רב פעלים/ד/אבן העזר/יב

רב פעלים ‏ ד אבן העזר

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה מעיר שיראז יע"א ממשלת פרס אשה שטוענת על בעלה שאין לו גבורת אנשים ואינו יכול לקיים מצות עונה ורוצה להתגרש כדי שיהיה לה בן שתשען עליו כי אין לה כבר שום בן והבעל מודה לה שאין לו גבורת אנשים אבל אינו רוצה לגרש אם כופין אותו לגרש יורנו ושכמ"ה:

תשובה מרן ז"ל בש"ע אה"ע סי' קנ"ד סעיף ז' פסק אם טוענת אין לו גבורת אנשים לבא עליה ושואלת גט והוא מכחישה י"א שהיא נאמנת ואפילו לא שהתה עשר שנים וכופין אותו לגרש מיד ולא יתן לה כתובה וכו' ומבואר בבית שמואל ס"ק י"ט היינו טעמא דלא יתן לה כתובה מפני שהוא מכחישה לא נאמין לה להוציא ממנו אבל אם הוא מודה לה צריך ליתן לה כתובה ע"ש וזה ברור ופשוט כיון שהוא מודה לה וכ"כ הגאון נו"ב מה"ת אה"ע סי' פ"ט וז"ל ועל דבר הטענה שבין איש לאשתו שטענה שאין לו גבורת אנשים והוא הודה הנה זה פשוט שכיון שהודה יוציא ויתן כתובתה עכ"ל:

אך לענין תוספת כתובה יש בזה מחלוקת בין הפוסקים וכיון דאיכא פלוגתא בזה ולא נתברר בזה דעת מרן ז"ל בש"ע שקבלנו הוראותיו על כן אין יכולים להוציא תוספת כתובה מן הבעל כי הוא מוחזק ויש לו טענת קי"ל ועיין בספרי האחרונים של אה"ע מ"ש בזה ועיין להרב זרע אברהם אה"ע סי' י"א וי"ב ובדברי הרב מהר"י זין ז"ל שם ע"ש ויש מה לדבר בזה עוד ואין פנאי עתה להאריך:

ובענין הכפיה של הגט הנה מרן ז"ל שם בסעיף כ"א כתב כל אלו שאמרו להוציא כופין אפילו בשוטים וי"א כל מי שלא נאמר בו בתלמוד בפירוש כופין להוציא אלא יוציא בלבד אין כופין בשוטים אלא אומרים לו חכמים חייבוך להוציא ואם לא תוציא מותר לקרותך עבריין ע"כ אך בנידון השאלה הנז' מפורש שהיא טוענת שרוצה להתגרש כדי שיהיה לה בן להשען עליו וזו היא טענה הנזכרת בגמרא דיבמות דף ס"ד ע"ב דאמרה בעיא חוטרא לידה ומרה לקבורה פירוש עץ שתשען עליו לעת זקנתה ואם תמות שיקברנה וא"ר נחמן כי הא ודאי כפינן ע"ש נמצא זאת האשה דנ"ד נמי שטוענת כן לכ"ע כופין בשוטים גם להיש אומרים הנז' ועיין להרב אדמת קודש ח"א באה"ע סי' כ"ג דף ס"ג ע"ב שכתב דאם באה בטענה זו לכ"ע כופין ע"ש:

וראיתי לעמיתינו הרב המופלא מהרי"ש אלישר נר"ו בספר בני בנימין סי' ל"ו דף ס"ד ע"א שהביא דברי הש"ך ז"ל בספר גבורת אנשים שכתב אפילו כשהבעל מודה אין כופין לגרשה ורק אומרים לו חכמים חייבוך להוציא ואם לא תוציא מותר לקרותך עבריין וכו' וכתב הרב הנז' נר"ו אף כי אנן בדידן הנגררים אחר פסק מרן ז"ל ובפרט מה שפסק בשה"ט כידוע והנה דין זה דכפיה בשוטים כבר גילה דעתו מרן ז"ל בסי' קנ"ד סעיף כ"א שסתם כסברת האומרים דכופין בשוטים וסברת החולקים הביא בשם יש אומרים וקי"ל כל מקום שכותב מרן סתם וי"א דעתו כסתם וא"כ בנ"ד צריכין אנו לפסוק דיכפו אותו לגרשה בכל מיני כפיה אמנם כבר הגאון מהריט"א ז"ל בשמחת יו"ט סי' י"א דף מ"ד ע"ג כתב דלענין איסור ערוה אנו נוהגין לתפוס כל החומרות של כל הפוסקים אלא דלהקל אין אנו יכולין לעשות הפך מרן ע"כ. נמצא דמוכרחים אנו להחמיר שלא לכופו בשוטים לגרשה וכו' ע"ש ובדין זה הסכים עמו ג"כ הרב ראשון לציון מהר"א אשכנזי ז"ל ע"ש:

הנה מה שחשש שם מדברי מהריט"א ז"ל שכתב באיסור ערוה אנו נוהגים לתפוס כל החומרות של כל הפוסקים אדבר בזה עוד לקמן בעז"ה אך גם לפ"ד הנז' הנה ודאי הוא והרב מהר"א אשכנזי ז"ל המה יודו בנ"ד דכופין יען כי התם בנידון דידהו לא באה בטענה דבעיא חוטרא לידה אלא רק רוצה להתגרש בשביל שרוצה עונתה ואין לה וכנז' בשאלה וכנז' ג"כ בדבריו שם בדף ס"ה ע"ב בד"ה וכבר ידוע וכו'. אבל בנידון השאלה דידן דהאשה טוענת טענה הנז' שרוצה בן להשען עליו כי אין לה בנים וכנז' בשאלה שעל זה מפרש בגמרא להדיא שכופין להוציא שבזה גם לסברת היש אומרים מודו דכופין. נמצא אין כאן פלוגתא דלכ"ע כופין וכאשר כתבנו לעיל:

ומה שכתב שם בשם ספר גבורת אנשים להגאון הש"ך ז'"ל דאסיק להלכה דאין כופין אפילו כשהבעל מודה הנה מלבד מה שהביא שם מהגאון יהונתן ז"ל בס' בני אהובה שדחה דברי גבורת אנשים הנז' ואסיק כדעת הרא"ש ז"ל דכל היכא דהבעל מודה דאינו שכופין אותו לגרשה ע"ש הנה בלא"ה נראה שבנ"ד גם הגאון גבורת אנשים יודה דהוא לא כתב כן אלא רק אם טוענת טענה דאין לו גבורת אנשים בלבד אבל אם טוענת נמי טענה הנז' שרוצה בן להשען על שהוא טענת בעיא חוטרא לידה כנז' בגמרא הנה בזה גם הוא יודה שכופין כי הגם שהספר הנז' אינו מצוי אצלינו לראותו מ"מ ראיתי להרב אדמת קודש שהבאתי לעיל שכתב וז"ל דל מהכא טענה זו דאין לו גבורת אנשים אכתי משום טענה זו בלחוד דבעיא חוטרא לידה וכו' כייפי ליה ליה אפילו בשוטים אליבא דכ"ע וכ"כ בספר גבורת אנשים וז"ל ואם באה מחמת טענה כגון שאין לה בן ממנו ולא מאיש אחר ואומרת בעינא חוטרא לידה וכו' כופין אותו בשוטים להוציא בגט ונאמנת ג"כ כנגדו לכופו בשוטים להוציא מיד וכו' עכ"ל ע"ש הרי דהגאון גבורת אנשים יודה בהיכא דטוענתו טענה הנז' והנה בנ"ד כבר נזכר בשאלה שטוענת כן ולכן י"ל בנ"ד דכופין אותו לכ"ע. ודע כי הגם שתמצא להגאון הרדב"ז ז"ל ישנות סי' קי"ח שכתב בדף מ"ו ע"ב בד"ה הרי אתה רואה וכו' וז"ל סוף דבר בה סליקנא ובה נחיתנא כל מי שיכוף בשוטים בכל טענה חוץ מבעל פוליפוס וחברותיה קרוב בעיני שמרבה ממזרים בישראל עכ"ל הנה לא אמר מר הכי אלא בנדון דידיה אבל בנדון השאלה דידן יודה גם הרדב"ז ז"ל כי נ"ד דמי להך דינא דפלופיס שכופין כי רב המרחק בין נידון דידיה לנדון דידן חדא כי בנדון הרדב"ז איירי שהבעל אינו מודה לה ומכחישה וכמפורש בשאלה שם ונמצא דנ"ד לא דמי לדין הפוליפוס ששם המום ברור ואין בו הכחשה משא"כ בנידון דידיה אבל נידון דידן שהבעל מודה לדבריה שאינו יכול לבא עליה הרי כאן המום ברור ואין בו הכחשה ודמי לדין הפוליפוס הנז':

גם עוד מוכרחים אנו לומד דבטוענת אינו יכול לבא עליה והוא מודה לה דסבר הרדב"ז ז"ל כה"ג כופין כדין פוליפוס דהא מצינו להגאון עבודת הגרשוני ז"ל סי' ל"ה שכתב אם הבעל מודה שאינו יכול להזדקק לה כ"ע מודים שכופין אותו בשוטים כי מום גדול הוא זה יותר מבעל פוליפוס וחביריו השנויים במשנה וכתב שכן כתב הריצב"א הובא בתשובת מיימוני פ"ט מה' אישות שכתב שם להדייא היכא דהבעל מודה שאינו יכול לבעול הוי גרע טפי מבעל פוליפוס וכיון שבעל פוליפוס כופין בשוטים כ"ש מי שאינו יכול לבא עליה וכן מצא ג"כ בתשובת הר"מ שנראה שהיא תשובה לרבינו האיי גאון ז"ל דמום זה דאינו יכול גדול מבעל פוליפוס דהתם האשה בכל דהו ניחא לה כופין כ"ש במום זה דאפילו כל דהו ליכא ע"ש ומאחר שגדולי עולם הראשונים ז"ל הכי ס"ל בפירוש דאם אינו יכול לבא עליה גרע מבעל פוליפוס א"כ ודאי לא משוינן להרדב"ז ז"ל חולק עלייהו מצד לצד שנאמר הרדב"ז ס"ל אינו מום כמום בעל פוליפוס ורבותינו הראשונים ז"ל ס"ל דמום זה גרע מן מום בעל פוליפוס וכ"ש הוא דהוי פלוגתא מצד לצד אלא מוכרחים אנחנו לומר דהרדב"ז ז"ל יודה בכה"ג שהבעל מודה לה שאינו יכול לבוא עליה ואין מכחישה בדבר דכופין בזה המום שהוא מום קשה יותר מבעל פוליפוס וכמ"ש הראשונים ז"ל הנז':

והנה גם דברי הרשב"א ז"ל במיוחסות סי' קל"ט שהביא הרב עבודת הגרשוני הנז' שכתב אין כופין בשוטים אפילו בטענת אינו יכול כבר פירש הרב עבודת הגרשוני ז"ל שם בדף כ"ט ע"ג דהרשב"א ז"ל איירי בהיכא שאין הבעל מודה לה אבל אם הבעל מודה שאינו יכול לבעול גם הרשב"א ז"ל יודה שכופין אותו לגרש והא דאין כותבין אגרת מרד לארוסה אע"פ שאנו יודעין שהוא מונע ממנה תשמיש שאני התם דודאי אינו אלא כמו ספק דאיכא למימר היום או למחר יתפייס ולא פשע עוד משא"כ דאינו יכול אע"פ שאפשר שיש תקוה שיתרפא הלזה תעגנה על כן כופין אותו וכן משמע במהריק"ו שרש ק"ח וכו' עכ"ד ע"ש:

וראיתי להרב דינא דחיי ז"ל עשין מ"ט שהאריך בענין זה הרבה והביא דברי הרשב"א ז"ל בתשובה סי' אל"ף קצ"ב שכתב אפילו בבאה מחמת טענה אין כופין אותו בשוטים לגרש וכו' וסוף דבר שם בדף ע"ד ע"ג כתב וז"ל ולענין פסקא דדינא כיון דנפק מפומיה דהרשב"א ז"ל דאף בבאה מחמת טענה אין כופין אותו בשוטים ואף מדברי המרדכי כן נראה לפי מה שכתבתי אין לכוף לשום אדם לגרש בשוטים בבאה מחמת טענה כי היכי דלא תהוי גט מעושה כיון דאיכא פלוגתא דרבוותא וכמ"ש הרא"ש בנשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה דכיון דאיכא פלוגתא דרבוותא אין לכוף לגרש' בשוטים כי היכי דלא תהוי גט מעושה ואע"ג דהרא"ש גופא כתב דבאה מחמת טענה כופין אותו ואפילו בשוטים היינו משום דלא שמיע ליה פלוגתא בבאה מחמת טענה אבל אנן דשמיע לן פלוגתא בבאה מחמת טענה ראוי לחוש לדברי הרשב"א ואין לכוף על הגט אלא מבקשין על הגט וכופין על הכתובה אבל לא על התוספת עכ"ל:

והנה כבר נתבאר דהרשב"א מודה בהיכא דהבעל מודה לה שאינו יכול לבעול דכופין על הגט ויש לפרש שגם הרב דינא דחיי ז"ל לא נקיט הכי להחמיר גם בהיכא דהבעל מודה אלא איירי בהיכא דאין הבעל מודה ואפושי פלוגתא בין הפוסקים לא משוינן א"כ השתא גם מדברי הרב דינא דחיי ז"ל הנז' אין פקפוק למה שהעלינו בנ"ד לכו'ף את הבעל לגרש כיון דבנ"ד איירי שאומרת שאינו יכול לבא עליה והבעל מודה לה בזה וגם טוענת טענת בעיא חוטרא לידה דהשתא יש לנו לומר כל כהאי כופין לכ"ע ואין בזה פקפוק כלל:

ודע כי סברא זו שכתב הרב דינא דחיי ז"ל בהיכא דאיכא פלוגתא בדין הכפיה דאיכא מ"ד אין כופין דראוי לחוש לחומרא שלא לכפות כדי שלא יהיה גט מעושה ויליף לה מדברי הרא"ש ז"ל הנה נמצאת סברא זו מפורשא יותר בדברי מהריב"ל ז"ל ח"ג סי' ג' וגם הוא יליף לה מדברי הרא"ש הנז' שכתב בסוף התשובה וז"ל אבל לענין גט מילתא דפשיטא היא דעבדינן לחומרא בערוה החמורה וכ"ש בנ"ד דאע"ג דכתב רש"י ור"י ורב אלפסי דבכל הנך דקתני יוציא ויתן כתובה דכופין אותו אפילו בשוטים כבר כתב ר"ח דכל היכא דאמור רבנן יוציא אין כופין אותו להוציא אלא אומרים לו וכו' אבל לכפותו בשוטים לא וכתב הרא"ש דכיון דאיכא פלוגתא דרבוותא נכון להחמיר שלא לכוף בשוטים כדי שלא יהיה גט מעושה ע"כ ע"ש:

גם הרב המבי"ט ז"ל ח"ב סי' מ"א כתב וז"ל ונראה לי דלכפיית גט או חליצה בעינן דייני דרב גוברייהו בפרט בדבר דאיכא פלוגתא אי כופין או לא דלמאן דסבר דאין כופין הוי מעושה ופסול ולכך צריך שיסכימו כל חכמי עיר א' לכוף או רובם הניכר כשהמיעוט אינו נחשב לנגדם וכו' עכ"ד ע"ש:

מיהו דע דגם לסברת ר"ח דס"ל אין כופין בכל דבר שלא נזכר בו בגמרא אלא רק לשון יוציא ולא אמרו לשון כפיה בפירוש מ"מ ודאי יודה ר"ח דאם כפו בדברים אלו אין הגט פסול מן התורה אלא רק חוששין בו מדרבנן וזה מוכרח. חדא דאין לנו להרחיק פלוגתא דר"ח עם כל הנך רבוותא מצד לצד דלהנך רבוותא הגט כשר לגמרי ועושין אותו כן לכתחילה ולדעת ר"ח הגט פסול גם מן התורה א"א מן התורה. ועוד דטעמא רבא איכא איך יתכן שיהיה פסול מן התורה כיון דבקושטא הוא מחוייב מן הדין לגרש. ועוד דאי הוה הכי לא היה כותב הרא"ש ז"ל לשון זה שהוא נכון להחמיר ולשון זה יודה דלר"ח עצמו ס"ל דאי עברו וכפו אותו אין כאן פיסול דאורייתא אלא רק חשש דרבנן ולהכי כתב הרא"ש דנכון להחמיר לתוש שלא לכוף בשוטים ועיין בש"ע סי' קל"ד סעיף ה' וסעיף ז' וח' ע"ש ודו"ק:

עוד דע כי אע"ג שכתב בספר בני בנימין בשם הגאון גבורת אנשים דאסיק אפילו הבעל מודה אין כופין אותו לגרש הא כתבנו לעיל לשון הגאון גבורת אנשים ז"ל שהביאו הרב אדמת קודש שכתב להדיא שאם באה בטענה כופין לכ"ע וא"כ לדידיה בנ"ד כופין משום שבאה בטענה ועוד נמי יש לנו לעשות בנ"ד ס"ס והוא שנאמר ספק אם הלכה ככל גדולי הראשונים דס"ל אם טענה האשה טענה הנזכרת בגמרא דבעיא חוטרא לידה דכופין. ספק הלכה כהרשב"א דאפילו בטענה זו אין כופין לגרש ואת"ל הלכה כהרשב"א שמא הרשב"א ז"ל לא קאמר הכי אלא בהיכא דאין הבעל מודה דאז אין המום ברור כהך מום דבעל פוליפוס אבל אם הבעל מודה ואין הכתשה במום זה מודה דכופין כדין בעל פוליפוס וכמ"ש הרב עבודת הגרשוני וס"ס זה הוא מתהפך ג"כ:

ושוב אשוב לחדש טעם אחר בנ"ד ולומר שאפילו אם נניח במונח דאיכא מיעוטא דפליגי וס"ל דבכל גוונא שיהיה אין כופין לגרש עכ"ז בנ"ד אין לנו לחוש לסברת המיעוט ובפרט שהם הפך ממ"ש מרן ז"ל בשה"ט אע"ג דנ"ד הוא איסור ערוה שקבלה היא בידינו שיש לנו לחוש לכל החומרות ואפילו הפך פסקי מרן ז"ל בש"ע וכמ"ש הגאון מהריט"א ז"ל בסי' י"א דף מ"ד ע"ג וכנז"ל. והיינו כי גם יש עוד קבלה בידינו שזה הכלל דצריכין לחוש לכל החומרות באיסור ערוה לא עבדינן הכי בהיכא דאיכא עיגון לאשה וכן מפורש יוצא להדיא בדברי הגאון מהרימ"ט ז"ל בשמחת יו"ט סי' ע"ד דף רכ"ד ע"ג וז"ל וכלל גדול מסור בידינו מפי סופרים ומפי ספרים דלענין איסור ערוה החמורה לכתחילה יש לתוש לכל הסברות ואנן דיתבינן בירושלים תוב"ב אף דקבלנו הוראותיו של מרן הב"י לכל הדברים לענין ממונא ואיסורא באיסור ערוה אנו מחמירין בכל הסברות כל שהוא לכתחילה וליכא עיגון בדבר ובנ"ד ליכא שום צד עיגון בדבר דבנקל יש לגרשה דכופין אותו לגרשה וכו' עכ"ל ע"ש:

וגדולה מזו כתב הרב יד אהרן אה"ע סי' מ"ב הגהב"י אות ח"י וז"ל ועיין בספר עבודת הגרשוני סוף סי' מ"ו שכתב דמדכתב מור"ם במקום עיגון ודוחק ולא כתב סתם ובמקום עיגון משמע דאפילו ליכא ודאי עיגון אלא חשש עיגון יש להקל עכ"ל ע"ש. גם הרב הגדול מהרח"ף ז"ל בספר חיים ושלום סי' כ"ב דף מ"ז ע"ג כתב וז"ל ולענין הלכה להיות כי אנכי מיראי ההוראה לא מלאני לבי להתיר בספק קדושין בס"ס ואפילו בתלתא ספיקי כיון דלא יבצר מסברת הפוסקים המחמירים גם בזה זולת היכא דאיכא למיחש לחשש עיגון ובשעת הדחק דאינו יכול לבא לידי גרושין דאזי יש לסמוך על המקילין להתיר אפילו בס"ס עכ"ל ע"ש:

וא"כ השתא בנ"ד שהיא טוענת שאין לו גבורת אנשים ואינו יכול לקיים בה מצות עונה כלל והוא מודה לה אם לא נכוף אותו לגרש אין לך עיגון גדול מזה. שתשאר האשה הזאת כל ימיה בלא עונה ונפשה מרה לה ומה הנאה יש לה שהיא יושבת עמו אדרבה ישיבתה עמו תהיה לה למורת רוח ביותר שרואה בעל לפניה מתיחד עמה ואין לה ממנו הנאת תשמיש ועונה וגם אין לה תקוה על זה ואין לה בנים שתתנחם בהם קצת ונמצאת זאת עגונה כל ימיה ומאי שנא משאר עיגון בעלמא דהא נודע כי עיקר חומר העיגון האמור בעלמא הוא בשביל ביטול עונה ולא בשביל מזונות וכיוצא וכ"כ הרא"ש ז"ל בפרק הבא על יבמתו דף ס"ד וז"ל ומה שאנו צריכין לחלק לפירוש רבינו חננאל ז"ל בין עינוי דכל מיני אישות ובין עינוי דתשמיש או מזונות גם זה דוחק דעינוי תשמיש הוא עיקר האישות וכו' ע"ש נמצא עיקר העיגון הוא ביטול העונה:

וכן מצאתי להדיא בתשובת הגאון עבודת הגרשוני ז"ל בתשובה דסי' ל"ה הנז"ל בעובדא דאשה הטוענת על בעלה ישען על ביתו ולא יעמוד דיש בזה דין עיגון אם לא תתגרש שכתב וז"ל ממילא בנ"ד שיהיה חשש עיגון יפה עשה המורה דכייף ליה לבעל עכ"ל ע"ש:

ועל כן בנ"ד שהיא אומרת שאינו יכול לבא עליה ואין לה עונה כלל ממנו והוא מודה לה או אם אין לכופו לגרש תשאר זו העניה עגונה כל ימיה ובמקום עיגון אין לחוש לסברת המחמירין ושפיר עבדינן כפסק מרן בשה"ט וכל רבוותא קמאי ובתראי דעמיה לכופו לגרש דליתי להך כללא בנ"ד:

ואל תשיבני מהך דמהריב"ל ז"ל ח"ג סי' ג' שהבאתי לעיל דאע"ג דהוה עובדא שטוענת שאין לו גבורת אנשים דלפ"ז אין לה עונה ואפ"ה כתב דמשום איסור ערוה יש לחוש לסברת ר"ח ז"ל כנגד הרוב וכנז"ל די"ל התם שאני דהבעל לא היה מודה לה בזה וכמ"ש להדיא מן התשובה הנז' וא"כ מאחר דאין הבעל מודה לה אין כאן עיגון ברור לפנינו אלא רק לפי דבריה הוא ולהכי כתב דיש לחוש לסברת ר"ח לבלתי נכוף אותו לגרש כיון דהוא איסור ערוה משא"כ בנ"ד שהוא מודה לה הרי עיגון שלה הוא ברור לפני הכל וכל כהאי אין לחוש לסברת המחמירין:

ואע"ג דבטוענת שאין לו גבורת אנשים היא נאמנת משום דאין אשה מעיזה פניה וכו' מ"מ סבר ר"ח ז"ל לא האמינו לה חז"ל שנכוף בעלה בשוטים ע"פ דבריה ורק דבריה יועילו לענין זה דוקא שנאמר לו החכמים חייבו אותך לגרשה ואם לא תגרש תקרא עבריין וכן מצאתי דבר כזה להגאון עבודת הגרשוני בסי' ל"ה. הנז"ל שכתב וז"ל אמנם לע"ד נראה אע"פ שהיא נאמנת מדרב הונא מ"מ לא האמינו לה חכמים שעל פי דבריה נכוף אותו בשוטים רק אומרים לו שחכמים חייבוהו לגרש ואם אינו מגרש מותר לקרותו עבריין אבל כשהבעל מודה שאינו יכול להזדקק עמה כ"ע מודים שכופין אותו בשוטים כי מום גדול הוא זה יותר מבעל פוליפוס וחביריו וכו' עכ"ל ע"ש ומכל זה מובן דשפיר איכא לחלק בין נידון מהריב"ל לנ"ד וזה ברור ואין פנאי להאריך יותר:

זאת תורת העולה מכל מ"ש בס"ד לעיל בהאי עובדא דנידון השאלה דידן שהאשה טוענת אין לו גבורת אנשים ואינו יכול לבא עליה ואין לה עונה כלל והוא מודה לה בכל זה וגם שהיא טוענת טענה האמורה בגמרא שרוצה בן להשען עליו כי אין לה שום בן הנה בכה"ג יש להורות דיכופו אותו בכל מיני כפיה לגרשה ולא תשאר תחתיו עגונה בלא תשמיש ועונה כל ימיה:

ברם אע"ג דכופין אותו לגרשה אם טוען שירצה לעסוק ברפואות שאפשר שיתרפא ויועיל אז אין כופין אותו לאלתר אלא נותנין לו זמן על זה כפי ראות עיניהם של הב"ד יכב"ץ וכמ"ש הגאון מהרשד"ם באה"ע סי' ק"ג שאם טוען שיש לו רפואה דאין כופין אותו לאלתר אלו ראוי להמתין ימים וכן הביא שם מהגאון מהרלב"ח ז"ל ע"ש וכן עוד פוסקים גדולים ורבים סברי הכי ואין פנאי להאריך להביא כל דבריהם בזה וכן פסק הגאון נודע ביאודה ז"ל בסי' פ"ט הנז"ל וז"ל ועל דבר אשר פסק בין הזוג הנז"ל שימתינו איזה זמן ובתוך כך יעסוק הבעל ברפואות אולי יש תרופה יפה פסק וכן כתבו כל הגאונים הראשונים שלא ימהר הגירושין ולדבר על לב האשה אולי יש תקוה ברפואות עכ"ל ע"ש על כן גם בנידון השאלה הנז' אם הבעל טוען שירצה זמן כדי שיעסוק ברפואות יתנו לו זמן על זה לפי ראות עיניהם באמת וביושר והשי"ת ברחמיו יאיר עינינו בתורתו אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.