזמן מרובה שיעלה לו תוספת בדמים יותר מן עשרה בי"ב. מ"מ הנה אין העולם שמים לב על זה השיעור ואם יזדמן לפעמים מי שירצה למכור סחורה לזמן מרובה שיעלה תוספת הדמים יותר מן עשרה בי"ב מוכרים ואינם נמנעים. והגם כי אנחנו רואין שיש לסחורות אלו שומא ידועה בעיר בין הסוחרים כל זמן בזמנו אם תשאל כמה שוה סחורה פ' ישיבו לך שוה עשרה במדודים וי"א בהקפה:

ונראה כי מה שנהגו בכך בכל המקומות ואין פוצה פה ומצפצף בזה היינו טעמא מפני שזו הסחורה השוה עשרה במעות בעין ומוכרה בי"ב בהקפה אפשר שיבא ידיעה מערי אירופ"א או ממקום אחר שעלה השער של זו הסחורה עשרים למאה מחמת איזה סבות הנמצאים בעולם תמיד הנה ממילא גם בעיר זו תעלה זו הסחורה להמכר במדודים בי"ב וסיבות אלו המסבבים עליית מיני הסחורות הם מתהווים ונמצאים תמיד בזה"ז שכמעט כל חלקי הישוב נעשו בעיר אחת שכל מה שיתחדש באיזה מקום דבר בענין המסחר יתפשט ויתוודע בכל המקומות תכף ומיד וידיעות אלו הם קרובים ומצויים יותר מהא שכתב ראבי"ה ז"ל ופסקה הרמ"א ז"ל בש"ע אשר העתקנו לעיל שהתיר בהיכא דלפעמים באים שרים ויחמדו המעילים לקנותם ביותר משוויים וכבר הבאתי לעיל בשם הרב מהר"י הלוי ז"ל שכתב דראבי"ה ז"ל התיר כל היכא דרגילים השרים לבא אע"ג דאינו מצוי ברוב הפעמים שיבואו לחמוד הנכסים לקנותם ביותר וכנז"ל. על כן גם כאן הנה אלה הידיעות של ערכי המסחר הם רגילים לבא מערי אירופ"א וערי הנדיי"א ופרם וכיוצא בתמידות ובפרט בזה"ז שיש תיליגרא"ף ובכל יום ויום יבא ידיעות מחודשות בעניני המסחר א"כ אפשר שיבא איזה ידיעה בתיליגרא"ף על עליית ערך אותו מין הסחורה שמוכרה בי"ב בהקפה ואז גם כאן במקום המוכר יעלה ערכה במדודים בערך הזה:

והנה ודאי הוא וברור ופשוט שאין לדמות זמן זה לזמן הראשונים בענינים כאלה כי הגם שכתב מרן ז"ל בש"ע פלפל או שעוה שומתם ידוע זה היה בזמנו שלא היו שיירות מצויות ומה גם סחורות הבאות ממדינות הים את הכל היו מביאים בספינות פשוטות ההולכות בכנפי הרוח פעם אחת בשנה ואחר שיבואו הספינות ההם אין יוצא ואין בא עוד ממדינת הים לא ידיעה ולא סחורה כי אם שנה האחרת ואם נתייקרה איזה סחורה במדינת הים מי מודיע למקומות הרחוקים. משא"כ עתה דשכיחי אניות של אש בכל חודש וחודש וכן השיירות מצויות בכל שבוע וכמעט כל חלקי הישוב כולם נחשבים כעיר אתת זה יוצא וזה בא ואת עלית על כולנה ידיעות התיליגרא"ף כי ה"ן אומר וה"ן דברים בלי נשמע קולם בכל הארץ יצא קום ובקצה תבל מליהם:

והנה תמצא הפלפלין שכתב מרן ז"ל עליהם שומתן ידוע אנחנו רואין בזה"ז לפעמים עולין הפלפלין במשך חודש אחד שלושים למאה ויותר לכן נראה עתה בזה"ז כל הסחורות הם בכלל סחורה שאין שומתה ידוע ועי"כ יכולים למכור בהקפה שוה עשרה בי"ב יען שכן נהגו וגדול כח המנהג בזה ועיין להרב מהר"א די בטו"ן ז"ל בלחם רב סי' י"ד שכתב בשלוניק"י נהגו היתר אפילו בפלפלין דשומתו ידוע ושומר נפשו ירחק מהם ע"ש וכתב עליו הרב הכנה"ג בסי' קע"ג הגה"ט אות ז' וז"ל ויראה לי כיון דנהגו הסוחרים כן הולכים אחר מנהגם והדרך שכתבו שלטי הגבורים בפרק איזהו נשך ומהר"י הלוי ז"ל סי' נ"א דהאידנא נהגו הסוחרים שוה חמשה בעשרה לכ"ע שרי עכ"ל ע"ש ועיין להרב הגדול ב"ד של שלמה ז"ל בי"ד סי' ט' שהביא דברי הרב הכנה"ג ז"ל הנז' דנראה מדבריו שכן הוא סומך על זה להלכה ע"ש ועיין להרב מטה יהודה ז"ל בשו"ת השייכים לי"ד שבסוף הספר דף ל"ז ע"א שהביא ג"כ דברי הכנה"ג הנז' ע"ש:

ונראה ודאי דיש לסמוך בענין זה המנהג כמ"ש הרב ז"ל ואין לחוש לסברת המחמירין כיון דכל זה הוא דרך מקח וממכר שאיסורו בדרבנן וליכא כאן איסור תורה ועיין להרב מטה יהודה ז"ל הנז' שם בדף ל"ז ע"א שכתב וז"ל ועוד יש טעם אחר להקל בנ"ד והוא כיון דדרך מקח וממכר בכך כדי שלא תנעול דלת בפניהם אין למחות בידם דאשכחן כמה דברים שהתירום הפוסקים מהאי טעמא וכו' ע"ש:

מיהו נראה שכל זה במוכר שכונתו למכור סחורתו שכל כונתו בעבור עסק מקח וממכר אבל אם כל כונתו הוא בעבור הלואה כדי להרוית רבית העולה מצד הזמן ע"פ המצאה זו של המכר שמכר לו בהקפה יש כאן חשש איסור תורה וכמ"ש הרב הכנה"ג סי' קע"ג הגה"ט אות ה" וז"ל כתבתי בתשובה ח"ב סי' י"ז שאף הר"מ מטראני לא כתב שהוא רבית דרבנן אלא כשעיקר הכונה למכור הסחורה אבל אם עיקר כונתו להלואה אף הוא יודה דהוא רבית דאורייתא עכ"ד ע"ש. ועל כן אלו שרוצים להלוות מעות ברבית ועושים כן להתיר הרבית שקונה ראובן סחורה במדודים כדי למכרה לשמעון בהקפה שוה עשרה בי"ב ושמעון ג"כ תכף ומיד חוזר ומוכרה במדודים בפחות כדי ליקח המעות כי למעות הוא צריך ועשה כן כדי להמציא בידו מעות מדודים אין לזה סמך היתר מכל הנז"ל מפני שיש כאן איסור תורה וכמ"ש הרב הכנה"ג ז"ל יען שכונת המוכר וכונת הלוקח הכל הוא בשביל הלואה ולא למקח וממכר קא עבדי ועד"ז חשו כמה גדולי הפוסקים בענין ערמת החפצים שאסרו בכה"ג:

גם עוד י"ל יותר מזה שאפילו שהמוכר הוא סוחר באמת שיש לו סחורות אלו למכור והוא כוונתו למכור סחורתו עכ"ז אם זה הלוקח אין כוונתו למקח וממכר אלא הוא דחוק למעות וצריך לו מעות בעין והוא לוקח סחורה זו בהקפה כדי למכור אותה תכף ומיד במעות מדודים ע"מ שיפסיד בה דלאו משום ריוח מו"מ קנאה ג"כ יש חשש בכה"ג דלא דמי לדין הנז"ל שכתבנו שהוא מקח וממכר גמור משא"כ זה ועיין הכנה"ג בסי' קע"ג הגהב"י אות ז' שכתב וז"ל וכתב הריטב"א שלא התיר כן אלא במי שמוכרה לחנוני או לתגרים למכור ולהרוויח בדבר והם מוכרים מעט מעט ומרויחים על הרוב ולא עוד אלא שעל הרוב הם לוקחים מדמי סחורה עצמה שמקבלים כשמוכר אותה אבל אלו שנוהגים ליקח טרשא למכרן לאלתר בפחות לכ"ע אסור עכ"ל ע"ש על כן זה המוכר שהוא יודע שהלוקח אינו קונה אותה הסחורה כדי להרויח אלא הוא קנה ממנו סחורה כדי להמציא מעות מדודים ומתחילה קנה ע"מ שיפסיד בה למכרה תכף במדודים כי למעות הוא צריך הא ודאי שומר נפשו ירחק מזה ואין לו לסמוך על היתר הנז"ל למכור בכה"ג ובעוה"ר אנו רואין שיש בני אדם שאין שמים לב על דבר זה והירא את דבר ת' צריך לשמור נפשו מזה:

שו"ר בספר שמש צדקה י"ד סי' ד' דף נ"ג ע"ד שהביא בנו של הרב המחב"ר ז"ל דברי אחד קדוש שזכר לדברי הכנה"ג דס"ק י"ב שכתב כיון דנהגו הסוחרים הולכים אחר מנהגם בדרך שכתבו שלטי הגבורים ומהר"י הלוי דהאידנא דנהגו הסוחרים למכור באשראי שוה חמשה בעשרה לכ"ע שרי וכאשר העתקנו דבריו לעיל והנה אותו חכם הוסיף דברים בטעמו של דבר וכתב וז"ל משום דמצוי מי שיקנה מן הקונה בהאי תרעא באשראי וא"כ לא מחזי תו כאגר נטר עכ"ל ע"ש וגם עוד ראיתי להרב בן המחב"ר ז"ל בעל התשובה דסי' ד' הנז' שם בדף נ"ד ע"א דסמך על הטעם הזה שכתב וז"ל וא"כ אם באים אנו להתיר למכור פלפל ושעוה דדמיהן ידועים בהרחבת זמן יותר מכדי שוויים הרבה כיון דנהגו הסוחרים כן הולכים אחר מנהגם מטעם הנז"ל דמצוי מי שיקנה מן הקונה כהאי תרעא באשראי וכו' עכ"ל ע"ש:

עוד חזר וכתב שם וז"ל דשאני פלפל ושעוה אע"ג דשומתם ידועה וכו' כיון דסוף סוף סחורה נינהו לאו מוכח בהו אאגר נטר דה"ט דמוכרם לו. ביותר משום דגם הוא ימצא למכור לערך זה באשראי וכך הוא מנהג הסוחרים בשוק וחזר להיות כך הערך שלהם דהואיל וסחורה נינהו שפיר ניחא להו להתגרים וקונים לקנות אפילו יותר משוויים כדי שיהיה להם די מחסורם בחנותם או מטעמים אחרים הידועים ביניהם ומעשים בכל יום ומנהג פשוט הוא בין הסוחרים וכך הוא ממכרם בשוק עכ"ל ע"ש. הראת לדעת מכל הדברים הנז' עוד טעם ליישב המנהג והוא ג"כ קרוב לטעם הנז"ל ובכל האמור נתחזק המנהג הנז' ודוק היטב. ושוב אשוב לדבר בענין זה דנ"ד כי עוד מצאתי טעם נכון ליישב המנהג שנהגו למכור ביותר בהקפה כל מין סחורה במקומות אלו גם במקומות אחרים והיינו ע"פ מ"ש מרן ז"ל בב"י סי' קע"ג וז"ל כתב הרשב"א ח"ג סי' ר"ך ראובן מכר לשמעון ק' דינרים ברצלוניא לסך ט"ו דינרים הליטר"א ע"מ שיפרע לו מכאן ועד ט"ו ימים ובאותו זמן שקבל שמעון הנאק"י לא היו שוים אלא י"ד דינרים וחצי הודיעני אם יש בזה משום רבית כיון שאפשר שבאותו זמן ישוו ט"ו דינרים או יותר. תשובה כל דבר שהוא בתחילה ובסוף כגון אם מעכשיו בי"ב ואם לאחר ט"ו ימים בט"ו דינרים הרי זה אסור כל שיש לו קצבה עתה ורגיל להיות שוה יותר אחר זמן כגון היין שדרכו להיות לו שער זול כל ימות החורף ודרכו להתייקר אחר הפסח אם מכר ביותר ממה ששוה עכשיו בהמתנת המעות הרי זה הוא כקצץ בתחילה שכל שער שדרכו להמשך הרי הוא כשער קצוב וכן גם דרך הזהב להיות לו שער קצוב זמן ארוך אבל המטבעות בנאקי"ש עם ברצלוני"א אם דרכם להיות להם שער ארוך הרי הוא אסור אבל אם השער משתנה תדיר אין זה כשער קצוב ואין בו משום רבית עכ"ל ע"ש. נמצא כל שער ושומא שאין דרכו להמשך טובא אלא אפשר שישתנה כשיגיע זמן הפרעון של ההקפה לא מקרי שער ידוע ושומא ידועה ועיין בשער משפט על ח"מ בסופו בהלכות רבית סי' קע"ג ס"ק א' שנסתפק לשיטת הסוברים בר"ס קע"ה דאין פוסקים על שער של עיירות משום דלא קביע תרעייהו ולפי שעה השער משתנה אי בשער של עיירות מותר למכור ביותר בהמתנה וכו' והניח בצ"ע ע"ש והנה מן תשובת הרשב"א ז"ל יש להוכיח דמותר ודוק:

וכן דבר זה מפורש יוצא בחו"ד בביאורים ס"ק ג' שכתב וז"ל מעלהו הרבה היינו שאין ראוי להיות בהזמן שקבע לפרעון כפי הסך שקצב עמו לפי רוב השנים אבל אם לפי רוב השנים ראוי להיות הך מותר כמבואר בב"י בשם בעה"ת שכתב בהדיא כן אהאי דינא וטרשא דאסור אף שמכר לו בשער שראוי להיות באותו זמן כמו שפירש רש"י שם היינו דוקא ביצא השער עכשיו ושער ידוע רגיל למשוך טובא אבל לא יצא שער שדרכו להשתנות אין אסור בכה"ג ואפילו יצא השער שאינו רגיל למשוך טובא לא מיחשב שער וכמבואר בב"י בשם רשב"א גבי מטבע ברצלונ"א ע"ש וכ"כ הרב ברגיל להשתנות כשבאים שרים לעיר דמותר עכ"ל:

ודע כי מתשובת הרשב"א ז"ל הנז' כתבתי בס"ד במ"א ללמד זכות על דבר הנמצא פה עירנו יע"א שראובן צריך לו זהובים של לירה מג'ידיי"א והוא יש לו מטבעות כסף רייא"ל מג'ידי או קרא"ן וכיוצא ורוצה להחליפם ליקח תמורתם לירה זהב הנז' והוא נותן הכסף לשמעון ומתנה עמו שיביא לו תמורתו' זהב לירה אחר ג' שבועות או ארבע ופוסק עמד ערך הזהב בפחות ממה ששוה אותו היום בשוק דלכאורה נראה שזה אסור אך כפי תשובת הרשב"א יש סמך להתיר מפני כי אצלינו אין הערך נמשך זמן הרבה אלא משתנה בכל שבוע ודוק:

וא"כ השתא בנ"ד נמי כל הסחורות האלה הנמצאים אע"פ שימצא להם שומא ידועה במדודים באותו זמן שזה מוכרן בהקפה מ"מ לא משיך אותו השער ובשומא דידהו טובא אלא אפשר שישתנה על הרוב כשיגיע זמן הפרעון הקצוב בהקפה שאפשר שיעלה הערך שלה באותו זמן שתמכר במדודים באותו הערך שקנה הלוקח בהקפה:

ודבר זה רגיל והווה בכל מיני הסחורות הנמצאים וזה ג"כ מתהוה מחמת הידיעות וחדשות הבאות מכל מקום ומקום הרחוקים והקרובים וכאשר אנו רואין כן עתה בזה"ז שהידיעות בתיליגרא"ף ממשמשין ובאין בכל יום ויום מסוף הישוב ועד סופו ולכן נהגו שלא להקפיד בזה למכור בהקפה בתוספת דמים אע"פ שהמוכר והלוקח יודעים שבאותה העת של המקח נמכר זה במדודים בפחות. ורק ודאי שגם בכה"ג צריכין להזהר ולהשמר בשעת המקח שלא לומר בפירוש אם במדודים בעשר ואם בהקפה בי"א דכל היכא שזכר בפיו למכור בעשרה במדודים אינו רשאי למכור ביותר בהקפה:

ועוד עלה בלבי בס"ד טעם אחר ליישב המנהג מה שנהגו היתר בדבר זה בכל המקומות ואין פוצה פה ומצפצף אך אין לי עתה פנאי לבארו ולהאריך בו ואי"ה נדבר בו אח"ז בס"ד ועכ"פ במה שכתבנו בס"ד לעיל יש טעמים מספיקים ליישב המנהג וכיון שהוא דרך מקח וממכר שהוא בדרבנן יש לסמוך על המנהג הברור הזה לכתחילה ואין לחושבו מאחר שיש לו סמוכין דרבנן והוא מנהג ברור ומפורסם טובא אצל רבים וגם שלמים ואין פוצה פה ומצפצף בזה:

שוב אחרי כותבי כל הנז"ל מצאתי להרב קרבן אשה ז"ל בי"ד ט"ז שהרחיב הדיבור בענין זה של מנהג הסוחרים שנהגו למכור סחורה בהקפה ביותר מדמיה הרבה והנה שם בדף ך' ע"ג הביא דברי הרב משפטים ישרים בתשובה סי' ס"ו שערער על המנהג הזה וגם הביא דברי הרב שמש צדקה וכתב דמוכרחין אנו לקרב הדיעות כי היכי דלא נשווינהו להרב משפטים ישרים ולהרב ש"צ ז"ל בחלוקות ישית על השלטי הגבורים ומהר"י הלוי והכנה"ג והיינו שנאמר דהם איירו כשלא ימצא קונים בערך שלקח ומוכר בפחות ומפסיד מן הקרן אמנם כשימצא קונים בערך שלקח ואין מפסיד הלוקח כלום אע"פ שבשעת הקנין אונו שוה ערך זה כיון שאפשר שלאחר זמן קודם הפרעון ימכר בערך שלקח יודו רבנים הנז' דאם נהגו למכור בהמתנה בהעלאת דמים דמנהגם מנהג אך לפי הנידון שלו שלפי כפלים על דמיה אין ספק שזה איסור גמור עכ"ד ע"ש:

גם שם עוד אחר תשובת הרב המחב"ר ז"ל באה ונהייתה תשובת הרב מהר"י בכר ששון ז"ל וגם הוא ז"ל האריך והרחיב יותר ויותר בדבר זה של מנהג הסוחרים שנוהגים למכור גם הסחורה שיש לה שומא ידועה במדודים ביותר מן ארבעה בחמשה וכל שיהיה אדם בטוח מאריכין לו הזמן בהמתנה ומעלים לפעמים אפילו מאה בשלושים דהוי יותר על חומש מלבר והאריך בכל זה ליישב המנהג לפו"ד והביא דברי הרב הכנה"ג ס"ק י"ב מ"ש על המנהג שנהגו למכור ביותר גם דבר שומתו ידוע ופלפל בזה גם הביא דברי הרב בן המחב"ר שמש צדקה הנז" שהעתקתי דבריו לעיל במה שנתן טעם לזה וסו"ד העלה שם בדף כ"ח ע"ג וז"ל אמור מעתה בנ"ד דנהגו הסוחרים למכור בהמתנה ביותר אם מנהגם הוא אפילו ברבוי עד שניכר וכו' כיון דהוא דרך מו"מ ואיכא נעילת דלת שבקינן להו כמנהגם ואין מונעין מהם ואיסורא ליכא מיהו כל זה הוא במנהג הסוחרים שנהגו באותו עילוי דאז מנהגם מנהג אמנם אם איזה סוחר יצוא יצא מכלל הנהוג בין הסוחרים ומכר ביותר מן מנהג העילוי הנהוג הא ודאי אסור וכו' עכ"ל:

וכן כתב עוד שם בסוף התשובה דף למ"ד ע"א בפרטי הדינים ועולים מתשובתו וז"ל ובדבר ששומתו ידועה או יש לו שער קבוע אפילו בסתמא אם מעלהו מעט אסור מדינא אמנם מתורת מנהג אם נהגו הסוחרים להעלותו כל סך האחרון שנהגו בו רוב הסוחרים להעלותו מנהגם מנהג וזה דבר המנהג מועיל אפילו לדבר ששומתו ידועה וכ"ש לדבר שאין שומתו ידועה. ועיין בפנים ראיות לדבר ובפרט הסחורות שכן דרכם להמכר בהמתנה והעלאה שעינינו הרואות שרוב הסוחרים וכמעט כולם נהגו עד"ז שמנהגם מנהג עכ"ל ע"ש:

והנה במה שכתב הרב ז"ל לאסור במעלהו הרבה בהקפה מה שהוא סך שאינו נהוג בין הסוחרים למכור בהקפה בערך זה הנה בזה יש לנו לדבר בס"ד וכעת אין פנאי להאריך אך הנך רואה שהרב ז"ל קיים ואשר המנהג שנהגו בו הסוחרים למכור בהקפה דבר ששומתו ידועה אפילו שמעלים אותו שלושים למאה יותר והנך רואה כי בכל זה ובכל מה שכתבנו בס"ד לעיל יש כדי סיפוק לשאלת השואל כנז"ל. והשי"ת יאיר עינינו בתורתו ברחמיו אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.