רב פעלים/ד/חושן משפט/ח

רב פעלים ‏ ד חושן משפט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ראיתי להביא פה מה שחדשתי בס"ד בילדותי קודם שנת תרי"ט בדברי הרא"ש ז"ל בכתובית פ' נערה שהם נראים סתומים וחתומים ועזרני השי"ת לבאר דבריו והענין הוא כי איתא שם בגמ' דף מ"ד ע"א פשיטא ראשון במכר ושני במתנה ליפות כחו דכתב ליה משום דינא דבר מצרא וכ"ש ראשון במתנה ושני במכר דאמרינן משום דינא דבע"ח הוא דכתב כן וכו' וכתב הרא"ש ז"ל וז"ל וכ"ש ראשון במתנה ושני במכר דאמרינן משום דינא דבע"ח כתביה ויראה שטר האחרון ולא הראשון אם יבא בע"ח לטרוף ממנו שאם יראה שניהם השני אינו כלום כיון דליפות כחו כתביה ולא נתבטל הא' עכ"ל. ודבריו תמוהים מאד אמאי לא יוציא שניהם ואמאי נתבטל האחרון כי אפי' אם נאמר האמת זה היה במתנה כפי מה שכתב בשטר הראשון עכ"ז תועיל קבלת האחריות שכתב בשטר הב' שאם בא בע"ח וטרף אותה ממנו יחזור ויטרוף זה בעל השטר מן הלקוחות בכח האחריות שכתב בשטר השני כי אפי' שהיא מתנה הרי אח"ז חייב עצמו באחריות וא"כ למה יצניע את הראשון ועי' בטור ח"מ סי' ר"מ שהביא דברי הרא"ש הנז' והביא דברי הרמ"ה ז"ל שכתב הפך דברי הרא"ש הנז' דיכול להוציא שניהם והטור הסכים לדברי הרמ"ה ז"ל ובאמת זה דבר תימה ופלא איך הרא"ש ז"ל יכתוב כן ועי' להר' קול אליהו ח"ב בח"מ סי' כ"א שנתפלא ג"כ בזה על הרא"ש ולא מצא פתרון לדבריו ע"ש:

והנה בדבר זה נתעורר הגאון מהר"ם שי"ף ז"ל ורצה ליישב דבריו בדוחק שכתב על דברי התוס' בד"ה דינא דבר מצרא וכו' וז"ל אבל הא' במכר וב' במתנה אין צריך להצניע דלו יהיה מתנה הא חייב עצמו באחריות לאח"ך אבל האשר"י כתב דא' במתנה וב' במכר יראה האחרון ולא הראשון. והנה ודאי לאחריות על נכסי הנותן פשיטא דמהני אף כשיראה שתיהן רק כשיטרוף לקוחות דבהא איירי כיון שבע"ח בא וטורף שדה המקבל הזה מוכרח הוא דאין להנותן בני חורין וא"כ כשטורף הבע"ח מהמקבל חוזר המקבל על הלקותות של הנותן ואז צריך להצניע דאל"כ יאמרו הלקוחות ערמה הוא ובשעת המתנה לא קבל אחריות רק אח"ך עשה קנוניא כדי לטרוף לקוחות לא שיאבד הנותן דאילו כן היה כותב לו אחריות בשעת נתינה ולמה יהיה ותרן עתה לקבל אחריות על נכסיו עכ"ל:

והנה אין להקשות בדברי הגאון מהר"ם שיף ז"ל האי איכא קרקעות של לקוחות שזה המקבל בעל השטר הנז' בא לטרוף מהם כיון דהוא קדים א"כ למה הבע"ח טרף מעקרא קרקע זו מן המקבל והלא היה יכול לדחותו על קרקעות של לקוחות שקנו אחרים דע"ז י"ל שבעת שבא בע"ח לטרוף מן המקבל עדין לא היה לזה הנותן שום קרקע זולת זה אך אחר שטרף ממנו קנה הנותן ומכר או שבא לו בירושה אח"ך ומכר ולזה בא המקבל עתה לטרוף בכח שטר שבידו. ועוד יש ליישב זה באופנים אחרים בהא דלא טרף הבע"ח כי אם מזה המקבל. ברם הא קושיא בדברי הגאון מהר"ם שי"ף ז"ל בעיקר הישוב שלו שרצה ליישב דברי הרא"ש שכתב שאין לו להוציא את הראשון אלא רק האחרון והיינו משום שהלקוחות יאמרו קנוניא עשה זה דמה שייך טענת קנוניא כאן וכבר הקשה כן בדבריו הגאון בעל הביאור וז"ל אינו מובן דכיון דאינו גובה מלקוחות כי אם מזמן שטר השני ומאי קנוניא שייך לענין הלקוחות שקנו אחר זמן השטר דהא אי בעי יכתוב כמה שטרות לטרוף ועל זמן העתיד לא שייך קנוניא עכ"ל. ובאמת זה פלא בדברי הגאון מהר"ם שי"ף ז"ל נמצא נשארו דברי הרא"ש ז"ל סתומים וחתומים כי לא נתיישבו בדברי מהר"ם שי"ף הנז'.

והגאון בעל תפארת שמואל על הרא"ש שם כתב וז"ל תימה ס"ס הוסיף עליו אחריות ונהי דראשון לא בטיל והוי מתנה ס"ס אחריות נמי לא בטיל והוי כמתנה באחריות ובפרט מאחר שהוא מודה שליפוי כח כתביה וצ"ל דהרא"ש פירש דינא דלוקח בע"א והטור והרמ"א השיגו עכ"ל:

ואנא עבדא אמרתי להעמיד דברי הרא"ש ז"ל שהוא מאורן של ישראל בכך והוא דאיתא כי הגאון הש"ך ז"ל בסי' קט"ו ס"ק י"א הביא דברי הגאון ב"ח ז"ל שכתב אע"ג ששעבד הלוה למלוה דקנאי ואחני ומכר אפ"ה כשבא המלוה לטרוף מלוקח שקנה קרקע שהיה לו בשעה שלוה לא מצי לוקח לדחותו למשועבדים המאוחרים של דאקני דכיון שבשעת ההלואה כבר חל שעבודו המלוה אשדה זו דהיה ללוה בשעת הלואה תו לא מצי לדחותו מעיקר שעבודו לשאר משועבדים שלא היה לו בשעת הלואה וכתב הש"ך ז"ל שם שגם רש"ל ז"ל בס' חכמת שלמה ס"מ דבתרא דף קנ"ז ג"כ נמשך אחר סברת הב"ח ז"ל הנז' אך הרב הש"ך ז"ל ז"ל עצמו פליג בזה וס"ל דיכול לדחות על משועבדים של דאקני ע"ש:

והנה הגאונים ז"ל הנז' הם נקטי מלתייהו באופן שבעת שקנה הלוקח זה הקרקע שהיה ללוה קודם שלוה שהיא משועבדת למלוה משום דקנאי הנה באותה שעה כבר היה ללוה עוד קרקעות שקנאם אחר שלוה שהם משועבדים למלוה מכח דאקני שבזה האופן הניח זה הלוקח שקנה קרקע בראשונה מקום לגבות ממנו וע"ז נחלקו הב"ח ורש"ל ס"ל אינו יכול לדחות הבע"ח לקרקעות אלו של שעבוד דאקני והש"ך ס"ל שיוכל לדחותו. אך אם היה באופן שבעת שקנה הלוקח קרקע זו אז קנה הלוה קרקעות אחרים ומכרם דהשתא בזה האופן י"ל דגם הש"ך מודה בזה דאינו יכול לדחותו על קרקעות אלו כיון דבאמת בעת שקנה הוא הקרקע לא היו לו עדין קרקעות אלו א"כ לא הניח מקום לבע"ח בעת שקנה הוא הקרקע ולא אמר הש"ך שיוכלו לדחותו כי באופן הראשון שבעת שקנה הלוקח היה ללוה עוד קרקעות שקנאם אחר שלוה וא"כ הניח הלוקח באמת מקום לבע"ח לגבות ממנו או אפשר שהש"ך פליג גם בזה אך לב"ח ורש"ל אופן זה הוא כ"ש דיוכל לדחותו, ועל כן י"ל דהרא"ש ז"ל ס"ל כסברת הש"ך דיוכל לדחותו לקרקעות של דאקני אך אם הוא רק באופן הא' שהלוקח בעת שקנה קרקע שניה ללוה קודם שלוה שהיא קרקע של שעבוד דקנאי היה ללוה קרקעוח אחרים דנמצא שהניח מקודם לבע"ח באמת בעת שקנה הוא אבל באופן הב' הנז' דבעת שקנה הלוקח אותו קרקע לא היה ללוה בעת ההיא שום קרקע אלא רק אחר שקנה הלוקח אז הלוה קנה קרקעות ומכר שנמצא לא הניח הלוקח מקום בעת שקנה בהא ס"ל להרא"ש כס' רש"ל וב"ח דס"ל דלא מצי מדחי ליה על קרקעות אחרים שקנה הלוה אח"ך אלא יטרוף קרקע זו של שעבוד דקנאי שהיתה ללוה קודם ההלואה:

והשתא לפי"ז יש להעמיד דין הרא"ש ז"ל דאיירי בכה"ג כגון שזה ראובן שנתן קרקע זו לשמעון וכתב לו ב' שטרות ראשון במתנה בניסן ושני במכר בסיון והוא קנה קרקעות באייר ומכרם בתמוז וע"כ כאשר בא בע"ח של ראובן ששטרו היה קדום קודם ניסן ובא לטרוף קרקע זו משמעון הנה אם יוציא שמעון שטר הב' שהוא קנה קרקע בסיון יוכל שמעון לדחות הבע"ח על קרקעות שקנה הלוה באייר ומכרם בתמוז כי אע"ג דקרקע זו שבידו היא משועבדת לבע"ח בשעבוד דקנאי מ"מ הנה בעת שקנה שמעון קרקע זו בסיון כבר הניח מקום לבע"ח לגבות והם קרקעות שקנה הלוה באייר ואע"ג דהם שעבוד של דאקני מצי לדחותו אצלם וכס' הש"ך אבל אם יוציא גם שטר הראשון א"כ אמרינן האחרון בטל דאמרינן משום שעבוד האחריות הוא דכתביה ונמצא הקנאת שטר הראשון הוא העיקר וה"ז קנה הקרקע במתנה בניסן שעדיין אותו זמן לא היה לו שום קרקע אחרת ללוה ונמצא זה המקבל המתנה לא הניח מקום להבע"ח לגבות ממנו ובזה אזלינן כס' רש"ל וב"ח דאינו יכול לדחותו על שאר קרקעות של דאקני שקנה באייר ומכר בתמוז ולהכי כתב הרא"ש ז"ל בזה"ל ויראה שטר האחרון ולא הראשון כשיבא בע"ח לטרוף ממנו שאם יראה שניהם השני אינו כלום כיון דליפות כחו כתביה ולא נתבטל הא' ע"כ. הנך רואה דלא זכר הרא"ש ז"ל ענין לקוחות בדבריו דלא כתב כשיטרוף מלקוחות יראה שטר האחרון אלא כתב שיראה שטר האחרון ולא הראשון כשיבא בע"ח לטרוף ממנו נמצא כל החשש הזה דמניעה לבלתי יראה שטר הראשון הוא נוגע בינו לבין הבע"ח ולא בינו לבין הלקוחות ודוק היטב:

ובאופן אחר פירשתי בס"ד להעמיד דברי הרא"ש ז"ל דהחשש הזה הוא נוגע בין המקבל ובין הלקוחית והיינו כשיבא בע"ח לטרוף ממנו וצריך הוא אז לטרוף מן הלקוחות שצריך להוציא את האחרון ולא הראשון והיינו שאם יוציא את שניהם יבואו הלקוחות לערער על שטר זה השני של המכר שכתוב בו אחריות ובטלו לגמרי באומרם כיון דנתן ראובן קרקע זו במתנה לשמעון בניסן וכתב לו שטר מתנה בניסן אם אח"ך רצה לעשות לו שעבוד אחריות ע"ז היה די לו לכתוב לו רק שעבוד אחריות על מה שנתן לו בניסן ולמה כתב שטר מכר שהוא ענין מחודש כאלו השתא הוא דמקני ליה הקרקע אלא ודאי דזה השטר לא עשאו אלא בשביל קנונייא כי שמעון המקבל כתב כל נכסיו במתנה לבנו או לאשתו באייר וע"כ גם הקרקע הזאת שלקח במתנה בניסן היתה בכלל והוא רצה להציל מידם שלא כדין לכן הלך אצל ראובן ועשה לו שטר מכירה זה בסיון כדי שיטעון שזה קנה אחר הכתיבה שכתב באייר. או אפשר שזה שמעון כתב באייר שעבוד נכסיו ללוי על איזה דבר הן הלואה הן ערבות וכיוצא אך לא שעבד לו כי אם דקנאי ולא דאקני והוא להיות שקנה קרקע זו במתנה בניסן נכנסה קרקע זו בשעבוד של לוי כי הוא בכלל דקנאי ולכן כדי להצילה משעבוד לוי שלא כפי הדין לזה הלך אצל ראובן וכתב לו שטר מכר מחודש בסיון ואז יוציא אח"ך בעד לוי שטר מכר זה ויאמר שהוא קרקע דאקני וא"כ כל כוונת שמעון בשטר זה הוא לעשות בו קנוניא ורגלים לדבר כי עשה זה מכר מחודש ולא כתב שעבוד אחריות בלבד וא"כ מאחר שכוונתו בזה לעשות קנוניא שלא כדין אז השטר כלו בטל וממילא גם האחריות בטלה ואין לו לטרוף מן הלקוחות שכן מצינו להרא"ש ז"ל שסובר כל שטר שלא נעשה כתקון חכמים כולו פסול וכנז' בש"ע סי' מ"ד סעי' א' שצריך להחזיר עניינו של שטר בשיטה אחרונה ואם לא החזיר הרמב"ן ז"ל סובר דלא נפסל השטר בכך ורק דאין למדין משיטה אחרונה אבל הרא"ש ז"ל סובר שהשטר כולו פסול וכמ"ש דבריו בהג"ה שם ע"ש וא"כ ס"ל להרא"ש ז"ל שהם בענין כזה יש מקום ללקוחות לטעון דזה מוכח דעשאה בעבור קנוניא וא"כ נפסל כולו ואין יכול לטרוף מהם באחריות הכתוב בו ולא נשאר קיים כי אם הראשון שהוא המתנה שאין בו אחריות ולהכי כיון שיש מקום טענה ללקוחות לטעון בהכי לזה כתב שיצניע הראשון ולא יוציא כי אם האחרון כן יש להעמיד דינו של הרא"ש ז"ל שלא יהיו דבריו תמוהים אלא שקצר הרא"ש ז"ל בלשונו ולא הרחיב הדברים כן ישבתי בילדותי בעזה"ו:

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.