רב פעלים/ד/יורה דעה/יג

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

רב פעליםTriangleArrow-Left.png ד TriangleArrow-Left.png יורה דעה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


שאלה נשאלתי מן מע' החכמים הי"ו נשים שיש להם שן תותבת דהיינו שעושין שן של עצם או של כסף ומעמידין אותו במקום השן שנפל כדי שלא יתגנו על בעליהן אי הוי חציצה שצריך להסירה קודם הטבילה כי ראינו שהרב זרע אמת י"ד סי' פ"ה התיר לטבול בשן תותבת ואין צריכה להסירה קודם טבילה וכן פסק הרב עקרי הד"ט י"ד סי' כ"ב סעיף ז' וכתב שהסכים עמו הרב זרע יעקב ז"ל ואחר כמה שנים נדפס ס' זרע אמת ומצא שכן הסכים גם הוא ושמת בדבר ע"ש וכן פסק הרב חכמת אדם כלל ק"ה אות י"ח וז"ל נשים שיש להם שנים תתובות אין חוצצין ע"ש אך ראינו שהרב שואל ומשיב קמא בח"ג סי' כ"ו נשאל על זה ואסר ע"ש:

גם עוד יש אשה שיש לה כאב שיניים ונעשה נקב בתוך השן והרופא עשה לה תרופה שהתיך לה עופרת בתוך נקב השן אי הוי חציצה או לאו והנה בזה ראינו שהרב שואל ומשיב התיר אך הרב חכמת אדם שם אוסר ועיין מ"ש בבינת אדם אות י"ב ע"ש על כן יודיענו דעתו בזה ושכמ"ה:

תשובה בענין שן תותבת שהתירו בזה הרב זרע אמת ועקרי הד"ט וזרע יעקב וחכ"א וכנז"ל הנה טעמם ונימוקם עמם וכן ראיתי להגאון אמרי אש י"ד סי' ע"ה שהסכים עם חכם אחד שהתיר בזה אך בתנאי שאין דרכה של אותה אשה להסיר השן לפעמים כדי לנקותו וליפותו או לשום סיבה אחרת דאי הוה כן אסור לטבול בשן זה יען כי בזה שייך החששה של הראב"ד גבי טבעת אם מקפדת עליו להסירו בשעח לישה וכן כאן נמי תפול חששה זו אבל אם אינה מקפדת להסיר זה השן בשום זמן אינו חוצץ דהוי מיעוט שאינו מקפיד דאדרבה היא מקפדת שלא להסירו כיון דנעשה לנוי וליפות ע"ש:

וכן ראיתי ג"כ להרב לחם שמלה בס"ק ס' שכתב וז"ל בנידון שן תותבת כתב בספר גידולי טהרה שו"ת סי' כ"ב אם עשוי להתקיים תמיד מבלי שתצטרך להסירו לעולם הדבר פשוט להתיר משום דהוי מיעוט שאינו מקפיד אבל אם עשוי באופן שצריכין להסירו לפרקים שאם ישאר שם יותר מן הראוי יעלה רקבון בבשר השינים צ"ע והעלה דאם יש לה צער וכאב להסירו יש להורות להקל דאינו חוצץ אבל אם יכולה להסירו בעצמה בלי אומן וגם אין לה צער וכאב להסירו בזה יש להחמיר שאסור לה לטבול עד שתסיר אותו עכ"ל ע"ש משמע דהרב ז"ל גם אם לפרקים דרכה להסירו כדי לנקותו סמך להקל בסו"ד היכא דיש לה צער בהסרתו וצריכה אומן להסירו אבל הרב אמרי אש ז"ל לא הקיל בזה וכפי הנראה מתשובה דסי' ע"ו הבאה אחר תשובה דסי' ע"ה הנז' שאותו חכם עשה חילוק בין דין השן ובין דין הראב"ד גבי טבעת שכ"כ לו הגאון אמרי אש בזה"ל ולכך כתב מעכ"ת לחלק בסברה ישרה ע"כ וגם אנכי הצעיר עשיתי חילוק בזה והוא פשוט למעיין והיינו התם גבי טבעת ההקפדה היא על ההסרה עצמה שרוצה בהסרה זו וניחא לה שלא תהיה הטבעת בידה אותה שעה אך כאן גבי שן לא ניחא לה בהסרתו ולאו משום שמקפדת שלא יהיה עליה היא מסירה אותו אלא היא מוכרחת להסירו כדי לנקותו ואם אפשר שתנקהו בעודו עליה לא היתה מסירתו:

עוד אמרתי ג"כ לחלק בין דינו של הראב"ד ובין דין זה דשן תותבת דשם איירי במיעוט הגלוי שבגוף אבל כאן הוא בבית הסתרים ועיין להגאון חתם סופר ז"ל בי"ד סי' קצ"ג שהביא פלוגתא בזה והעלה שם בד"ה נמצא וכו' וז"ל נמצא לפ"ז במיעוט דמקפיד בכל הגוף איכא ספק דאורייתא ויש להחמיר וכו' אבל בית הסתרים לבד הוי דרבנן ממ"נ וכו' ע"ש. וא"כ נדון שן תותבת דהוי בית הסתרים הוא קיל מדין טבעת דהראב"ד דהוי מיעוט בגוף ולא גמרינן לחוש כאן מה דחשש התם ודוק:

ועוד גם הרב אמרי אש עצמו ביאר שם כוונתו דהוא לא אמר זה אלא אם דרכה להסירה ברגילות אך לא ביאר לנו שיעור רגילות זו כמה הוי ואע"ג שכתב הרב להחכם השואל וז"ל והנה אף אנכי לא היה בלבי לומר אם לזמן מרובה כמ"ש מעכ"ת לשתים או לשלש שנים תצטרך להסירו דבכה"ג לא מקרי מיעוט המקפיד גם להראב"ד וכו' הנה מלשון זה אין לדייק דסבר מה שגם אם תסירנו פעם אחת בשנה חשיב רגילות די"ל נקיט כן כפי הלשון שכתב החכם השואל באופן דלא נתברר מתוך דבריו שיעור הרגילות דבעי בזה כמה הוי:

הנה כי כן נראה ודאי דראוי להורות הכי דאם אין דרכה להסירו לפעמים כדי לנקותו אינו חוצץ ויכולה לכתחילה לטבול אבל אם דרכה לפעמים להסירו כדי לנקותו נכון שתסירנו קודם טבילה כסברת אמרי אש ז"ל אי איכא טרחא גדולה בהסרתו שצריכה לילך לבית האומן ויש לה בושה בדבר שכל עת טבילה שמזדמן לה בכל חודש וחודש תהיה צריכה לילך לבית האומן שתי פעמים להסיר לה השן קודם טבילה ולהחזירו לה אח"כ ובזה ממילא תתפרסם טבילתה ויש לה בושה בדבר הנה בזה ודאי יש לסמוך על המתירים שהתירו לטבול בשן זה בכל גוונא:

ואשר ראיתם להגאון מהרי"ש ז"ל בשואל ומשיב קמא בח"ג סי' כ"ז שאסר לטבול בשן כזה וחלק על הרב המתיר שם נראה דאין לחוש לסברת הרב הנז' האוסר נגד כל המתירים הנז' ובפרט שהוא במידי דרבנן ועוד כי הרב המתיר הביא ראיה לדבריו מגמרא דשבת דף ס"ח וזו הראיה שהביא הרב זרע אמת ומה שדחה מהרי"ש ז"ל ראיה זו מכח פירוש השני של רש"י אחה"מ אין זו דחיה כלל דעכ"ז הדין דין אמת דשפיר יכולים להוציא דין זה מכח הפירוש האחר דאין שני הפירושים חולקים בדין הזה וכיוצא בראיה זו תמצא חבילות של ראיות בספרי הראשונים והאחרונים:

ועוד הנה גם הגאון מהרי"ש ז"ל נראה שחזר בו מסברתו הנז' דהא בספרו שואל ומשיב תנינא בח"ג סוף סימן ק"ח בד"ה והנה אור ליום הביא דין אשה אחת שעשתה לה עין אחת מזכוכית שהיתה סומא מעין אחת ועשו לה בעיר ווין זכוכית כמין עין שמכנסת אותה בתוך העין שלה וטבלה ושכחה להסירה וכו' וכתב שם וז"ל ולענין חציצה נראה לפענ"ד דכאן לא שייך זאת דחציצה לא שייך רק בשמקפדת להסיר מפני שרע לה וגנאי בדבר אבל כאן שנעשית לה לנוי ובאמת כל ענין הזכוכית שתתראה כבעלת עין וא"כ אדרבה אינה מקפדת על זה ושפיר דמי ואף שלפעמים מסירה זאת היינו כדי שלא יתקלקלו והוי כלפוש ע"מ לכחף ואף שרע לה בדבר וצער לה מכל מקום כל שהוא לנוי א"כ מקבלת הצער כדי שלא תתבזה ולא שייך מקפדת כן נלע"ד עכ"ל הרי חזר בו מסברתו הנז' ולא עוד אלא שמתיר גם היכא שלפעמים מסירה זאת:

ומה שכתב הגאון מהרי"ש ז"ל בשואל ומשיב קמא ח"ג סי' כ"ז הנז' וז"ל שוב ראיתי ומצאתי ראיה ברורה דאף דמקפדת שלא תתגנה שייך החשש דהרי בכבול מבואר דאסור ברה"ר ובחצר התירו משום שלא תתגנה על בעלה כמבואר בשבת דף ס"ד ע"ב וא"כ למה אסרו ברה"ר והרי כל ששייך שלא תתגנה מותרת לצאת בו ואין בזה משום חציצה כלל וע"כ דמ"מ שייך חציצה וז"ב כשמש עכ"ל:

ואחה"מ אין כאן ראיה לענין זה כלל כי שן תותבת הוא נוי הממלא ומשלים החסרון אך אותם תכשיטין דאיירי בהו הגמרא בשבת הם נוי העושה יתרון ולכן התם גבי התכשיטין אינה מקפדת לבלתי תסירם אלא רק בחצר שתרצה להיות מיופת ומקושטת בפני בעלה תמיד אבל כשתצא לרה"ר אינה מקפדת אם תהיה לפעמים בלא תכשיטין אלה בפני העולם יען כי האשה בלא תכשיטין אלה אין זה חסרון בגופה ורק שע"י התכשיטין יתייפה גופה ולהכי לא תקפיד אם תהיה בלא תכשיטין בפני העולם אבל כאן בשן שהוא חסרון בגופה תקפיד שלא תהיה חסירה גם בפני העולם ובשום זמן ועידן לא תרצה להסיר שן החדש הממלא ומשלים חסרונה כלל כי תתגנה בלעדו בפני העולם ופשוט:

עוד הביא הרב שואל ומשיב שם מ"ש בגמרא דנדרים דף ס"ו שן של תותבת היחה לה ועשה לה ר"י שן של זהב משלו והקשה מהרש"א בח"א על רבותיו של רש"י ז"ל למה לא עשה לה שן של כסף דיש יפוי ביותר שאינו משונה משאר שינים והרב ז"ל שם אחר שכתב תירוץ על זה כתב עוד וז"ל איברא דלפ"ז קשה על ר"י שעשה לה שן של זהב כדי ליפותה ומה תעשה בשבת שתהיה מוכרחת להוציאו ותשאר בלא שן ותתבזה והיה לו לעשות לה של כסף כדי שישאר גם בשבת ודחק הרב לתרץ זה ע"ש ואנא עבדא נ"ל בס"ד לתרץ קושית מהרש"א וקושיתו דשן של זהב שעשה לה הוא מזהב לבן שמראהו מראה הכסף כאשר נמצא עד עתה זהב מראה לבן וזה עדיף מכסף חדא משום דמראהו יהיה דומה עם מראה השינים יותר ממראה הכסף ועוד כי שן של כסף מוכרח שיהיה שחור במשך הזמן ע"י אכילה ושתיה והבל כנודע אבל הזהב אין בטבעו לקבל שחרות ואינו משתנה מראהו כלל כידוע:

וע"ד השאלה השנית באשה שהתיך לה הרופא עופרת בתוך נקב השן לרפואה אשר הרב שואל ומשיב תנינא בח"ג סי' ק"ח נשאל על זה והתיר אך הרב חכ"א אסר ופירש טעמו בבינת אדם אות י"ב הנה הרואה יראה להשיב על ראיות הרב בינת אדם ונראה עיקר בהוראת הרב שואל ומשיב הנז' שהתיר. וכן מצאתי עוד בספר חוקי דעת שכתב וז"ל ואם סתמו נקבי השן בשעוה או בעופרת במקום נקב הנה דעת הבינת אדם להחמיר אבל המאיר נתיבים למהרש"ך החליט להתיר גם בכה"ג עכ"ל הרי מצינו עוד גדול אחר שהחליט להתיר בזה וספר הנז' אינו מצוי אצלינו:

עוד ראיתי להרב נחל אשכול חיבור על ספר האשכול בהלכות מקואות סי' ס"ה אות וא"ו שכתב נשאלתי ע"ד השינים החלולים שמתיכים רופאים לתוכן עופרת או זהב דבלא"ה נכנס אויר לתוכן והאשה מצטערת מאד והעופרת הזה מתקיים לעד וקשה מאד מאד להוציאה אי חייץ בטבילה וראיתי בבינת אדם שמחמיר וכתב דכל שהוא לרפואה חוצץ ודוקא שן לנוי אינו חוצץ וחיליה ממ"ש הש"ך ס"ק י"ד בשם ר"ג כוחלת לרפואה חוצץ ואם בשביל שתראה עיניה פורחות אינו חוצץ וכו' ולי נראה דשריא לטבול בסתימת השן דליכא למימר דוקא נוי איני חוצץ הא קי"ל בפנויה חלקי בה"ס אינו חוצץ לפי שאינה מקפדת להסיר ורבב ודם בטבח אינו חוצץ וכל זה מטעם שאינו מקפיד והדברים ק"ו ומה התם אינם מקפידים אף אם לא יהיו דברים אלה עליהם ואם הם עליהם אין דעתם להניחם עולמית מ"מ אמרינן שאינו חוצץ הכא שדעתה להניחה עולמית ואימה ופחד תפול עליה אם יסור ממנה מכ"ש דנקרא אינה מקפדת ואינו חוצץ. ומ"מ ה"נ כוחלת לרפואה חוצצת היינו טעמא שהיא מיחלת תמיד שתסיר המחלה ולא תהיה צריכה לכחול והוא למשא עליו אבל הכא ידוע לעולם שאין רפואה שיתמלא השן מחולייתו ולעולם צריכה לסתימה זו וע"ד הניחתו פשיטא דלא שייך מקפדת עליו והא דאסרו גליד שע"ג המכה טו"ז ס"ק י"ד היינו טעמא שודאי מקוה שיסיר וגם סופו לסור ממנה וכן באבר ובשר המדולדלים משא"כ בנ"ד. ועוד סניף דהאי סתימה מקרי בלוע בחלל השן וכו' עכ"ל ע"ש:

הרי גם הרב הנז' חולק על הרב בינת אדם בזה ונמצא כי איכא רבים מתירים כנגד הרב בינת אדם ולכן אם הדבר הזה הוא קשה לאשה להסירו ודאיי יש לסמוך על סברת הרבנים הנז' המתירין ותטבול בסתימה זו ומה גם דהוא מידי דרבנן והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.